החיים יפים

דרך חוויות השליטה מנסה האדם לתקן חוויות ילדות התוקעות אותו בחיו.

הפרדוקס הוא שככל שירבה בחוויות אלו כך יתרחק מאותו תיקון!!!

כל אחד ואחת מאיתנו חווה טראומה כלשהיא בילדות שעיצבה אותו בתור בוגר.
חוויות אלו מקורן בילדות ומאז אנו סוחבים איתנו את אותם פצעים רגשיים אשר מהדהדים בנו וממשיכים להכאיב לנו כבוגרים.
אנו מביאים דפוסים אלו האחד מול השני בתקווה שהצד שממולו יעזור ויבין.
כמו פצע פתוח עם ההנאה שבגירוד.
חוויות אלו רובם ככולם נוצרו ביחסינו מול ההורים.
דינמיקה זאת נתפשת אצלנו בתת מודע כדינמיקה של אהבה.את תוכנה ומורכבותה אנו יוצקים לחיי האהבה שלנו או לתחליפים שלה כבוגרים.
כשאדם אינו נמצא בחיו במערכת זוגית כלשהיא הוא מדמה מערכת יחסים בדמות יחסי השליטה ויוצק את אותם תכנים אליה.
השליטה נותנת לו את אשלית הזוגיות ומערכת יחסים והתכנים שהוא יוצק לתוכם נגזרים מאותן התרחשויות ודינמיקות הורה ילד בעייתיות שחווה בעת ילדותו.

כאמור אינסטינקט האהבה הוא מהחזקים ביותר אצל האדם.
למרות הכאב והפחד שחווה אותו אדם אינסטינקט זה מקרב אותו שוב ושוב אל אנשים בתקווה שהם ירפאו את הכאב.
אדם זה יוצר לעצמו מערכת הכחשה מושלמת לחלוטין.הוא אינו מבחין בכך שהוא משקר לעצמו.
שטראומת העבר מנהלת אותו.
באמצעות עולם השליטה אנו מתקרבים לאותם אנשים.מנהלים איתם את אותה דינמיקת יחסים שחוינו בילדותינו.
ניתן לחלק את אלו שנמשכים לעולם זה למספר טיפוסים עיקריים.
חשוב להדגיש שעל פי תאוריית הטיפוסים כמעט ואין טיפוס טהור ולרוב בכל אדם קיימים מספר טיפוסים שונים וכל אחד לפי רמת הדומיננטיות שלו.

הסכיזואיד-זהו אותו ילד שהרגיש שאינו רצוי.שנדחה ע"י הוריו.
ילד שחי בתחושה תמידית שהוא אינו בסדר.שאין לו זכות קיום אמיתית בעולם.
שאינו שייך.
ילד זה מחזיק את כל אנרגיית החיים בתוכו שומר על שליטה ומרגיש מאוים ע"י החיים.
הסכיזואיד במהלך חיו מתנתק רגשית מעצמו ומהסובבים אותו ומפתח דפוסי התנהגות מכניים.
הוא ימצא מפלט בעולם השליטה כנשלט.דבר היקנה לו את היכולת לתקשר כאותו ילד דחוי ולשחזר את אותה דינמיקה חברתית שהורגל אליה כילד.
אותם אקטים של השפלה,ביזוי,הצלפות,יקנו לו מחדש את חויות העבר עם הצורך לתקנם.
האוראלי-המאפיין הבולט של טיפוס זה הוא הצורך הבלת פוסק בעזרה של הסביבה.
ילד זה חש נטוש ונבגד והכל מסתובב אצלו סביב צרכיו הגופניים והנפשיים.
הוא חי במעגל קסמים של קבלה ודחיה.
כבוגר דרך עולם השליטה הוא ינוע בין שולט לנשלט וכך ישחזר את אותם חויות הנעות בסקלה שבין נזקק לזה שזקוקים לו.
זהו המתחלף.
המזוכיסט-המאפיין הבולט של טיפוס זה הוא ההרגשה שאינו שווה כלום המגיעה לשנאה ותיעוב עצמי.
הוא אינו נותן ביטוי לכעסים שבו ולכן מפתח דפוס התנהגות של פאסיב אגרסיב.
כלפי חוץ הוא חברותי ונעים אך מבפנים הוא מבעבע כלבה רותחת.
לרוב ילדים אלו ספגו התעללות רגשית מצד ההורים.
טיפוס זה ימצא בעולם השליטה את הביטוי למבנה אישיותו ויתנהל על פיו.
הפסיכופט-המאפיין הבולט אצל טיפוס זה הוא המניפולציות.
לאורך השנים זה הופך אצלו לאסטרטגיה.
הוא כבר מזמן אינו מבחין בין שקר לאמת מכיוון שהוא מאמין לשקרים של עצמו.
ילד זה יגדל עם הצורך התמידי להיות בשליטה ולרוב יימצא בעמדת כוח.
אצלו המטרה מקדשת כל אמצעי לתמרון ושליטה באנשים סביבו.
במערכת יחסים קשה לו ליצור מערכת שיוויונית.
הוא תמיד יחשיב את עצמו טוב יותר ומיוחד מהרוב.
דרך עולם השליטה הוא יצליח לבטא תחושות אלו.
ההיסטרית-טיפוס זה אופייני לנשים בלבד.
אישה זו כילדה שהיתה הנסיכה של אבא לתקופה זמן מסוימת זוכה להתרחקות ממנו בשלב כלשהוא.
בתפישתה האבא לא אוהב אותה יותר.היא מרגישה דחויה.
היא מתחילה לייצר דרמות כדרך לקבלת תשומת לב.
בעתיד בחורה זו תשתמש בסקס על מנת לפתות גברים.האמון שלה בגברים מעוער היות והיא חוותה נטישה.
היא יוצרת דרמות על מנת לקבל הוכחה לאהבת הגבר אליה.
היא תמצא עצמה בעולם השליטה מתנהלת לפי אותה דינמיקה.
הגבר הוא כלי לפיתוי בלבד.הוא אינו ראוי לנתינה אמיתית מצדה שכן הוא לא ישיב לה באותה מטבע.
היא תקרב אותו אליה ותעניש אותו ללא קשר למידת התמסרותו.
היא מוצאת פורקן בהשפלה.היא מענישה אותו על חוסר היחס וחוסר נאמנותו.


טיפוסים אלו ורבים נוספים שלא הוזכרו יוצרים אצלנו את התנהלותינו כאנשים בוגרים לאחר שחווינו דינמיקת הורה ילד בילדותינו שפגעה בנו.
את אותה דינמיקה אנו משחזרים כבוגרים ומביאים אותה לעולם השליטה תוך אשלית תיקון שאינה תגיע לעולם!!!

כשהתחלתי את המסע לתוך עולם השליטה במקביל לחוויות שצברתי היה ברור לי שאני הולך לחקור את המניעים הפסיכולוגיים של התופעה.זה סיקרן אותי בעוצמות רבות.למה?מניין נובע הצורך?מה הטריגר?היכן זה התחיל?מה היתה החויה או החוויות המכוננות שתרמו לזה.
זה היה ועודנו מחקר על עצמי וגם על אחרים.
רציתי לקלף כמה שיותר שכבות.ממני.מאחרים.
אף פעם לא אהבתי את הדיסטנס.לרוב בחרתי בנשים שהצלחתי לפתח איתם איזשהוא דיאלוג.ליצור קירבה.לא רק לחוות על בסיס פיזיולוגי.
וזה הדהים אותי כל פעם מחדש.
כשבאים ממקום אמפטי,רך,מתעניין,קשוב,לא ביקורתי,אפשר לקלף שכבות ולהגיע גם לאדם עם המסיכה הכי נוקשה שיש.
השליטה הרי היא סוג של מסיכה.במקרים מסוימים האדם נצמד אליה באובססיביות רבה עד כי כמעט ולא ניתן להסיר אותה מפניו.
אבל לרוב המוחלט הצלחתי.הצלחתי לרכוש אמון.לגרום לצד השני לבטוח בי ולהסיר למספר רגעים את המסיכה מפניו.
אפשר כך לגלות דברים מדהימים על נפש האדם.על הפחדים הרבים שאנו סוחבים איתנו.
החרדות האינסופיות.
שולטות שהציגו מסיכה של כח וביטחון אינסופי.אסרטיביות ראויה לשמה.
סיקרן אותי בטירוף להבין כמה מזה זה אמת וכמה מסיכה.
נקודת המוצא ההתחלתית שלי היתה שהכל זה מסיכה.שהרי אדם שבאמת בטוח בעצמו לא מחפש להוכיח כלום לאףאחד.
ובכן,בגדול זה נכון אך מין הראוי לכתוב על זה ולהתיחס לזה בצורה קצת יותר עמוקה ממילה אחת.

פגשתי נשים מדהימות.מסקרנות במבנה אישיותן.
רציתי לשזור מין חוט שיקשר ויחבר בין כולן.להבין האם יש משהוא אחד שמאחד בין כולן?
בגדול אפשר להגיד שכן אך שוב להגיד דבר כזה יהוה חטא לאמת.
פגשתי לא מעט נשים עם דימוי עצמי נמוך.שהשליטה נותנת להן את הכוח להרגיש שוות למספר רגעים.
הן צוברות כח רב מההשפלה.מההערצה.מהדיסטנס.מהידיעה שאתה מולן קטן,חלש ומושפל.
לכאורה זה הטייפקסט המרכזי ולכן אלו עינינו אותי פחות.
כסף קל.שקוף מדי לחקירה אמיתית.
יותר הסתקרנתי מנשים שיצרו באמת תדמית של מצליחניות.יפות.מצליחות בעבודתן.אינטיליגנטיות מעל הממוצע.
מה למען השם מביא אותן לחוויות אלו?
מה גורם לבחורה סקסית בטירוף להימשך לזה?חסר לה מעריצים?היא לא בטוחה באיך שהיא נראית?הרי היא נראית כמו מיליון דולר.
מסתבר שלא כל הנוצץ זהב הוא.
מראה מצודד בהחלט תורם לתחושת הביטחון העצמי אך הוא כשלעצמו אינו מספיק.
האדם מורכב מגוף ונפש.חומר ורוח.הין והינג.
רק שילוב נכון של שניהם יוצר תרכובת אמיתית.
אותה כוסית כמו שהיא נתפשת יכולה להיות חסרת ביטחון ועם אותן הבעיות של בחורה כיעורה רק שקשה לנו לתפוש את זה בתת המודע שלנו.
הפיזי הוא כסות למנטלי.משלים.ולא בא במקומו.

טריגר אחד הוא כאמור הדימוי העצמי הנמוך.לעיתים על בסיס של דימוי גופני נמוך מאוד.
נשים שמנות במיוחד שמתבישות בגופן.בשליטה הן חוות הערצה לגופן.כשהדיסטנס עם הנשלט משחק תפקיד חשוב.אין כאן אהבה.אין את הפחד מדחיה.מנטישה.
ישנו בסיס חברתי.אנשים עם בעיות בתקשורת ביןאישית.חרדה חברתית.
השליטה מיצרת הרי סוג של דינמיקה חברתית כשהאוביקט הנשלט נשאר בטריטוריה הנמוכה שלו.ישנו דיאלוג.דינמיקה ביןאישית.בלי הפחד מלצאת ממש מהקופסא שבה היא חיה.
הצד החברתי שלה מקבל ביטוי ברמה שהיא מסוגלת לבטא ללא חשש מהצורך לתת ערך מוסף.היא מרגישה מוגנת ובמקביל חווה דינמיקה חברתית שהיא כה זקוקה לה אך אינה מצליחה לישם בחיי היוםיום בשל מוגבלותה.
ישנה הסדיסטית.גם צד זה לרוב מתפתח על בסיס של בעיה חברתית.ועל זה בעצם אין הרבה מה לספר.אחד סדיסט.השני מזוכיסט.ושניהם מרוצים.
ישנן נשים עם בעיות בפן הזוגי.קושי ביצירת אינטימיות.פחד גדול מאינטימיות.
הן מבטאות שנאה לגברים.כשבעצם השנאה מופנית אל עצמן.אל חוסר היכולת שלהן לתקשר,לבנות מערכת יחסים,להתמודד כשוות בזוגיות.
הרבה מהן נעות בין קיצוניות אחת של נתינה אינסופית ואיבוד שליטה באהבה לבין הימנעות מקשרים באופן טוטאלי.
הן חוות זוגיות כאיבוד שליטה,פגיעות רבה,נתינה ללא תמורה.
בשליטה הן יוצרות מעין תחליף לדינמיקת הזוגיות.כשבשניהן יש את אותם האלמנטים.
נתינה,הערצה,וויתורים,קירבה,חיבה,סקס.ללכת עם להרגיש בלי.
ישנה הקונטרול פריקית.זאת שחייבת להיות בשליטה מתמדת.המפחדת מהלא צפוי.
השליטה מאפשרת לה לחוש בטוחה.היא המובילה.היא נותנת את הטון.על פיה ישק דבר.
וזה מרגיע מאוד.

ישנם מקורות רבים נוספים להימשכות לתחום.וזה מרתק ללא ספק.
להבין את נפש האדם.
לדעת שכולנו ללא יוצא מהכלל נולדנו באותו הדפוס הפסיכולוגי.עם אותם צרכים בדיוק.
עם אותם פחדים.ואם הם לא מסופקים אז האדם ימצא דרך לספק אותם בצורות אחרות.
האדם הוא רקמה אנושית קטנה ורגישה.
הפחד מלווה אותנו בחיי היוםיום.הרבה יותר ממה שניתן לתאר.
הצימאון לחום.לאהבה.למשמעות.לסיפוק.הפחדים הבסיסיים.
אין כל חדש תחת השמש.
כל זה היה עוד מתקופת התנך.
מודל האדם ואישיותו נותר כשהיה.
אנו רק צוברים חוויות שונות בהתאם לתקופה שבה אנו חיים.
השליטה היא אחת מהן!

בכולנו קיים פחד מהצפוי.ממה צופן לו העתיד.
מוגבלותינו ביכולת לנבא ולהוביל דברים מניבה פחד רב בכל אדם אדם.
מי בעצם יודע אם הוא לא יפוטר מחר בבוקר?
מי מבטיח לנו שלא נישאר בודדים עד סוף ימינו?
פחדים אלו יוצרים רמה מסוימת של חרדה בכולנו.
מבנה האישיות שלנו מווסת במידה מסוימת חרדה זו.בגדול אדם בעל ביטחון עצמי גבוה מוטרד מנושאים אלו אך אין הם ממש שולטים בו.
הוא בטוח בכוחו ומאמין שיש ביכולתו להסתדר ולהוביל גם בידיעה שהיכולת הזו מוגבלת ברמה כזאת או אחרת.
הרבה מתחושות אלו קשורים לילדותינו.לחינוך.למה ששידרו לנו.למודל שספגנו.
זה מתחיל מדברים פשוטים כמו לאפשר לילד לעשות דברים בכוחות עצמו דבר המקנה לילד תחושת ביטחון בכוחו וביכולתיו.
הורה שבעצמו חרד יחדד פחדים אלו אצל ילדו ויטע בו את הפחד והתובנה שיש צורך לעמוד על המשמר מכל צרה שלא תבוא.
כשאיזון זה מופר גדל אותו אדם עם פחד גדול אותו הוא מנסה להשקיט ולהבטיח לעצמו את ההובלה בפחד זה במקום להיות מובל על ידו.
וזה יכול לבוא לידי ביטוי בהמון דברים.
ישנם אנשים שמפתחים נטיות אובססיביות כמו חזרה על פעולה מסוימת מספר רב של פעמים על מנת להרגיש שהם בשליטה.
ישנם אנשים שמוצאים מפלט באמונה כזאת או אחרת.בדת.
לדת יש כוח רב.שהרי המוטו הוא שאם רק נעשה את מצוות אלוהים יהיה לנו טוב.
דבר המקנה לנו תחושת שליטה.לעיתים אנשים אלו הופכים לקיצוניים בהקפדה על המצוות ולא מתוך עודף רוחניות או משהוא דומה.
כך בעצם מתגבש לו הקונטרול פריק.
אדם החייב להיות בשליטה מתמדת שמא חס וחלילה משהוא רע יקרה.
הוא מבועת מהצופן לו.הוא חייב שהכל יהיה באופן מסודר,בזמנים קבועים,בצורה שבלונית.
ושחס וחלילה דבר לא יפר את האיזון הזה.
כך הוא מרגיש רגוע יותר כשהדברים מוכתבים על ידו במקום להיות מובל.
הקונטרול פריק חש צורך להיות בשליטה מתמדת.

אדם זה מוציא המון אנרגיות בפעולות יומיות אלו ובעצם תחושותיו.
וזה לא פשוט כלל.זה סוג של כלא.
זה מתיש את האדם ומרוקן אותו מאנרגיות.

בחויות הנשלט ישנו פורקן גדול מתחושות אלו.
פה טמונה האופציה להעביר את השליטה לאדם אחר.
אדם שמעלינו שמשדר לנו לכאורה כוח ואת היכולת להוביל.
הוא עומד על המשמר עבורינו.
כך אנו נשארים בשליטה פשוט ע"י העברתו לאחר תוך פיקוח שלנו בנעשה.
אנו סומכים עליו ומרגישים מוגנים.
בנוסף נטל גדול יורד מעל כתפינו לשעה קלה.
זה יוצר רוגע אדיר אצל אותו אדם.
לשעה הוא מניח מעליו את המשא הכה כבד הזה שרובץ עליו.שמתיש אותו.

השליטה כמוה כמסיכה שאנו עוטים על פנינו.מסיכה המבטאת פחד גדול ממגוון נושאים מהותיים בחיינו.מטרתה לאפשר לנו לשלוט בפחדים אלו במקום להיות מובלים על ידם.
בכוחה לתת לנו את התחושה המזויפת כי אנו מובילים ושולטים בפחד זה במקום להיות מובלים על ידו.
לכל אחד מאיתנו יש בחיי היוםיום קשיים ופחדים שאין ביכולתו להתמודד איתם.
פחד מזוגיות,מאהבה,מכישלון,מהצלחה,פחד מחברה,מחרדת נטישה.אין אדם שלא מתמודד עם חרדות קיומיות אלו בחיו.מי בהצלחה מי בפחות.
התמודדויות אלו מטילים צל כבד על התנהלותינו ביוםיום.
מי לא חווה אהבה נכזבת?
מי לא חווה כישלון בחיי האהבה?
מי לא חווה כישלון בתעסוקה?למי מאיתנו אין חויות ילדות שליליות או דינמיקה מורכבת ביחסינו עם הורינו?

דרך כל חויות אלו ניתן לשזור חוט אחד גדול שהמאפיין העיקרי שבו הוא הפחד!
הפחד מלווה כל בן אנוש ללא יוצא מין הכלל.לעיתים הוא כה גדול עד כי אנו חשים אובדן שליטה.
השליטה נועדה להחזיר את המושכות חזרה לידינו.
יש בה אלמנטים דומים לאובססיות והתנהגות כפייתית שמוכרים לכולנו כגון קונטרול פריקיות,חזרה על אקטים שונים מספר רב של פעמים,סדר וניקיון אובססיביים.
רבים מהנמשכים לתחום השליטה הם בעלי נטיות אובססיביות בחייהם.
התחושה המתקבלת יוצרת רוגע מסוים הנותן לנו את האשליה כי אנו שולטים בדברים וכי הם אינם יצאו מכלל שליטה.
תחושה זו היא בעצם אשליה.אין היא משנה מאום מהמציאות או מיכולתינו להתמודד עם דברים.

בין תקווה ליאוש בין החדש למאוס

בין חזק לחלש בין הנוכחי וזה שהלך

בין מחובר ותלוש בין רגוע וזעוף

בין מתנדנד ונחוש בין נטוע לשלוף

בין לצעוק וללחוש בין הבכי והצחוק

בין העבר והמחר בין המתוק והמר

בין החם והקר בין שהיה ונגמר

בין הצער והאתגר בין השחור למואר

בין העבר למה שאבחר בין רקיע לעפר!

עינייך הכחולות מלאות הבעה

במבט חטוף בנקל אבין כל מה שאירע

עינייך הכחולות מנפקות לי כל פיסת מידע

רואה אני את הטוב ואת הרע

עינייך הכחולות הן כמו טיפה בתוך ימה

לרגע סוערות הן ולאחר דממה

עינייך הכחולות משדרות לי כל תחושה

עת שמחה את עת עצובה

עינייך הכחולות מבינה את כמה את יפה?

להביט בך מרגיש לי כמו חופשה

עינייך הכחולות מביטות הן בפליאה

כשואלות הן מי יודע מה אירע?

עינייך הכחולות משכיחות בי את כל הרע

נותנות בי הכח להתמודד מול הנורא

עינייך הכחולות יפתי הן משהוא כה מופלא

יחידות הן במינן פשוט מעוררות השראה!

אהבה,שהביאה איתה רוגע ושלווה

אהבה,שעושה לך טוב בנשמה

אהבה,כזאת שמסירה כל מגננה

הופכת את השמש ליותר צהובה

אהבה,אנרגיות,עוצמה,כח לנשמה

מסירה כל כעס,מרטיטה את לבבך

אהבה,מעירה כל חלקה רדומה

מאירה את היקום כמו תחליף לחמה

אהבה,כזאת שרצית בכל מעודך

עם כל החום והתשוקה והכייף שבמגע

כזאת שמשכיחה את כל הרע שהיה

כמו זרקור שמאיר את החיים באופטימיות זהירה

מקלף אותך כמו עם סכין חדה

ואתה,סוף סוף,מתחיל להיות מה שהינך!

נראה לי שאם יעשו סטטיסטיקה בנושא זוגיות בקרב אותם אנשים שמקורבים לעולם הזה יגלו עובדות די מענינות.ואני מדבר על סקר מקיף שכולל שאלות פתוחות(למבינים בתחום)לגבי הראיה והתחושות של האנשים בנושא הזוגיות בעולמם.לא רק נתונים יבשים.
מבחינת הנתונים היבשים אני מאמין שהרוב עונים להגדרה של רווקים או גרושים.
ואם ניכנס קצת יותר לעובי הקורה אני מניח שנגלה שהרוב חיים בתחושת בדידות עם כמיהה עצומה לזוגיות.מי שקורא את רוב הפוסטים גם מזהה הרבה שמתמודדים עם תחושות של דיכאון ומצבי רוח משתנים.
אז...מה הקשר בעצם בין העולם הזה לכל העובדות?האם יש בכלל קשר?

כתבתי כאן לא פעם על הקשר בין זוגיות לצורך בשליטה.אחד הסיבות בצורך בחויות בתחום הוא בעיה בתחום הזוגיות.הפחד ממנה.הפחד לאבד שליטה שהרי התאהבות טומנת בחובה אובדן שליטה עצום ומפחידה בעצם את כולנו.ההיי הזה שמצד אחד עושה לנו כל כך טוב מאידך מרגיש לנו שאנו בעצם לא שולטים בזה אלא יותר הוא בנו.וכמה שלא נהיה בשליטה אנו בעצם תלויים בצד השני וברגשותיו שהרי מה היא אהבה אם היא חד צדדית?
חויות השליטה מאפשרות לנו ללכת בלי ולהרגיש עם.יש בהם את האלמנטים של אהבה עם הבונוס שאנו שולטים ומתווים את הדרך.כך לא ניפגע.אנו מובילים את הרגש.לא ממש מתקרבים.שומרים על פאסון רגשי.לא ממש מתאהבים אבל חשים קרבה.רגש.
חווים סקס.נתינה.קבלה.וויתורים.הענקה.פשרות.התעקשות.הערצה.סגידה.חיבה.
כל האלמנטים שמרכיבים אהבה.רק מה?זה תחליף.תחליף זול.
אז לאן בעצם כל זה מוביל אותנו?
לשום מקום בעצם.עד שהאדם לא יתמודד עם המציאות ועם עצמו בעיקר הוא ישאב פעם ועוד פעם לאותו סיחרור ואותה אשליה.
כשברקע תחושות של בדידות,דיכאון,אכזבה.

אענה מראש לכל אותם שאלות ותהיות שיצוצו כגון אתה מתחסד,אז מה בעצם אתה עושה פה,אני בכלל נשוי באושר לשפחתי/מלכתי,דווקא פה מצאתי את זוגיות חיי.
אז ככה.מראש הדגשתי שלא כל משיכה לתחום השליטה היא על בסיס של זוגיות.
אני פה רק לשם כתיבה וקריאה.
לכל אותם הנשואים ודאי ברור שמרגע ההתמסדות החויות הופכות ליותר ויותר קינקיות מאשר שליטה מלאה ותופסות פן שולי יותר במערכת היחסים שהרי הצורך בזה כפי שנאמר נובע גם מדברים אחרים.
הסיכוי למצוא פה זוגיות אמיתית קיים אך הוא קטן ביותר ויחזיק בעיקר אם מערכת היחסים תקבל תפנית של התמודדות עם זוגיות שיויונית בחיי היומיום.

אולי ביום הזה אנחנו צריכים לבטיח לעצמינו שלא עוד.לא עוד מלחמה.לא עוד הרוגים ופצועים.לא עוד צער.
אני מאמין שזה אפשרי.
אני יודע שאנו לא עם ששש אלי קרב.אבל בכל זאת שנים של רדיפות וגלות עיצבו אותנו בתחושת פחד ואיום מתמיד.אנחנו עם חרד.עם שפועל ע"פי האינסטינקטים הפסיכולוגיים האלו.
היום נחגוג 62 שנים לקיומינו כאן בארץ.בנינו.הקמנו.התבססנו.
הגיע הזמן להניח לכל הפחדים שמלווים אותנו.
ולא.זה לא פוסט פוליטי.ואני ממש לא נוטה לשמאל.
אני פשוט חושב כאדם בוגר שראה ומבין משהוא בחיו.ואכן ראיתי.ונלחמתי.והתמודדתי עם השכול.עם חברים טובים שנהרגו בשירות הצבאי בלחימה.
אני מסתכל על הכל בראיה פסיכולוגית.עלינו כעם.על הבעיות הרגשיות שלנו.כאומה.
אמנם חלפו להם 62 שנים אבל אנחנו עדיין חיים בטראומה.באיזה חרדה קיומית.טיפה מוקצנת לטעמי.
אנחנו צריכים להתאמץ טיפה יותר למען השלום.לוותר קצת יותר.להניח לאגו.לפחדים.
להגיד די לשכול.ליגון.לעצב.