החיים יפים

אני מפנטז בדימיוני על משט משלנו.כן כן.אם היינו עם מלוכד באמת היינו יוצאים(כנראה על יאכטות)מנמל ת"א לכיוון חוף עזה יורדים אל החוף וצועדים לעברם נחילים נחילים של אנשים כמחווה הומניטרית לגלעד!

נדמה לי שהחוט הדומיננטי ביותר שאפשר לשזור כאן בין אנשי הקהילה הוא הפחד העצום מזוגיות.להיפגע.לאבד שליטה.

ואם אני לא טועה זה מאפיין נשים הרבה יותר מגברים.
עוד הוכחה לזה ניתנת שבשנים האחרונות הדומיננטיות בין הגבר לאישה עברה ללא ספק לאישה.
נשים שולטות יותר.מזינות ולא סתם שוכבות.עושות ולא נעשות.
רק שההקצנה הזאת נובעת מפחד.משנים של דיכוי גברי.שגם הוא נבע מפחד.מהאישה כמובן.

אין ספק שעודף שליטה מגיע ממקום של פחד.פחד לאבד שליטה.להיפגע.
וכשהדינמיקה הזאת נעה כמטוטלת בין הגבר לאישה זה מעיד המון עלינו ועל הפחדים שלנו כבני אדם.
האהבה היא הכח הכי חזק שמניע את העולם.יותר מכסף.יותר מהכל.
עזה כמוות האהבה.כך נכתב.
קשה לנו להודות שאנו פשוט מתים מפחד.בעבר היו הגברים.וכיום הנשים.
שניהם עדיין למען האמת.רק שזה בא לידי ביטוי קצת אחרת בהתאם למבנה הנפשי ולרוח התקופה.

מי שקורא כאן בין השורות פוסטים של סו קולד מלכות מזהה את הכמיהה העצומה לזוגיות
שיויונית ואת הפחד העצום להיפגע.

ניתוח פשוט של אותן חויות מלכותיות מראה בעצם את הפסיכולוגיה שמאחורי.
קשרי שולטת נשלט כתחליף לזוגיות.עם כל הסממנים של קשר.
היא נערצת.מוחמאת.מתפנקת.נאהבת.והכי חשוב.היא מעליו.המושכות בידה.
היא שומרת מרחק ביטחון.
היא תחוה אהבה חד צדדית מבלי להתאהב.שהרי התאהבות מבחינתה היא פגיעה.
סוג של חולשה.

לידיעתכם!
אחוז גבוה מהאוכלוסיה סובל ממחסור בb12 .
המעניין הוא שיש קשר הדוק בין תפקוד וחשק מיני לרמת הb12 בדם.
ויטמין זה חשוב מאוד לכלי הדם ומערכת העצבים והוא בפירוש משפר את התפקוד המיני גם לגברים וגם לנשים.
וזה בדוק :-)

זהו שיר הערצה ראשון

לזו שמונעת ממני לישון

זהו שיר על יופיה חוצה הגבולות

של זו שתיקרא היפה בבנות


שמה סודי ישאר רק ביני וביני

אם יתגלה לעולם יחרב עולמי

לי מותר רק לבהות ולכמוה לעד

ליופייה השמיימי הכל כך מיוחד


היא אוסף צבעים שהצטרפו במקרה

לתמונה היפה ביותר שאראה

למראה נשמעים קרקושי מדורה

הרי אלו עיניי בוערות בתקווה

שיבוא איזה יום שתרצה בי חזרה

שתתן לי לקלף ממנה איזו שמלה


קווי המתאר חלקים להפליא

כמו כל הפלאים שהטבע המציא

שפתיים עיניים שיער נשמה

כאן נושרות המילים אל תהום הדממה

לא יאה לתאר קימורי עננים

באותיות שהמציאו כמותי אנשים


וכשתנסו בדימיונכם את הנערה להעלות

לא תגיעו אף לקצה סוליותיה הדקות

כי דימיון בן אדם פוגש בקצה

בגבול העליון של מה שהוא מוצא


כתבתי לך שיר הערצה יפתי

הקדישי נשיקה יחידה בשבילי

נתחבק בעירום גופך אל גופי

נעלה את השחר על סוף חלומי!

מסתבר שאני בדרך להתמסד.אחרי כל כך הרבה שנים של רווקות שכמעט האמנתי שהיא חלק בלתי נפרד ממני זה מתבשל וצובר תאוצה.
הרבה מחשבות על העתיד.תהיות.
במשך שנים תהיתי האם זה בכלל יקרה.הרי אני כזה אינדיבידואליסט.שונא מסגרות.
זקוק ליד חופשית.שונא שחונקים אותי.
לשמחתי מצאתי את שאהבה נפשי.לא התפשרתי ואני שמח על זה.אז יצא מעט מאוחר.
שיקפצו לי כולם.העיקר שאני שלם עם עצמי.
לא נכנעתי כל השנים האלו לתכתיבים וביקורות שספגתי מאנשים סביבי.
על זה שאני לא מתפשר.שאני בררן.
אני מאמין בלהיות בררן.לא יותר מדי כמובן כי אין זוגיות מושלמת אבל בגדול להסתכל במראה ולהיות שלם עם הבחירה שלך.

חטפתי מלא על הראש על אופן החיים שנהלתי.על זה שכביכול ביזבזתי את הזמן.
והמשכתי בדרכי.באני מאמין שלי.שזה לא סותר שבמקביל לחיפוש הרציני שלי ניתן לחוות דברים ולהגשים פנטזיות.
זה אולי לא מתאים לאחרים אבל לי כן.
יצא לי להכיר לא מעט בחורות שעצרו את החיים שלהן בזמן החיפוש אחר מיסטר פרפקט.
וזה היה די עצוב.
אז כן...הרגשתי קצת חרא אחרי סקס מזדמן עם בחורה שהכרתי רק 10 דקות.
אבל על מנת להנות מהפשוט צריך לטעום מהאסור.וללעוס עד שבא לך לירוק אותו לכל הרוחות.
אני בעיקר שמח על החוויות שחויתי בתחום הבדסמ.
זה טמטם אותי במשך שנים.ואני מניח שאם לא הייתי חווה זה היה צץ בעוצמות חזקות בהמשך.
למדתי את טעמה של הפנטזיה במלואה.למדתי על עצמי.על אחרים.
קצת כואב לי לראות כל כך הרבה אנשים שתקועים בעולם של פנטזיות.
שמנסים לספק איזה צורך ללא הצלחה.ללא חקירת האני הפנימי שלהם.וסובלים.
סוג של הרס עצמי.אסקפיזם.
לשמחתי מיציתי את התהליך הזה עד תום.אני במקום אחר.
במקום להתרגש מעוד זיון.מעוד מסיבה.אני מתרגש מהאהבה.
מהילד הפוטנציאלי שיגיע.מהריגושים שאני בונה לעצמי.
איש רוח חכם לא מזמן אמר לי שהוא חווה את החוויות שכולם חווים רק בהיתר.
ונדמה לי שזה מתמצת את הכל.

לו רק המילים היו מעבר לדימיון

לו רק המחשבות היו נותנות את הטון

לו רק היתה הצלחה ולא עוד כישלון

לו רק היה בי הכח מלוא האון

לו רק המדבר היה מעבר לישימון

לו רק לחלומות היה באמת פיתרון

לו רק הייתי אחד מיוחד מתוך מיליון

לו רק האהבה היתה לא סתם עוד זיכרון

לו רק המציאות לא מתערבבת עם הדימיון

לו רק הייתי מיודד עם ההמון

לו רק שליו הייתי כמו נסיך בארמון

לו רק המחר לא יהיה יומי האחרון!

שבת בערב.אני וחבר מטיילים.לפתע ניגש אליו מישהוא שמזהה אותו.
אני מתבונן בו.לא מוכר לי.
ואז לפתע הוא מסתכל עליי ואומר.אתה יודע שלמדנו יחד בתיכון.
אני מביט.משתהה.
וואי.זה המופרע של התיכון.למדנו יחד.
ואני חושב לעצמי.עבר יותר מ20 שנה.
וכאילו זה היה אתמול.
20 שנה?
חתיכת חיים.
ובלי הגזמה זה כאילו היה אתמול.

20 ומשהוא שנה עברו.
המון השתנה.
ובעצם...כלום לא השתנה!

דרך ארוכה פסעתי בדממה

תר אחר אהבה נושנה

כמו מסע שסופו לא נודע

בין שבילי אדמה חרוכה

מחפש בין השבילים

את זאת שליבי שבתה

את האחת שהפריחה בי את השממה

דרך ארוכה איה את אהובה?

האמצא את הנתיב אל ליבה?

המחכה את לי בסופו של המסע?

כמו נווד בדרך ללא מוצא

כמו מלח בספינה שאיבדה את מצפנה

דרך ארוכה כמו מטמון בפינה חשוכה

זועק לך ואת לא עונה

עייף אני יקירתי מהמסע

לא רואה שום קרן אור

לא שביב של תקווה

דרך ארוכה וסופה לא נראה

ולמרות הכל ממשיך אני לא מאבד תקווה!

פגשתי נומרולוגית מדהימה שעד ההיכרות עימה הייתי סקפטי לגבי התחום.
היא פשוט ניתחה בצורה מדהימה ומדויקת את כל מי שהיה שם ולשמחתי הכרתי היטב את כולם כך שזאת לא מקריות.
המוטיב שחזר על עצמו בכל מיני וריאציות היה שליטה.
אתה שולט היא אמרה.נועדת לשלוט.לכל מקום שאליו תגיע תשלוט ותהיה מעל כולם.
כל מי שיהיה תחתיך יהנה מאופן השליטה שלך.אתה רואה דברים שאף אחד אחר לא רואה.
אתה אחר.

חייכתי.
עושה רושם שאתה מבין על מה אני מדברת.היא אמרה.
אמממ.
נראה לי...

גדלנו יחד באותה השכונה.היא היתה הילדה הכי יפה שכולם חיזרו אחריה.
בית פשוט וסטנדרטי,משפחה מרובת ילדים.ולמען הדיוק משפחה עניה.
מעולם לא היינו ממש ממש חברי נפש אבל היינו קרובים ודרכינו בחיים הצטלבו לא מעט פעמים.
בתנועת הנוער,בלימודים,בצבא.
בחורה פשוטה מבית טוב.טיפוס די סטנדרטי שאלוהים זיכה במתנה אחת מיוחדת.
היופי שלה.
היופי שלה היה שם דבר.היו לה מחזרים לבלי סוף.והיא היתה מודעת לזה ודי נהנתה מכל הטררם שסביבה.
לי היא לא ממש עשתה את זה מעבר למשיכה הפיזית.והיא ידעה את זה ולכן הרשתה לעצמה להיפתח אליי ולספר לי על עצמה דברים מאוד אינטימיים.
היא חשה מוגנת איתי.היא ידעה שאני לא מעוניין בה.
לא היו לי איתה שיחות אינטלקטואליות יוצאות דופן.אבל אהבתי את הפשטות שהיתה בה.
את התמימות.נהניתי לשמוע על החלומות שלה לצאת ממעגל העוני.למצוא בעל עשיר שאיתו היא תחווה מציאות חיים קצת אחרת.
היא מאוד אהבה לשוחח איתי.לשתף.להקשיב לעצותיי.
היא הדגישה את זה יותר מפעם אחת.
ככל שהתבגרנו הפערים בינינו הלכו והתעצמו.
כל אחד כבר חי את החיים שלו.בנה לעצמו דינמיקת חיים משלו.
בצבא ובזמן החופשות היינו נפגשים מדי פעם.
מדסקסים.על החיים.על חלומות.שאיפות.
לימים שמעתי שהיא התחתנה עם איזה מיליונר.כבד אמיתי.
הרמתי טלפון.קצת התגעגעתי.קצת הסתקרנתי.
קבענו להיפגש בבית קפה.בכיכר המדינה.אלא איפה?
מולי הופיעה אישה שראו עליה שהכסף נוטף ממנה.
מרצדס עם גג נפתח.תיק מקורי של לואי ויטון.החיים היפים.
התחבקנו.התרגשנו.
היא התחילה לספר לי על חיי הנישואין המשעממים.על בעל שנמצא לרוב בחו"ל.
על חלום שהתגשם לה.הכסף הכוונה.
היא לא עובדת.שגרת יום של בתי קפה,חדר כושר,חוגים,מסעדות.החיים הטובים.
שמתי לב שמשהוא אצלה לא כתמול שלשום.היה איזה עצב בעיניה.
ואז זה יצא.
אני צריכה לספר לך משהוא.
אתה מקשיב?
הקשבתי בדריכות.
יש לי את המחלה.
הייתי בשוק.לא ידעתי מה להגיד.
מה?מתי?איך?למה?
יש לי סרטן השד.
כל כך כאב לי לשמוע.לא ממש ידעתי מה להגיד.
וכך הסתיימה לה הפגישה.קבענו שנשמור על קשר.
אמרתי לה שתתקשר בכל הזדמנות.
וכך באמת היה.
כעבור חצי שנה קבענו להיפגש שוב.
אותו מקום.אותו בית קפה.
אני רואה מולי אישה שבורה.חסרת שימחת חיים.
היא סיפרה לי שהתגרשה.שמהרגע שעברה כריתת שד הנישואין שלה התפרקו.
זה נגמר בהמון כסאח ושינאה.
הוא לקח את עורכי הדין הכי טובים בתחום ופשוט זרק אותה.
חסרת כל.
לא נשאר זכר לכל העושר שהיה.

היא אמרה לי משהוא שעד היום מהדהד לי בראש.
אני שמחה שאלוהים נתן לי את הסרטן.
בזכותו למדתי מה באמת חשוב בחיים!