בואי נניח ששנינו נראים טוב. ובואי נניח שנסתדר במיטה, גם אם לא מיד, אז שנינו מספיק פתוחים בשביל לדבר על זה. במקרה הכי גרוע, את תתרגלי לחבטות בישבן, ואני אתרגל לרדת לך כמו שאת אוהבת.
אלה כל ההנחות שאני מבקש לכרגע.
אז מה נשאר לנו? בסופו של דבר, את בטח תסכימי איתי שקשר בנוי בעיקר על הרגעים האחרים, שבהם יושבים בגינה, נוסעים במכונית או יושבים אחרי האוכל ומשהו צריך לשטוף כלים אבל לאף אחד לא בא לקום.
כרגע, המכנה המשותף היחיד שלנו, זה שאני גבר ואת אישה. את יכולה להיות כל אחת וגם הדגם שלי מופיע בצבעים שונים ובגדלים שונים. אז בואי ננסה לצמצם את המכנה המשותף שלנו:
יש לי חוש הומור קצת ציני, אולי את שנונה? לפעמים אני עצוב, אם את שובבה זה נורא ישמח אותי. אני אוהב לקרוא, לישון ושמח לכל הזדמנות ללכת למסעדה. אבל אני צריך שיכריחו אותי ללכת לתיאטרון או לטייל. אחר כך אני נורא שמח שהסכמתי.
כמה שלמדת יותר, קראת יותר, טיילת יותר, זה יאתגר אותי יותר. אם תהיי יותר חכמה ממני, אני לא אפחד. אם בכל זאת נבהלתי, אל תרדפי, אני צריך זמן לעצמי אבל אני חוזר לבד.
אני מדי פעם משנורר סיגריה, אבל עישון באופן קבוע עושה לי רע.
אם תספרי לי על הבעיות שלך, אני אנסה לפתור אותן. את יכולה לחיות עם זה?
אני אוהב טבע ויופי מינימאליסטי בצבעים של לבן, אפור ושחור. אם הרעיון שאני רוצה שעון או עט ב 10,000 ש"ח משגע אותך, אז יש לנו בעיה. אם את מצפה שאני אקנה לך אחד, אז גם יש לנו בעיה (-:
אני אוהב את העבודה שלי. היא היתה פה בזמן שחכיתי לך, והתרגלנו אחד לשני (-:
אם אני אומר שאני "בישיבה" אני באמת לא יכול לדבר. אם את תגידי שאת "בישיבה" אני אתחרפן, אבל אני מעדיף שתגידי ככה על כל דבר אחר. אני זה לא העבודה שלך.
אני חורק שיניים כשאני ישן.
יש פה בלאגן. אם תתעקשי יהיה פה בלאגן נקי. אולי עדיף שתתעקשי.
בואי נניח שאת שם.
לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 23:42
