סגור.

כלבה טובה עומדת על 4, ומאוננת בשביל האדון שלה. היא מאוננת עם שתי ידיים. מפסקת את הרגליים. מרימה את התחת גבוה באוויר. לאט לאט היא מתקרבת לגמור, בזהירות היא עוצרת. היא מסדרת את השיער שמפריע לה על הפנים וממהרת להחזיר את הידיים לכוס. מספיקה לה יד אחת, אבל הוא אוהב לראות אותה ככה, עם הראש למטה והתחת למעלה.

לפעמים הוא מרשה לה להריח את התחתונים שלו תוך כדי. היא דוחפת את האף פנימה ומחכה שהוא ירשה לה לגמור. הגניחות שלה מתחילות להיות נואשות יותר, מבקשות יותר. הוא מורה לה לעצור, בודק עם האצבע אם היא רטובה. לפעמים הוא יורק פנימה, להחליק יותר בקלות. לפעמים הוא מחדיר פלאג. הכלבה מתחננת, היא רוצה לגמור שזה כואב לה. כשהוא חושב שהיא עלולה לא להתאפק הוא מצליף בה. רצועות אדומות נמתחות על התחת שלה. היא יודעת איזה חגורה זאת לפי הכאב. הוא מורה לה לאונן, והיא כולה רועדת. עוד קצת והיא תגמור. הוא משחק לה עם הפטמות. זה בלתי ניסבל בשבילה, היא קרובה והגירוי מכאיב לה. "לאט לאט" הוא לוחש לה.

על המיטה מפוזרים כל ארון הצעצועים שלהם. כל צעצוע עם סיפור משלו, איך הגיע לארון, ומתי הוא יוצא לשחק. המחשבות שלו נודדות והיא מזכירה לו שהיא שם. אבל... בואו ניתן לה לחכות ונדבר קצת עלינו.

אני כותב על מה שאני מרגיש. כשתבוא הכלבה, יהיה לה ארון צעצועים משלה. ההפתעות הקטנות, המשחקים, כל אלה יגיעו מעצמם. יהיה לה כינוי חיבה, וקולר, יהיו גם משימות. אני לא ממהר.

עכשיו, בואי נדבר קצת עליך. אם יש לך פרופיל פה, לא חסרות לך פניות. את יודעת שלצד הגירוי המטריף יש פה גם לא מעט כיעור, מבפנים ומבחוץ. אולי יצא לך לקבל את אותה הודעה מאותו אחד פעמיים. אולי קיבלת הודעות גנריות, משולטים שלא טרחו לקרוא את הפרופיל שלך. ואם נפגשת עם שולטים, את יודעת שגם לך אין תמיד סיבה למהר.

עכשיו בואו נחזור לכלבה. נזיז את הידים שלה מהכוס, ונניח אותן על הישבן שלה. בתנוחה הזאת, מספיק להניח את הידיים על התחת, והוא נפתח מעצמו. היא מרגישה שהוא נעלם לה פתאום, מקווה שיחזור מהר, שומעת רחשים מהמגירה. המיטה זזה והוא חודר אליה בכוח. היא מחייכת, רק עוד קצת והוא ירשה לה לגמור. היא כבר לא ממהרת.