לא רוצה ללמוד.
אז טיילתי קצת ברשת, מצאת איזה אתר להורדות, והורדתי סרט של elite pain. כאב בשביל כאב.
זה עשה לי רע. כמו לעבור ליד תאונת דרכים, ואתה מעכב את התנועה, אבל לא יכול להתאפק ומסתכל. הרצתי קדימה ומחקתי.
במקום הכאב המתוק של סקס פראי וחסר שליטה, זה פשוט כאב, ללא סיבה. הכאב הזה ליווה אותי כמה ימים, ולא נעלם. דרך הכאב הזה טיילתי ברשת וחזרתי הנה, לאתר הזה. שמות החברים והבלוגים היו המשך ישיר של הכאב הזה.
גברים שמחכים שנשים יענו לשם "מחפש זונה", נשים שמחפשות אישה שתקרע להן את הלב בזמן שהיא מזדיינת עם האדון שלה, יש באמת אישה מאחורי הפרופיל הזה?
לפעמים, כשבאמת לבד לי, אני מדמיין שיש מקום אחר, שבו יש מסיבה עכשיו, ואנשים רוקדים, ומעשנים, ואני לא מוזמן. אני תמיד חושב על הקהילה פה, כמו המסיבה הזאת, איפשהו יש אולם עם כריות על הרצפה וחבלים מהתקרה, ואורגיה מטורפת, עם מוזקה ולסביות כושיות*.
אנשים פה מדברים אחד עם השני? לא רק בשביל סקס, או לבכות על הבדידות, יש פה תקשורת? משהו מתקשר אל החברה ואומר היום בערב בירה עם אבנר, אתה בא?
אבנר אמר לי פעם שהמקום הזה הוא בית הקברות של התקווה. אני לא חושב ככה. אני חושב שחוץ מערסים חרמנים, ונשים מרומות ופגועות יש פה גם בלוגים עם חיים. אם מצאתם בלוג כזה, אז אני לא רוצה ללמוד. תשלחו לינק?
*מהסוג הרזה, לא מהסוג של ביג ממה.
לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 21:17
