החיים יפים

איך זה שכשאישה מפתה גבר היא תצליח להשכיב אותו ב90 אחוז מהמקרים אפילו שתהיה כונפה ואילו בסיטואציה הפוכה אולי 10 אחוז מהנשים יתפתו?

השליטה היא רק פנטזיה.
לא מציאות.
וכמה שלא תילחמי להפכה למציאות היא תישאר בגדר פנטזיה!

לא מסוגל לבטא את המילה הזאת.
אני מרגיש זקן...

לפתע פתאום כולם פה נהפכו לאחרים ואחרות....

האדם מאופי בריאתו זקוק להשתייך למשהוא.
הצורך בהשתייכות טבוע באופיו של כולנו ללא יוצא מין הכלל.
משחר ילדותינו ולאורך כל חיינו הבוגרים אנו משתייכים לגורם כלשהוא ומקבלים את מרותו.
זה מתחיל מהורינו.שמחנכים.מגבילים.מתווים דרך של מה מותר מה אסור.
עובר לבית הספר על ידי המורים.בצבא על ידי המפקדים.במקום העבודה על ידי מנהלים.

חופש מוחלט עבור האדם מסמל כאוס.פחד מאובדן שליטה.
החיים תחת כללים ומסגרת נוטעת בנו תחושת ביטחון.הגנה.רוגע.שלווה.

כשהאדם בחיו הבוגרים יוצא ממסגרות באופן טבעי הוא מחפש איזשהוא תחליף.
לפתע אין הורה שיגיד לנו מה לעשות.לא מורה.
לא תמיד זה מהווה תחליף במקום העבודה.
אנו בעצמינו הופכים להורים ומובילים.אך עדיין קיים בנו הצורך להיות מובלים.
על ידי משהוא.על ידי מישהוא.
חלקינו מוצאים תחליף בדת.
הדת ללא ספק מספקת תחושת ביטחון.חיים תחת כללים.תחת ציווי.
זה נוסך בנו תחושת ביטחון.

אלמנט נוסף המתקשר לשייכות הוא אהבה.חום.מגע.סקס.
התחושה הראשונית של תינוק המובל על ידי אימו היא חום ומגע.
התינוק מקשר בתת המודע שלו שלהישלט משמע חום,תשומת לב,מגע,אהבה,ביטחון.
במקרים מסוימים כשהילד גדל בסביבת הורים תחת משמעת נוקשה ולעיתים אלימה מבחינתו הקונוטציה בין חום,שליטה,יחס,אהבה,נוקשות,אלימות היא ברורה.

וכך כבוגרים אם נערבב את הצורך בשייכות,אהבה,מסגרת,כללים,חום,אהבה,וסקס נקבל את הצורך הזה.
הצורך של כולנו להישלט בקונוטציה מינית!

מעשור לעשור שעובר ככל שאנו מתבגרים אנו נעשים רציניים יותר.מיושבים.שקולים.
רוח השטות נעלמת.
רובינו נוטים להיות רציניים יותר.פחות ספונטניים.
פחות הלצות.נושאי שיחה כבדים יותר.מין אחריות שרובצת על כתיפינו.

האם זה נטו התבגרות?
ואולי אנו מאושרים פחות מכפי שהיינו ילדים?
האם זאת התפכחות מכל אותם חלומות שהיו לנו וכנראה לא נזכה להגשים את רובם?
האם אנו מפנימים שהחיים הרבה יותר קשים מכפי שתיארנו לעצמינו?
האם ניתן להישאר אותם ילדים חדורי מוטיבציה ומלאי שמחת חיים כבעבר?

האם האדם מיסודו הוא חומרני יותר או רוחני יותר?
האם אנו זקוקים להזין את עצמינו ביותר רוח או יותר חומר על מנת להיות מאושרים?

די ברור שבימינו רובינו חווים יותר חוויות חומריות.רדיפה אחר כסף.נוחות.תענוגות.סקס על גווניו.
האם זה מתוך צורך אמיתי לאושרינו או תחליף?
באיזה מהסקאלות נמצא האושר האמיתי?

בשליטה מתקבל הרושם שאנו שולטים בעניינים.
כאדם אובססיבי הזקוק לקונטרול בזה שישטוף את ידיו איןספור פעמים ויחוש הקלה...
כשלמעשה אנו הנשלטים ע"י אותה אובססיה!

בהתבוננות על השליטה כמטאפורה הנשלט מומשל לפחד הגדול ממנו אנו סובלים.
לאותו דבר בחיינו הנראה מאיים ושאין אנו יכולים לו.
הפחד שלא להשיג.הפחד מהתמודדות במידה ונשיג.הפחד שאותו דבר גדול ישלוט בנו במקום שאנו בו.
אנו משליכים פחד זה אל הנשלט ואוחזים בו באובססיה.
הנשלט הוא הכלי המיצג.
כך אנו מתמרנים את הפחד.שולטים בו.אוחזים בו בדבקות.יכולים לו.

מין הסתם ברור כמעט לכל אחד מיושבי האתר שכאן מתעסקים בעיקר בחומרי.
חויות חומריות,פנטזיות,סקס,הרבה סקס.סיפוקים,תאוות.

לכאורה עושה רושם כללי של שטחיות.רדידות.חומריות.
ניתן לראות היום בחברה תהליכים מנוגדים וקיצוניים של משיכה אחר הרוח והחומר.
מצד אחד אנו הופכים ליותר ויותר חומרניים.עסוקים בסיפוקים אישיים וחומריים.
חשופים לסקס בכל צעד שאנו עושים.רוצים לחוות כמה שיותר.לשבור מוסכמות.
מה שהיה בעבר טאבו היום הוא כבר מיינסטרים.
כולנו עבדים של כסף וסקס.

מין הצד השני ישנו גל אדיר של אנשים שמחפשים משהוא קצת אחר.רוחני יותר.
אנשים שחוו כמעט הכל ונמאס להם.
חזרה בתשובה.סדנאות רוחניות.קבלה.
אז איך ניתן להסביר את התופעות המנוגדות האלו?
האם ישנו הבדל אמיתי בין שתי הקצוות האלו?או שמשהוא מאחד ביניהם?
האם ישנו הבדל בין אותו אדם המבלה ערב ערב במועדון סאדו אפלולי לבין אדם המבלה באיזו מסגרת של קבלה?

ובכן,התשובה היא פשוטה.
האדם הוא רוחני מטבעו.מחפש משמעות.
אין שום הבדל בין אותם השניים.
הצרכים הם אותם צרכים.
שאיפת הנפש היא אותה שאיפה.
הצורך בסיפוק הוא אותו צורך.
ההבדל הוא רק באופן החוויה!