הגינה המתחדשת עושה לי כל כך טוב.
מוצאת את עצמי פותחת את כל התריסים וכל החלונות
מעשבת
מנכשת
משקה
שותלת
מתכננת
יוצרת.
בטירוף.
מתחברת מחדש למקום הזה.
מכה שורשים, שובפעם.
ושואלת את עצמי איך זה שזה כל כך חזק.
איך זה שלא יכולה להפסיק לחשוב ולתכנן וטפל.
יש לי איזו תחושה בפנים שפיית הגינות השתלטה עלי ויש לה תוכניות ברורות,
והיא מגלה לי טיפין טיפין...
חושדת שזה איזשהו יצר קינון...
שלי... בביתי... שובפעם...
המממ....
la mia passione
את כל חיי ביליתי במסכה של ונילית. בחרתי בקפידה שולטים שלא יודעים שהם כאלו. בשלה לתת לדברים את השמות הנכונים... ולפצוח במסע....נראה לי
שהדשא אצלי קצת יותר ירוק.
נראה מחר. באור.
לפי המבטים של השכנים.
יש לי פינה כזו בדיוק מתחת לחלון חדר השינה.
עטופה בצמחיה.
מוגנת.
אינטימית
ונורא בא לי דק. בדיוק כאן מתחת לחלון חדר השינה שלי.
ולשים עליו כורסאות קש נוחות כאלו.
לרביצה מענגת.
איך בונים כזה? (לבד...)
להרים טלפון ולגהץ כרטיס אשראי ממש לא נראה לי.
פשוט מדי.
אני במין מצב רוח פיזי כזה...
בא לי ללכלכך את הידיים. לשבור קצת ציפורניים.
נורא מתאים לי פטיש ומסמרים...
מברשות... צבעים...
אפילו בוץ...
זה מן מבחן כזה...
להתחיל... ולסיים.
להוכיח שיכולה...
ליצור...
אז איך עושים את זה????
הצעות לסדר היום תתקבלנה בברכה...
א. איש אחד אופטימי נורא טען שאם אני אשקה את הדבר הצהוב הזה שהיה פעם דשא הוא יגדל. האמת שאחרי שהתזתי עליו קצת מים לניסיון פתאום התחלתי לראות שיש שם טיפונת ירוק... ולמרות שהשכנים צחקו עלי שיחסית לדשא שלא הושקה כבר חמישה חודשים הוא נראה לא רע ושחבל חבל על המים...אני יש לי תקווה!
ב. הוספתי עוד פרחים קטנים עונתיים כאלו.
ג. העברתי את דגלי יום העצמאות מאמצע הגינה למקום חדש.
ד. בניתי טרסות חמודות מאבנים מסביב לפרחים העונתיים מה שהוסיף להם חן מיוחד.
ה. הכנתי כוס קפה קר כזה עם גלידה וישבתי לי להינות ממעשי ידי.
נ.ב. השטח שטיפחתי היום הוא בערך 1 חלקי 20 מהגינה...
מהרהרת לי מה השלב הבא...
המשך יבוא.
אני לא רוצה לגרש את השדים מהגינה לבד...
אולי אני בעצם חולמת לי על זה
שתבוא ותגרש אותם יחד איתי?
המממ....
אולי מישהו מכיר טקס גירוש שדים מגינות?
הפינה שלי, יש לה מסביב עצים. ומרחבים.
הפינה שבעת המרורים הזו. שספגה לה מריבות שכנים בלי סוף.
לפעמים נדמה לי שהיא ספגה יותר מדי.
והיא הפכה קשה כזו. הופכת כל מה שמנסה לגדול לחול.
רוצה לחזור לטבע הפינה הזו. רוצה להיות פראית. חומה. קשוחה.
קשה, כל כך קשה.
זה כאילו אני מולה.
ואני, כל רוצה להפוך אותה למקום מזמין כזה ורך.
ירוק ופירחוני.
מה לא עשיתי?
שתלתי כבר דורות של פרחים.
שתלתי מערכת השקייה.
פיזרתי בתקווה המון אבק פיות
ולגמרי לא בטוחה שהוא מספיק חזק
איך לעזור לה לפינה המקסימה הזו?
איזה מאמץ זה דרש ממני...
לגשת לגינה החומה הזו. המעונה הזו. שכל מה שניסיתי לגדל בה עד עכשיו הפך לחול...
לבחור חלקה
קטנה ככל שתהיה
להשקות
לעדור
לשתול
לעשב
ועכשיו
אני מסתכלת
ככה מתוך הסלון שלי
ונורא נורא כיף.
באמת לא הרבה.
שינוי קטנטן
ועדיין, שינוי כל כך כל כךכל כך גדול.
ולא כותבת
כלום...
זה מה שבא לי עכשיו
וחיבוק גדול ועוטף
ונשיקות קטנות על הצואר.
כן כן
אני מתגעגעת.
אני מניחה שאתה מרגיש טיפה מוזנח
בשבוע שבועיים האחרונים.
כן אני עוברת מהפכים שממלאים אותי לגמרי
ולא משאירים לי זמן לכתוב.
אולי ממלאים אותי מדי מכדי לכתוב.
לא - לא שכחתי,
ולא - לא הלכתי,
אני מבקרת אותך ואת הבלוגים החביבים עלי באופן יומיומי כמעט
אבל מלאה
מלאה
מכדי לכתוב.
שלך באהבה,
LL