סגור.

אבנר גרר אותי לסבב פאבים.

אתה יודע שהיית בסבב פאבים כשאתה מנסה לפתוח את הדלת לדירה שלך עם כרטיס האשראי.

אני לא בטוח אם זה הזמן הנכון להעלות את זה, אבל דברים משתנים בחיים שלי. לפעמים בצעדים קטנים ולפעמים בבום גדול. ישבתי הערב עם אבנר באותו מקום שישבנו לפני שנתיים ודברנו על החלטות ששינו את החיים שלי. חבר אמיתי היה אמור לתת לי סטירה גדולה או לפחות להגיד היי, מה אתה חושב לעצמך! דיברנו על זה קצת ואני שאלתי את הברמנית בקול רם איך קוראים לבחור ההוא, שתקע סכין בגב לחבר שלו, ההוא שהיה קיסר ברומא, ואם יכול להיות שקראו לו אבנר. הברמנית טענה שלא.

חשבתי על זה קצת. אף אחד מהחברים שלי, בטח שלא אבנר, לא בא ואמר, היי, אתה הולך לשנות את כל החיים שלך, לסכן את הכל, יש מצב שתמצא את עצמך, נו, כמו שאתה עכשיו. לא שווה לחשוב על זה עוד שנייה. קראתי שוב לברמנית, והתעקשתי שהשם הזה, אבנר מוכר לי, אולי זה ההוא שמכר את ישו בשביל 30 שקלים של כסף? שוב, הברמנית התקעשה שזה לא היה אבנר.

בעצם, זה באמת שלא באשמתו של אבנר. איך הוא יכול היה לדעת? אבל... המחשבה מנכרת לי בראש... כשחבר מתקשר אלי, ומבקש עצה, אני הופך את העולם בשבילו. אז למה לצפות מאבנר שידע מה שאני לא יכולתי לדעת זה מוגזם?

אני לא בטוח אם זה הזמן הנכון להעלות את זה, אבל כשאני אומר שדברים משתנים בחיים שלי, אני מתכוון להגיד שהם חוזרים למקום שהם היו לפני שנתיים. בעצם, זה לא נכון. האבק לאט לאט שוקע, ואפשר לראות שהם מתקדמים למקום יותר טוב. לפחות ככה נדמה לי. אולי זה סבב הפאבים שמדבר...