לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים יפים

לפני 14 שנים. 24 בספטמבר 2010 בשעה 5:42

ניתן לראות אצל השולטות על פי רוב דינמיקה בעייתית ביחסים מול גברים.
ביצירת קשר.בבנית מערכת יחסים.באינטימיות.
בתת המודע שלה לרוב על פי דפוסי יחסים של אב בת עוד מתקופת ילדותה נצרבה התחושה שהגבר הוא השולט.העריץ.המנצל.הפוגע.
השולטת הבינה כבר משחר ילדותה שלא קיים דבר כזה שיוויון בין הגבר והאישה.
ישנם שני מצבים בלבד.
או שאתה מנצל או שאתה מנוצל.
או שאתה לוקח שליטה או שאתה מאבד אותה.

לרובן יש דינמיקה בעייתית ביחסים מול גברים.
הן יודעות שהן מאבדות שליטה.לעיתים קרובות כשהן מתאהבות הן מוסרות את כל כולן מתוך שאיפה שהגבר יטע בהן ביטחון והן יוכלו לחיות תחת צילו.מוגנות.
הן מתנהלות בקשר תוך שהן מוסרות שליטה.מסירות מגננות.נחשפות.כעין עירומות.
הן נותנות ונותנות ונותנות.
ולרוב נפגעות.מנוצלות.
מה שגורם לתת מודע להבין שאינטימיות מול גבר זה ניצול נטו.
שאו שאת מנצלת או מנוצלת.פוגעת או נפגעת.
רוב השולטות חוות דינמיקה של מערכת יחסים ואינטימיות עם גבר מתוך דינמיקת השליטה.
הן לא יודעות דפוס אחר של יצירת אינטימיות וקירבה.
רוצות ואינן יכולות.נפגעות וממשיכות.מתוסכלות עד עמקי נשמתן אך לא מסוגלות אחרת.

זה או שאתה שולט או שאתה נשלט.

לפני 14 שנים. 22 בספטמבר 2010 בשעה 9:02

אני למדתי להיזהר מכל אלו שקוראים לי מאמי!

לפני 14 שנים. 22 בספטמבר 2010 בשעה 8:55

כל אדם חכם הוא בעל ידע.

לא כל בעל ידע הוא בהכרח חכם!

לפני 14 שנים. 19 בספטמבר 2010 בשעה 21:23

לשלוט זה לגעת ברגש בלתי מושג!
לחוש למספר רגעים את מה שאינך יכול לו.
אהבה.אינטימיות.ביטחון.דימוי עצמי.הצלחה.
לשלוט זה לחוות לרגע את מה שהכי היית רוצה לחוות!

לפני 14 שנים. 16 בספטמבר 2010 בשעה 18:56

יום כיפור בפתח.ולמען האמת וכאדם מאמין מעולם לא החשבתי את היום הזה כיום כל כך קריטי של חשבון נפש.לא מאמין ביום אחד בשנה של עשיית חשבון נפש.
אני בודק את עצמי יום יום.שעה שעה.
אם להיות לגמרי כנה עם עצמי אני לא ממש אוהב את היום הזה.
כאחד שיש לו בעית קשב וריכוז העונש והעינוי האמיתי עבורי ביום הזה הוא לשבת יום שלם בבית הכנסת.
הייתי מוכן לצום יומיים ובלבד שלא לעבור את זה.
כנראה שזר לא יבין זאת.

די עצוב לי כאדם מאמין לראות למה נהפכה הדת שלנו בשנים האחרונות.
זרמים זרמים.פלגים פלגים.שכמעט שום דבר לא מאחד ביניהם.
פעם היתה הגדרה לאדם דתי.היום יש מלא תתי הגדרות.כל אחד תופש את הדת לפי ראות עיניו.
זה ברסלב.ההוא מסורתי והאחר סתם בשנטי בנטי שלו פתאום החליט להיות רוחניק.
מלא רבנים שלא עושים עליי רושם של אנשי רוח.זה פוסק כך.ההוא אחרת.
יצא מושג חדש.פסק הלכה.זה פסק כך.ההוא אחרת.זה החליט להחמיר.וההוא להקל.
אני מנסה למצוא בין כולם איזה מכנה משותף ולא מוצא.
אנשים כנראה לא מבינים מהי אמונה אמיתית.
אנשים שכחו מהי המטרה ומהו האמצעי.
אני מסתכל על תרבות הברסלבים ודי נגעל.
מין דת מודרנית שצצה.רוחניקיות כזאת.שמור כפי יכולתיך.
אנשים שעד לפני דקה גנבו ורצחו פתאום מגדלים זקן כאורך הגלות ומרגישים צדיקים.
גסות.וולגריות.חוסר בהתעמקות.רדידות ועילגות נוראית.
הכל כלפי חוץ.
יש את זרם הקבלה.שגם המציאו להם דת משלהם.

לא יודע.לא אוהב זרמים.לא רוצה להמליך מעליי אף אדם.
לא מאמין שאדם המוגדר כרב בהכרח יותר חכם ממני.

אני יודע במה אני מאמין.בבורא עולם.בטוב.בחמלה.באנושיות.בטוב לב.באהבת האדם.בנתינה.בסליחה.

לפני 14 שנים. 13 בספטמבר 2010 בשעה 4:23

התאהבות היא מתנת האל.

אהבה היא עבודת האדם!

לפני 14 שנים. 5 בספטמבר 2010 בשעה 18:38

המודע הוא כל מה שבהכרתנו ברגע זה.כל אותם התחושות והמאווים שאנו מרגישים בכל רגע נתון ולרוב אנו לא מודעים מהם באמת מקורם.
אני אוהב.אני שונא.אני מקנא.אני משתוקק ל...
אני אמפטי.אני מאוהב.אני חושב ש....

התת מודע הוא המערך הרגשי או השבלונה שבה אלוהים יצר את כולנו ללא יוצא מין הכלל והוא הוא הדרייב לכל אותם תחושות.
כשם שיש את הפיזיולוגיה של האדם.הצד הפיזי שעל פיו נבראנו ובהתאם לצורת התנהלותינו הפיזית הגוף מגיב בהתאם,כך חשוב להבין שהפש של כולנו נבנתה על פי תבנית מסוימת.
תבנית שתגיב בכל רגע נתון לכל חויה גדולה כקטנה שנעבור.
תבנית שעל פיה יפעל אותו טריגר פיזיולוגי או רגשי.

כאמור כל אדם באשר הוא נבנה על פי שבלונה זהה.בין אם רגשית ובין אם פיזית.
ככל שנתעמק בהבנת אותה שבלונה פסיכולוגית כך נבין יותר את עצמינו כבני אדם.
מה מניע אותנו.מה גורם לנו לפעול בדפוס מסוים.מהן אותן תחושות שמקננות בנו.
לא סתם נאמר "אדם המודע לעצמו".
אדם זה מחובר לתת מודע שבו וביכולתו להבין מהו מקור התנהגותו על ידי הבנת אותה השבלונה וכיצד חויות כאלו ואחרות יוצרות דפוס פעולה,חשיבה,או תחושות מסוימות.

להגיד אני שולטת או נשלטת כי כך נולדתי או כי זה עושה לי טוב מעיד על קיבעון מחשבתי ונתק מהתת מודע.
להגיד אני עושה כך וכך כי זה האופי שלי זאת אמירה סתמית למדי.
אין סתם.אף אחד מאיתנו לא מרגיש סתם.לא חושב סתם.לא פועל סתם.
וזה רלונטי לכל תחום בחיינו.
לחיינו החברתיים.לחיינו הזוגיים.לחיינו האישיים.
ולתקשורת שלנו בינינו ובין עצמינו.
אדם המחובר לעצמו ומבין למה הוא פועל כמו שהוא פועל ידי לזהות את המקור של אותו דפוס פעולה ולתקנו אם צריך.
אדם זה יחיה בשלום עם עצמו.
וזה תנאי הכרחי להתנהלותינו בחיי היוםיום בחברה,בזוגיות,ובכל פן שהוא.

ניתן לתת איןספור דוגמאות לנושא זה.
כמה מבינינו מודעים לעובדה שאוכל אצלם הוא משהוא רגשי?
שהאכילה מנחמת אותם?יוצרת מעין מסיכה אל מול העולם החיצון.
בבחינת...שמרו מרחק.אל תתקרבו אליי.
אדם עם בעיות בתחום האינטימיות הזוגית האוכל בצורה אובססיבית ללא מודע כשבעצם התת מודע משדר לו אכול עוד ועוד כי כך תשמין ותמנע מיצירת קשר.
התת מודע מגן עליו.
לו רק היה מודע לאותו טריגר היה יכול לטפל בעצמו או בכלל להימנע מאותו דפוס.
דוגמה נוספת.אדם הסובל מחרדה חברתית.
רבים מאותם אנשים עוטים על עצמם מסיכת קשיחות.קול תקיף ורם.התנהלות גסה ולא חברותית כשכל זה בעצם נובע מהתת מודע שבה סך הכל להגן עלינו.
אגב,רבים מאנשים אלו(בלי להכליל)מגדלים גם זקן צרפתי.
אותו זקן המכסה את איזור הפה,המובך,וכך עוטים על עצמם מעין הגנה.

לפני 14 שנים. 30 באוגוסט 2010 בשעה 0:53

השליטה היא סוג של השלכה.הקאה של רגש שאינו בא לידי ביטוי.
השלכה אל הנשלט של כל התחושות שאינינו מסוגלים להתמודד עימן.או להכיל.

השלכה של פחד.
השלכה של חוסר אונים.
השלכה של חוסר סיפוק.
השלכה של אינטימיות.
השלכה של השפלה.
השלכה של חוסר ביטחון.
השלכה של יחסים.
השלכה של זעם.
השלכה של תסכול.
השלכה של דימוי עצמי.
השלכה של כאב.
השלכה של אובססיה.
השלכה של שנאה עצמית.


לפני 14 שנים. 29 באוגוסט 2010 בשעה 17:35

היו היו שניים דן שמו ושמה היא דנה

הוא לרוב שוכב פרקדן והיא אפילו בלילה לא נמה

דן אהב מאוד את דנה ואילו היא עליו לא שמה

הוא היה מרדן והיא בתלם הלכה לה

זוג מוזר כזה שחי בללה

הוא היה די פרקטי והיא חלומות שזרה לה

הוא היה מעשי והיא בעצלתיים התנהלה לה

הקשר ביניהם היה פעם מטה פעם מעלה

דן נתן את נשמתו והיא לעצמה ציחקקה לה

הוא רצה אהבת אמת והיא עשתה מה שבא לה

דן הבין שהזמן יקר אך הרגש אמר לך הלאה

וכך נמשך לו הרומן ועוד עונה חלפה לה

עד שיום אחד אזר אומץ דן ואמר לה

דנה

שיקח אותך אללה!

לפני 14 שנים. 29 באוגוסט 2010 בשעה 3:57

נדמה שהשנה החולפת היתה הכי משמעותית בחיי.קרה לי המון בכל התחומים.בלי לפרט יותר מדי.
ואם אני מסתכל לרגע לאחור על חיי בקטע של סיכום קצרצר אני נדהם מהיעדר הקשר בין הטיימינג של מאורעות אלו לזה שעשיתי הכל על מנת שהם יקרו.

זה מדהים איך אין לנו ממש שליטה בגורל שלנו.
זה כאילו שאלוהים צוחק או מנסה להעביר לנו מסר ברור שהכל מלמעלה ובזמן שלו.דקה לא לפני.
אפשר להתבעס מזה.אפשר לשאוב מזה עידוד.תלוי איך מסתכלים על זה.