מאלפת בסגנון חופשי

אם אלוהים מסתכל עלינו - המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להיות משעשעים!

בדרך חזרה מים המלח חיפשנו מקום עצירה שבו נוכל לאכול משהו.
זה לא שהג'חנונים של ברקת לא היו טובים, וזה לא שכל החטיפים והגלידות שקנו הלוויינים של ליידי לני לא היו מספקים, אבל אי אפשר לסיים טיול חברים בלי להתנחל באיזו מסעדה ולסכם את החוויות...
מצאנו מסעדה איזורית חביבה באחת מנקודות הציוויליזציה שיש בדרך ופרקנו עצמנו מהרכבים.
הגברים הלכו לעשות לנו את הסידורים המתבקשים, לארגן שולחן, מלצר, תפריטים וקצת יחס, ואילו אנו, הנשים, התישבנו על ספה רכה והתחלנו לדבר.
איכשהו, כרגיל, התגלגלה השיחה לנושא החם: "גברים".
מישהי סיפרה על בן זוג מפרגן, אחרת אמרה משהו על שקרנים, וקושיות רבות נורו אל האויר. לראשונה מזה זמן רב נמנעתי מלהשתתף בשיחה. ישבתי והקשבתי לנאמר, מפנימה את מה שצריך, מחייכת כשצריך, ובעיקר שותקת ומקשיבה.
בחלק המעניין של השיחה, כשמישהי שאלה למה גברים בוגדים, בדיוק חזרו הגברים שלנו וכיוונו אותנו לשולחן ש"צדו" עבורינו. הבטחתי לה שאחקור את הנושא לעומק, שזה אומר לפתוח ספרי פסיכולוגיה בגרוש, לעשות למילה "בגידה" חיפוש בגוגל, ולהביא תוצאות מעניינות.
מצאתי שזה ממש מעניין מידי פעם לחקור תופעות אנושיות באמצעות מנגנוני חיפוש אינטרנטים. עד היום כשרציתי לחקור משהו לעומק הייתי פותחת ספרות אקדמית, אבל הרבה יותר מצחיק למצוא את התשובות ב"גוגל"...

ובכן יקירתי, להלן התוצאות:
ישנם שלושה סוגים של גברים בוגדים; (המחקר נערך על גברים בלבד ולא מוציא מן האפשרות שגם נשים בוגדות, ואולי אף מאותן הסיבות).

הסוג הראשון הוא של גברים אשר לרוע מזלם חברו לאשה בלתי מספקת. אם הגבר שלך בוגד בך מסיבה זו – אנא האשימי את עצמך. פתיחות מינית היא חלק מאוד חשוב במערכת היחסים, וככל שתהיו פתוחים יותר לדבר על דברים, תראו שאתם גם מתקרבים יותר אחד לשני.
הגבר שלך פוחד להגיד לך מה הוא רוצה, כיוון שטיפחת אצלו את הרושם שאת "מרובעת", וכעת הוא חושש שאם הוא יבקש ממך להגשים איזו פנטזיה את תברחי כל עוד נפשך בך.
על מנת לשמור אותך (בכל זאת הוא אוהב..), הוא מספק את הפנטזיות האלה אצל אחרות וחוזר הביתה אלייך כאילו כלום לא קרה.
חכי לו במיטה עם בגד סקסי, זוג אזיקים, (או בלי בגדים ורק נעלי עקב ושוט... מה שעושה לך את זה..) ותספרי לו מה הפנטזיה שלך. בשלב הבא, אחרי "הסיגריה שאחרי", תיווכחי שגם לו יש פנטזיות, והוא אפילו כבר לא מתבייש לספר לך עליהן.

הסוג השני הוא של גברים אשר לא מסוגלים לבצע אקטים מסויימים באשה שאיתם, מכיוון ש"את הדברים האלה לא עושים לאשה שלך".
כאן מדובר בבעיה פסיכולוגית שקיימת אצל חלק מהגברים. הם נוטים להאמין שלאשה שאתה אוהב לא עושים "דברים כאלה", וזה אומר שהוא לא יבצע איתך אקטים שנראים לו "לא מכובדים".
עלייך להסביר לו שסקס מהווה קרבה אינטימית, וההנאה של שניכם חשובה לבניית קשר בריא.
אולי אף תצליחי להסביר לו שסקס הוא לעיתים "מלוכלך", אבל כשיש אהבה ואמון, כשיש רצון והסכמה של כל הצדדים הנוגעים בדבר (תרתי משמע), הכל לגיטימי.

הסוג השלישי הוא של גברים שפשוט אין להם שליטה על עצמם. הם מביטים מנקודת המבט של "הצייד", שמבחינתו בכל פעם שהצליח להכניס מישהי למיטה הוא זוכה באיזה שהוא "ניקוד" נוסף.
אלו הגברים המסכנים ביותר, כיוון שאין להם ביטחון עצמי וזו הדרך היחידה שלהם להעלות את ערכם בעיני עצמם.
אין ממש דרך לטפל בבעיה הזו, כיוון שהיא נובעת מבעיות אישיותיות עמוקות שהתחילו אולי אף בילדות, ולא את תצליחי לשנות אותו.
יכול להיות שהגבר שלך אוהב אותך, ויכול להיות שהוא משדר בטחון עצמי וכריזמטיות, אבל עמוק בפנים הוא ממש לא שלם עם עצמו, והדרך היחידה שלו להעלות את הבטחון שלו הוא לספור כמה בחורות נכנסו איתו למיטה, מתוך מחשבה שאם הן שכבו איתו – סימן שהוא ממש מוצלח (לאו דווקא במיטה. יכול להיות שחסר לו בטחון עצמי דווקא בתחום אחר).
לא יעזור אם תיהי דוגמנית צמרת, אם תמלאי את כל הפנטזיות שלו, אם תכניסי עוד נשים איתכם למיטה, או אפילו אם תצהירי שזה ממש בסדר שיעשה מה שהוא רוצה, כל עוד אתם עושים זאת יחד.
הוא לא ישלוט על עצמו בסופו של דבר ויחפש מישהי נוספת מאחורי גבך, וזה ממש לא בגללך ולא קשור אלייך.
אם תבררי מעט על עברו, תגלי שאת לא הראשונה שהוא בגד בה, שיש לו הסטורייה של לצאת עם שתי נשים במקביל, או שההרגלים המיניים שלו תמיד כללו יותר מאשה אחת..
או שתקבלי אותו כמו שהוא ותמשיכי איתו, תוך ידיעה שהוא עלול "להיעלם" מידי פעם לטובת נשים אחרות, או שתעיפי את חסר הבטחון הזה קיבינימאט ותמצאי לך מישהו שירצה רק אותך, יעניק לך את כל כולו, ויחד תגשימו את הפנטזיות של שניכם 

אני מקווה שעניתי לך על הקושיה, ועכשיו את חייבת לי משהו, כמו שסוכם...

ים המלח... המקום הנמוך ביותר בעולם, כך אומרים, למרות שהיו מי שאמרו שדווקא אצלי בבית זה המקום הנמוך בעולם.
מקום שבו נערכו רוב הסיטואציות הבדסמיות...
שכבתי על החוף המלוח, ליידי לני שרועה לשמאלי ושני כוכבי השביט שלה רצים ומספקים את גחמותיה.
היא תמיד מארגנת נשלטים חמודים וקומפקטיים שמנסים להשביע את רצונה.
מבטי נדד לעבר הגדה שלא נמצאת בגבולות המדינה, ומחשבותיי נדדו אף הלאה מכך.
חלפה שעה אולי שעתיים מאז נשכבתי כך, בוהה בחלל, מרחפת, נרגעת..
מישהו אמר משהו לידי ושמעתי רק את קולות הצחקוק של שאר החברים. ניעורתי.
החלטתי שזה זמן מצויין לטבול מעט במי המלח השמנוניים שהופכים את העור לכל כך חלק, רק לפני כן, אולי כדאי לעבור ליד הברזייה ולשתות קצת מים.
האביר הביא לנו משקאות אלכוהוליים ומיצים, אבל התחשק לי לחוש בטעמם של מים צוננים...
קמתי לאיטי ממרבצי והלכתי בבגד הים הזהוב שלי לעבר הברזייה, רגליי הארוכות חופרות בחול הרך שעל שפת המים, וחזי השופע מאיים לפרוץ מהחזייה הבוהקת.
בעודי רוכנת לעבר הברזייה, חושפת קימור באגני החטוב, שמעתי קול מוכר המדבר אליי. לא זיהיתי את הקול, אבל חשתי ברעד קל למשמעו. רעד נוסטלגי כזה.. כאילו כבר שמעתי את הקול בעבר..
סיימתי לשתות והזדקפתי את מול הקול הדובר אליי.
"מה שלומך", חזר הקול ושאל, ואני ראיתי מולי בחור גבוה, בעל עיניים כחולות מהפנטות ורעמת שיער ארוכה ומעט מתולתלת.
"שלומי מצויין", עניתי מכאנית, בוהה לתוך עיניו ונזכרת איפה ומתי ראיתי אותו. זה היה יואב ממועדון ה"נו לימיט". לפני כשנה ראיתי אותו שם עם אחותה של הברמנית ושלחתי את ליאון, ידידי הטוב, "לצוד" לי אותו. אמרתי לליאון ש"האינדיאני הזה עושה לי את זה ובא לי לפרק אותו"... ליאון ניגש אליו מיד.
בזמנו, לא השכיל יואב להבין מה ליאון רוצה ממנו ולא התקרב אליי, בחושבו שליאון מעוניין בו לעצמו, ואחר כך הייתי עסוקה בלטפח קשר בלתי יציב עם בן זוג, וכך קרה שלא ממש התקרבנו, אני ויואב.
אני זוכרת שעמדתי בשירותי הגברים במועדון ואמרתי ליואב שרציתי אותו, בן הזוג שלי עמד לידי ושמע את הדברים, וכמובן שלא יכולתי לעשות כלום בנדון.
והנה, הוא כאן מולי, במלוא הדרו וחיטוביו, בדיוק כשהבנתי שבן הוג שהיה לי היה לא רציני, והנה מונחת לה הזדמנות נוספת בידי. ואני, כידוע, לא מפספסת הזדמנויות שניות.
חייכתי חיוך רחב, שיואב פרש בדך אחרת, אבל החיוך שלי התפשט על פניי משום שנזכרתי שברוב חוכמתי הבאתי את מזוודת הבדסמ שלי איתי לים המלח.
בלי לחשוב פעמיים אחזתי בידו של יואב וגררתי אותו לכיוון הרכב שלי. פתחתי את הרכב, דחסתי את יואב למושב הקדמי ונכנסתי למושב הנהג האהוב עליי, בדרך למלון "טוליפ".
חניתי בחניית המנהלים של המלון, מבלי שאף אחד מעיר לי שאסור לחנות שם, שלפתי את יואב מהרכב והעמסתי בידיו את המזוודה הקרימינלית שלי, צועדת בראש מורם למלתחות הנשים המפוארות של המלון.
"כבר הרבה זמן אני זוממת עליך", נעצתי את המבט שלי לתוך עיניו.
"אם הייתי יודע, לא היית מחכה כל כך הרבה זמן", הוא ענה את התשובה האפשרית היחידה.
נעלתי את דלת המלתחות מבפנים וציוויתי עליו להתפשט. כל כך הרבה זמן פינטזתי עליו במערומיו... והנה זה קורה אל מול עיניי, והוא אפילו נראה טוב יותר במציאות מאשר בדמיונותיי...
חטוב, שרירי, חלק, מגולח, מטופח, עומד מולי עירום כביום היוולדו וממתין להוראותיי.
הרגשתי איך בגד הים שלי מתחיל להרטב, ולא ממי ים המלח..
"רד על 4!" פקדתי, והוא הביט בי בעיניו הכחולות והתכופף לעמידת ארבע שכל כך החמיאה לו.
לפתע כל הפנטזיות האחרות שתמיד מתרוצצות בראשי נדחקו הצידה. הוא גבר על כל פנטזיה אפשרית.
גופו הגברי והשזוף ממש דרש תשומת לב, ולא יכולתי להתאפק... ליקקתי את גבו, טועמת את המליחות העדינה של הזיעה שלו, מריחה את ריח גופו, מתענגת על הימצאו מתחתיי, לרגליי..
הוא התחיל ללקק את רגלי הימנית, הקרובה אליו, ולשונו היתה רכה. מגעה החדש לי הרטיט אותי.
הייתי כל כך רגילה למגע הלשון של בן הזוג שהיה לי, ששכחתי מה הוא מגע לשון מעריץ וסוגד, מגע לשונו של יואב.
מבלי לחשוב פעמיים הסרתי את תחתון הביקיני שלי ונתתי ליואב להמשיך וללקק את רגלי, כף הרגל המטופחת וצבועה בלאק אדום, השוק החטובה שלי, הירך, ואיבר המין המגולח והשזוף שלי.
צמרמורת של עונג הרטיטה אותי וגניחה נפלטה מפי.
הוא המשיך ללקק אותי, שותה את מיצי המעיין שלי, גונח, ולשונו החמה עושה בי פלאים.
חשתי שאני במקום הנכון, ממלאת מצברים שהתרוקנו, מתענגת על פיו, מזיינת את לשונו ופניו...
הוא ידע לענג מצויין, כאילו קיבל תדרוך לקראת הפגישה איתי. ואני, המטומטמת, הסתפקתי בלשונות אחרות עד היום... איך לא זינקתי עליו עוד אז במועדון?? אם הייתי יודעת כמה הוא טוב, ללא ספק הייתי חוטפת אותו אל מבצרי במקום לבזבז את זמני על "בן זוג" ונילי מלא עכבות.
קולות יניקה ומציצה התערבבו בגניחות שלו ושלי ואורגזמה פרועה שלא חוויתי הרבה זמן הסעירה והרטיטה את גופי למשך דקות ארוכות. אורגזמה שבדך כלל אני חווה רק ב"מולטי" אפפה אותי רק ממגע לשונו.
בעודי מנסה להסדיר את נשימתי, פתחתי את המזוודה שלי והוצאתי מתוכה את כלובון הפלסטיק שלי, קונדום ואזיקים.
תחילה אזקתי את יואב, לאחר מכן הלבשתי על איברו הזקור קונדום דק, ואז התיישבתי על איברו הזקור והתחלתי לנוע בקצב.
כעבור מספר דקות התעייפתי ופקדתי עליו לעשות את העבודה עבורי.
"אני אשכב על הגב ואנוח, ואתה תעבוד בשבילי!", הוא מילא אחר מבוקשי ונע בתוכי במהירות ובחוזקה, נוגע במקמות הנכונים בתוכי, גורם לי לרטוט שוב ושוב.
"שלא תחשוב אפילו על לגמור, אינדיאני!" צעקתי בין אורגזמה לאורגזמה, מגבירה את קצב הגמירות שלי, מתפתלת תחתיו, נותנת לו לענג אותי כמו שכבר הרבה זמן לא עינגו אותי.
אחרי 12 אורגזמות שהגיעו בשיאן לשרשרת מטורפת ורטובה, הוא יצא מתוכי, שולף את הקונדום, נותן לי להרגע מעט, ומתנשף שואל בחשש "עוד, גבירתי?"
"רגע", פלטתי מילה בודדת מתוך ההתנשפות המואצת שלי. כבר הרבה זמן שלא חוויתי שרשרת אורגזמות, אולי כי בן הזוג שלי לא ידע כיצד לבצע זאת, ואולי כי לא לימדתי אותו, כך או כך, זו הייתה חווייה מתישה ומהנה עבורי.
פעימות ליבי התחילו להאט מעט, קמתי ושטפתי את פניי וכאשר חזרתי עדיין היה איברו של יואב זקוף ומוכן לפעולה.
חיכיתי מספר דקות, בהן צבטתי בחוזקה בפטמותיו ומעכתי בכף ידי ארוכת הציפורניים את אשכיו. איברו התכווץ מעט. ניצלתי את ההזדמנות וכלאתי אותו בתוך הכלובון, המכונה CB 2000"", כלובון אשר מונע מאיבר המין להגיע לזקפה.
יואב הביט בי במבט מיוסר והתחיל להתחנן שאשחרר אותו ואתן לו לגמור, אבל הבטחתי לו שבפעם הבאה שניפגש הוא יגמור. וגם יחזיר לי את הכלובון שלי, כמובן.
את מפתח הכלובון ענדתי על צמיד הרגל שלי, את האזיקים שיחררתי והחזרתי למזוודה, בעט פרקר כחולה רשמתי על ידו את מספר הטלפון שלי, ויצאתי מהמלתחות, משאירה את יואב חרמן ומבולבל, משתוקק למפגש הבא.
בדרכי חזרה שוב עצרתי בברזייה, לוגמת מעט מים צוננים, ושבה למיטת השיזוף, השימשיה והחברים, שלא העלו על דעתם מה עבר עליי בשעתיים האחרונות.

החלטתי לנסוע לים המלח ליום-יומיים... אולי יותר.. אולי פחות..
נסעתי עם חברים קרובים שאני אוהבת בכל ליבי, ובין צחוק לציפה על מי המלח, קצת התרגעתי ונשמתי אויר.
על החוויות אולי אספר בהמשך, או אולי אעדיף לשמור אותן לעצמי... אבל רק דבר אחד בער בקצות אצבעותיי המקלידות, דבר שחבר קרוב אמר. משפט חכם באיזה שהוא הקשר אחר, אבל המשפט הזה נכרת בראשי ומצאתי לנכון לרשום אותו קבל עם ואתר:
"אין אנשים רעים. יש רק אנשים שהנסיבות גורמות להם להתנהג בצורה מסויימת".
הפנמתי את המשפט הזה.
הוא פתח לי חלון קטן נוסף של אויר, וחיזק אצלי דעות מסויימות ומחשבות שרצו בראשי בצורה ראדיקלית מידי...
אין אנשים רעים. אולי זה נכון ואולי לא, אבל עדיף להביט על העולם מהמשקפיים האלה, ולדעת שיש נסיבות שגורמות לאנשים לפעול בצורה מסויימת, גם אם לא מוצדקת, ואת הנסיבות הרבה יותר קל לשנות מאשר את האנשים...
נקודה למחשבה. תודה גילי (שם בדוי) על ההארה :)

הי, מתוקה שלי, אני חייבת להגיד לך משהו.
אני אוהבת אותך, את הבחורה הכי מדהימה שאני מכירה, את לב של זהב, את מצחיקה, את סופר אינטיליגנטית, את מלאת חן, את יפיפיה, את כוסית על, את מלאת שמחת חיים... אני אוהבת אותך יותר מכל אדם אחר בעולם, אבל אני כועסת עלייך!
אני כועסת לא כי עשית משהו רע לחברים שלך, אלא כי עשית משהו רע לעצמך!
את פאקינג מושלמת, ואני לא מבינה איך את יכולה להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן.....

את מסתובבת עם מישהו שלא מכבד אותך.
•הוא קמצן. הוא תמיד מעשן לך את הסיגריות, והרבה, וגם אחרי שאמרת לו – הוא עשה טובה, קנה חפיסה מסכנה, והמשיך לשונרר ממך סיגריות כאילו את מפרנסת אותו... וגם מהחברים שלך בכל הזדמנות..
•כשאת נותנת לו כסף לקנות לך סיגריות – הוא אף פעם לא מחזיר את העודף, וזה עוד שקל, ועוד שקל.. שקלים שאת עובדת קשה עבורם..
•הוא קנה 5 פעמים מצרכים לבית, אבל אוכל חופשי-חודשי אצלך כבר כמה חודשים טובים!!
•כשהוא צריך לקום בבוקר – את חוטפת על הראש כי לא תפקדת כשעון מעורר, לא אמרת לו ללכת לישון בזמן, לא החלפת לו חיתול...
אבל כשאת צריכה לקום בבוקר – את מי זה מעניין..?? הוא עכשיו רוצה לדבר, לצחוק, להזדיין או לקפוץ על המיטה ולשיר "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!!"
•כשאתם משוחחים הוא לעולם לא יגיד לך מה הדיעה האמיתית שלו, אלא יציג מצגי שווא וטענות שלמד בעל פה מהמרצים באוניברסיטה, ואת לעולם לא באמת תדעי מה הוא חושב...
•כשקר לך, אחרי שאת יוצאת לנשום אויר מהמועדון – הוא לא יחבק אותך, אבל הוא יחבק את אחת הלוליטות שסידרת לו...
•כשאת רוצה לחגוג בפארטיה הוא לא מוכן. הוא מקנא. הוא לא יסבול לתת לך גם להנות והוא יבהיר לך את זה טוב-טוב, אבל במקביל הוא יזיין כל מה שעובר לידו, כאילו יש לו בעלות על יושבת ראש הוואגינות העולמית... ואחר כך, כמובן יניח עליה את ראשו וילטף אותה. לא אותך.
•הוא ימצא את עצמו "אוחז אחיזת כלה" איזה בלונדה שפגש אצל החברים שלך, או ימצא את עצמו מדבר בשירותים עם איזה נשלטת שנדלקה עליו, ויחבק אותה ויגיד לה שהכל בסדר, במקום להגיד לה שהוא לא יכול להתקרב אליה לאור מה שהיא חשה כלפיו, כי הוא איתך!
הוא ירקוד במסיבות עם כל הנשים, ותמיד יקפיד שכולם יראו אותו איתן, ואין לך שום ייחודיות, גם לא בעניין הזה.
•את הכרת לו את כל החברים שלך ואת המשפחה שלך, אבל הוא במשך חודשים כל כך ארוכים, ולמרות התחינות והבקשות שלך, לא הכיר לך אפילו בן אדם אחד. סליחה. במקרה, אחרי כמה חודשים שאתם יוצאים יחד ראית את השותף שלו לדירה, כשכבודו נתן לך לראות איפה הוא בכלל גר סוף סוף.
•לא קיבלת אפילו רמז למתנה, למעט סט שישיית כוסות (אחרי שהוא שבר לך שלוש כוסות בבית), ובושם ביום ההולדת...
איפה פתק קטן? בונבוניירה? פרח? משהו? סליחה... פתק היה. אפילו ארבעה. על דף פוליו, כי חלילה להוציא 6 שקלים על כרטיס ברכה...
•תגידי, סכיני גילוח הוא כבר קנה, או שעדיין משתמש בשלך? כי אני זוכרת כמה בכית לי שנגמרו לך סכיני הגילוח, והלכת בשיא החום עם מכנס ארוך, שלא יראו... זוכרת? אמרתי לך שתחביאי את הסכין. פשוט תוציאי את הסכין מהמחזיק שלו, ותשמרי לעצמך. ומה קרה? הוא הסתובב 4 ימים כמו עראפת, ובקושי יכולת לנשק את הפרצוף השעיר שלו... ולא אמרת לו כלום!!!
•הוא מצפה לראות אותך מטופחת 24/7, עם צבע הלאק שמשביע את רצונו, אבל לא מזיז את עצמו להוריד את השיח שצומח לו מעל לביצים. אה, היה שם פעם זין? כי לא רואים...
•האקסית שלו מתקשרת בדיוק בטיימינג הלא נכון (בובה, כל טיימינג הוא לא נכון לאקסית), והוא אפילו לא טורח לומר לה שיש לו חברה.
התירוץ של "אני לא רוצה לפגוע בה" לא עובד. בך הוא כן רוצה לפגוע? היא יותר חשובה ממך? הרי גם ככה הוא סחב אותה שלוש שנים רק כי "היה לו נוח" – וזה ציטוט שלו.
הוא הבטיח לשלוח לה הודעה על כך שהוא נמצא במערכת יחסים, אבל, כמובן, שיקר ולא שלח לה כלום. ובכלל, מה את צריכה מישהו שביזבז לבחורה את הזמן רק כי היה לו נוח?? הוא יבזבז גם את הזמן שלך. לא חבל?
•מעניין לעניין באותו עניין... הוא גם לא טרח לומר לך שהוא הלך לפגוש את האקסית כדי לקחת חפצים שחיכו שם עשרה חודשים. מה קרה? היה לו משהו להסתיר? הרי הצעת לו לקחת אותו לשם בעצמך.. פתאום הוא לא צריך ממך טרמפ? מה קרה? לשם הוא יכול להגיע לבד?
•ואם כבר דיברנו על האקסית, אחרי שראית את התמונה שלה את יודעת שהיא לא יותר מבחורה רגילה, אבל כבודו היה מוכרח לגונן עליה ולומר ש"היא אחת הנשים היפות שהכיר בחייו, ושהיא דיגמנה עם שירז טל"...
הוא לא יודע מי זו בכלל שירז טל, ואל תשכחי שאת דיגמנת בכמה וכמה תצוגות, ואפילו השתתפת בפרסומות. מותק, את הרבה-הרבה-הרבה יותר יפה ממנה (בדוק), ושלא יעיז לצבוט לך את האגו בחיים!
•הוא טרח להודיע לך שהאקסית ראתה את המשפחה שלו רק אחרי שנה שהם יצאו יחד. את ענית שאת לא תחכי שנה.. אבל שנה מתקרבת במהירות. כבר כמעט 9 חודשים עברו ולא שמת לב. את עדיין מחכה שתעבור שנה כדי לזכות בכבוד הגדול להכיר את המשפחה שלו? זה לא קצת מגוחך? ואת החברים שלו מתי תראי? בעוד שנתיים?
•החבר הכי טוב שלו הגיע לתל אביב, אבל הוא לא הפגיש בניכם. למה? כי יותר נוח להתחמק? כי יותר נוח להוציא אותך בשבת בבוקר לנסיעה של שעתיים – שלוש לאיזה חור בסוף העולם? כי לאבא שלך יש תחנת דלק בבית? מזל שבסוף גם זה היה שקר, כי אם היית נוסעת באמת היית יוצאת מטומטמת...
•ואפרופו נסיעות... אין לו רכב. אז את הקטע הרומנטי של לאסוף אותך לדייט ביטלנו. אבל מה עם אוטובוס? מונית?
אם הבחור מצא לנכון לחיות ללא רכב, את לא חושבת שהוא לפחות צריך למצוא דרך אחרת להתנייד? תמיד את צריכה לאסוף אותו? מכל מקום? בכל שעה? ותמיד להתייבש רבע שעה או עשרים דקות עד שהוא יואיל בטובו לרדת??
אולי גם תחכי לסוף הפגישה העסקית שלו, רק אל תשכחי להפעיל מונה ולהוציא קבלה בסוף.
תגידי, פעם הוא מילא לך דלק? לא. הכל על חשבון הבארון...
•אגב, כשאת מסיעה אותו כנהגת מונית, מחכה לו, לוקחת אותו... הוא לפחות משוחח איתך, או שהוא נרדם באוטו ונותן לך להיות נהג – פרופר?
כן... חשבתי ככה...
את צריכה לאיים עליו שאת עייפה ושאת עלולה להרדם תוך כדי נסיעה רק כדי שהוא יתן לך טיפת תשומת לב בנסיעה... למה הוא לא מציע לנהוג בעצמו בחזרה מבילוי? כי הוא מעדיף להטיל עלייך את האחריות? כי הוא לא יוותר על הבירה שלו? נכון, את תסרבי, אבל הוא יכול לפחות להציע.
•כשאת ממהרת לצאת מהבית לעבודה או לבילוי, כמה זמן את עומדת בפתח עם המפתח ביד עד שהוא מוכן לצאת? תמיד את מחכה לו, תמיד את מתעכבת בגללו, ותמיד לוקחת על עצמך את האשמה. פעם לא היית כזו. פעם הגעת פחות או יותר בזמן שקבעת עם אנשים. ממתי יוצאים לבלות בשתיים בלילה??
•והקטע הכי טוב זה שהוא אומר לך שאת מאחרת כרונית, ושאיחרת לאסוף אותו... נכון. פעם אחת איחרת, והתנצלת, ופעם נוספת היית תקועה אחרי נהג מעפן. אבל בואי לא נשכח שכל הנסיעה כולה הייתה למטרת האיסוף של העצלן הזה, שרק יודע לבוא בטרוניות. שוב, לאקסית הוא הגיע בכוחות עצמו, בלי עזרת הטרמפים שלך...
•אגב, מי איחר לך בצאת יום כיפור, כשגוועת ברעב? וכשהתחלת לאכול הוא לא הבין למה לא חיכית לו...
•הוא מודה בפנייך שיש לו בעיות רגשיות. איזה רמז עוד את צריכה?? שיגיד לך בפנים "תשמעי מותק, אני רק מבזבז לך את הזמן כי נוח לי, ולא מעניין אותי להחזיק אותך ככה עד שיהיו לך קמטים ואף אחד לא ירצה אותך, ואז יפסיק להיות לי נוח ואמצא קורבן אחר"?
•הוא טוען כלפייך טענות על חשדנות שווא, אבל בובה, שימי לב. זה לא ריקוד מקאברי. זו המציאות, והיא נכונה. הוא משחק בך, מנצל אותך, מתייחס אלייך כאל מובן מאליו, ונזכר לומר לך שאת צודקת רק אחרי שאת כועסת ולא מדברת איתו יום או יומיים.
•אחרי שהוא הבריז לך מפגישה שקבעתם יום קודם לכן (ביום ההולדת שלך), נתן לך לעמוד כמו סתומה באמצע איילון בצורה מסוכנת, הוא עוד החליט שהוא נעלב שלא אספת אותו. הוא לא דיבר איתך כשסיים את העניינים שלו, וגם לא ביום למחרת. מתי הוא נזכר? אה... כשהיית במסיבת יום ההולדת שלך, ברעש, עם כל החברים שלא הבריזו לך ושכן אוהבים אותך באמת... הוא לא טרח להגיע לשם, למרות שאמרת לו את שם המקום והכתובת (אבל מי צריך לזכור? את בלאו הכי תאספי אותו, לא?). הוא גם לא התקשר לחברים שלך כדי לברר איפה זה... פתאום הוא היה בכלל בטוח שזה אירוע משפחתי. אמא שלך כל יום יושבת בבארים, נכון? וסבתא גם. פחחחח...
אנחנו חוגגות ביחד יום הולדת, כך שאני יודעת טוב מאוד מה העדרותו גרמה לך...

מתוקה שלי, מלאכית שלי, את חייבת להתאפס על עצמך!
במריבות הוא לא הוגן. הוא מנבל את הפה, לא אכפת לו אם הוא פוגע, והוא מבטל את כל מה שאת אומרת במשפטים כמו "אי אפשר לטעון גם באופן אובייקטיבי וגם באופן סובייקטיבי"... בחייאת!!! אפשר לטעון שבאופן אובייקטיבי הוא לא מתנהג כראוי, ובאופן סובייקטיבי את חושבת שהוא חמור גדול!!!
את יודעת כמה הוא פגע בחברים שלך? כולם! פשוט כולם! לא היה אחד שכבודו פסח עליו. הוא מתנשא מעל כולם, הוא חושב שהוא היחיד שיודע לנהל שיחות סלון, הוא חושב שכולם מטומטמים...
אל תשכחי שכולנו אקדמאים, כולנו ראינו אוניברסיטה בחיינו, וכולנו יכולים ללמד אותו דבר או שניים.
יש עוד הרבה דברים שאפשר להגיד, אבל הסתפקתי "רק" ב 25 הראשונים... כמו בבורסה...

ודבר אחרון... גם אם הוא עשה טעויות, כולנו הרי בני אדם. אפשר לחשוב שנייה, להתנצל, להביא זר פרחים (אין לו כרטיס אשראי, אז תוותרי על הפרחים כי זר-פור-יו לא מוכרים זרים במזומן ללקוחות שעומדים בחנות - עלק), ולסגור עניינים באופן מכובד. במקום זה הוא מוציא אותך "משוגעת", "לא נורמאלית", והשיא, הטופ של הטופ, הקרם-דה-לה-קרם היה המשפט שאי אפשר לקחת בחזרה.
תגידי, החולה-מין הזה (תרתי משמע, ושלא תידבקי) לא יודע לכבד אפילו במינימום?
אני מצטערת אבל אני חייבת להגיד את המשפט הזה, אני חייבת לזעזע אותך כדי שתביני... את יכולה אחר כך לבכות לי על הכתף (או למלפפון החתיך שמת כבר שתשימי לב אליו);
"היה כיף לזיין אותך ואת החברות שלך".


[b]

ראשית, תודה לחוגגים שחגגו איתי את יום ההולדת שלי.
חברתי המדהימה ליידי לני שעשתה את כל המאמצים על מנת להפתיע, לחדש ולרגש. אחותי - את מלכה!!!
גיל, ברקת, האביר הפחדן, מיצי, תנשמת, אורלי, דיאבלו, ליאון ועוד רבים ששמחו איתי בסופ"ש - שימחתם אותי 😄

התחילה שנה חדשה, זרקתי את כל מה שעיכב אותי, ניפיתי את הדברים השליליים מחיי, עשיתי נקיון יסודי בשבוע האחרון והגעתי למסקנות שלחלקן הייתי צריכה להגיע כבר מזמן... טוב, בשביל זה יש יום הולדת כפי הנראה...

ועכשיו לנושא אחר: בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות כיביתי את הנייד שלי.
יש כנראה מספר נשלטים שלא מבינים את העובדה שכולנו בני אדם ושלכולנו יש חיים.
אולי אתם חושבים שאני זמינה כל היום וכל הלילה רק כדי לקבל ניתוקים, או שאולי אתם פשוט בעייתיים במיוחד, ועד שמישהי נותנת לכם תשומת לב אתם לא יודעים מה לעשות איתה...
כך או כך, ההפסד כולו שלכם.
לחברים שלי יש את מספר הטלפון הנוסף שלי, כך שהם לא מפסידים כלום, ומי שהטריד עומד לקבל אאוטינג די רציני. גם באתר וגם בחייו הונילים. גם אני יודעת להטריד...
יש לי נשלטים בכל רחבי המדינה ובכל התפקידים הבכירים הנדרשים. גם במשטרת ישראל.
העניין מצוי כעת בחקירה, והאדם שהטריד עומד לקבל את עונשו. אני לא אוהבת שמתעסקים איתי.

תודה לכל הדואגים, המחפשים, המייעצים, המרגיעים, אלה שכתבו, אלה שהגיעו, אלה שניחמו, אלה שהתקשרו, ואלה ששלחו לי מחשבות טובות.
ארוכה רשימת השמות של האנשים שהיו לצידי בתקופה הלא נעימה הזו, אבל אני בטוחה שכל אחת ואחד מכם יודעים כי אליכם הכוונה.
בשעה טובה, אחרי תקופה ארוכה, הצלחתי למצוא את כלבי האובד, טנצ'.
זה לא היה קל, והחיפושים ערכו ימים כלילות. הצלחתי להפעיל ולהשתמש בכל הקשרים שלי על מנת לאתר אותו, ובסוף מצאתי.
טנצ' שב הביתה.
הוא כעת בתקופת הבראה, אחרי האכלה ורחיצה, מתאושש ונרפא, ובקרוב הכל יהיה מאחורינו.
בנימה אופטימית זו, אני מתכוונת לשוב לחיי, לחזור ולחייך (ויש לי את הסיבות), ולדחוף את כיוון חיי בחזרה למסלול.
החלטתי שהתקופה הרעה נמצאת מאחורי, ורק באמצעות האנרגיות החיוביות שלי, האופטימיות הנצחית שלי והחיוך התמידי שלי, אני אצליח למגר לפחות חלק מהאפלה שפקדה אותי לאחרונה.
אני לא יודעת אם זו תקופה כזו, שמן הסתם עוברת על כל אחד, או שכך כתוב בכוכבים, בשמש או איפה שכתובים הדברים הללו, או שסתם רוע וקנאה של אנשים הביאו אותי לשם, אבל כך או כך, זה לא הלך!
החלטתי שטוב לי!
אני לא אתן לשום דבר ולאף אחד לאמלל אותי. מגיע לי יותר. אני אדם גדול, בעלת אישיות חזקה, ותמיד, אבל תמיד, נוחתת על הרגליים.
אני ממליצה לכל מי שחשב להיות נגדי – להצטרף אליי. המחנה שלי תמיד מנצח!

הפעם זה לא סיפור בדסמי...
הפעם הכלב הולך על 4 תמיד...
הפעם הכלב הוא הילד שלי...
ביום שישי, 13.3.09, ירד הכלב שלי לטייל בשכונה, כמידי יום.
הוא לא יורד עם רצועה, משום שהוא מכיר את הסביבה ויודע איך לשוב הביתה גם כאשר אני לא לידו.
הוא אוהב לרחרח, לשחק ולצאת למסעות "מסתוריים" בדשא..
ביום ו' האחרון בערב שיחק הכלבלב בשכונה ומאז אבדו עקבותיו....
הייתי בעיריית ת"א, ואפילו יצרתי קשר עם שתי עיריות שכנות, ליתר בטחון..
התקשרתי למרכז השבבים (לכלבי יש צ'יפ), וכמו כן, לעמותת "תנו לחיות לחיות" ו"SOS לחיות"...
יצרתי משלחת חיפוש קטנה, שכללה גם כלבת משטרה, חברה של טנצ', שהריחה את השטיחון שלו..
אבל לשווא. הכלב לא נמצא.
האם יש למישהו רעיון נוסף?
עצה?
סיוע?
http://www.thecage.co.il/coppermine/thumbnails.php?album=2071

עוזר הבית שלי הגיע כדי לתקן את הדליפה מצנרת המטבח, ובאותה הזדמנות אולי לסדר את המדפים בסלון ואת ראש המקלחת...
חיכתה לו עבודה רבה, שתארך מספר שעות, ובעודו פורס את כלי העבודה שלו, צלצל טלפון הנשלטים שלי. על הצג הופיע שמו של אחד מהנשלטים החביבים עליי, גיא.
גיא בחור גבוה, שזוף כל ימות השנה, בעל מבנה גוף משולש של מי שנמצא בחדר כושר חמישה ימים בשבוע, ועיניים ירוקות בהירות, שבחורף הן הופכות לאפורות.
לא יכולתי להתעלם מהצלצול שלו, ותוך כדי לחיצה על מקש הסנד, כבר התחלתי לתכנן את הסשן שלי איתו.
"מה שלומך, גבירתי היפה?", פתח גיא את השיחה.
"מצויין, כרגיל", השבתי מכאנית, תוך כדי חיטוט במזוודת הבדסמ שלי.
מזוודת הבדסמ היא תיק ג'ימס בונד חום, אשר דאגתי למלא באביזרי סאדו מגוונים, מספר דילדואים בצורות וגדלים שונים, מגוון אביזרי בונדג', ועוד כמה צעצועי כאב חביבים.
"גבירתי?", ניעורתי מהחיטוט והבנתי שלא שמעתי את מה שנאמר מצידו השני של הקו.
"כן", חייכתי לעצמי, "לא שמעתי אותך, תחזור על מה שאמרת"
"שאלתי אם נוכל להפגש עכשיו", ענה בהיסוס, "יש לי יום חופשי היום וממש התגעגעתי אליך, גבירתי"
החיוך שעל פניי התרחב. ברור שאנחננו ניפגש.. אני כבר בעיצומו של תכנון... אמנם הבית תפוס עקב שיפוצים, אבל..
"תחכה לי בעוד חצי שעה במלון דן ברחוב הירקון", שלפתי את שם המלון הראשון שעלה במוחי. מלון דן הוא מלון שזכה לדירוג של יותר מחמישה כוכבים ולרגע חלף בראשי חישוב כלכלי, אך מחקתי את המחשבה. גיא בחור אמיד מאוד וכסף לא מהווה בעיה עבורו. הוא אוהב לפנק אותי ובכל פעם שאנו נפגשים הוא מגיע עם מנחה יפה, פרחים ומידי פעם מגיע אחריו שליח ממסעדה נחשבת.
"מלון, גבירתי?", גיא חיכה להסבר, אבל אני רק אמרתי לו "תתקשר להודיע לי באיזה חדר אנחנו, ותמתין לי בחדר בעירום ועל ארבע".
"כן, גבירתי", אמר בדיוק כשניתקתי את השיחה.
סגרתי את המזוודה על תכולתה, לקחתי בשקית גדולה עוד שוט רכיבה, שוט זנבות וספנקר מעור, העברתי מברשת בשערי ויצאתי מהבית, לא לפני שחילקתי הוראות אחרונות לעוזר הבית שלי.
הדרך למלון דן הייתה מהירה ונטולת פקקים, ובעודי מחייכת לאיש החניון, שהסכים להכניס אותי לחניית המלון בלי אישור, צלצל טלפון הנשלטים, ושמו של גיא היה על הצג.
"גבירתי", הוא נשמע טיפה מתנשף, "אנחנו בחדר 617. יש לנו נוף לים, והרשיתי לעצמי להזמין יין עבורך".
"מצויין! חכה לי כפי שסיכמנו", סגרתי את השיחה.
חלפתי על פני הלובי המפואר, עליתי במעלית עד לקומה השישית ופניתי לכיוון חדר מספר 617. הדלת הייתה מעט פתוחה, רק סדק צר, ומצידה השני נשמעה מוזיקה חלשה שכנראה בקעה מהטלויזיה.
נכנסתי לחדר ורגליי דרכו על שטיח בצבע בורדו עמוק. החדר היה מעוצב למשעי, בסיס המיטה בגוון חום כהה, שמתאים לשידות ולארון הגדול, וילון חום כבד ולידו וילון לבן, שמתאים למצעים הנקיים, ציור תקרה מופשט שסביבו תאורת ספוטים חלושה, ושני צמחים ירוקים שפוזרו בצורה לא סימטרית בחדר.
למרגלות המיטה חיכה לי גיא, עירום ושזוף וורד אדום בפיו.
השרירים שלו גדלו, חשבתי, והעברתי עליו מבט נוסף, רק כדי לוודא שצדקתי.
מימינו עמדה עגלת שירות כסופה וכשקרבתי אליה ראיתי שהיא עמוסה בצלחת תותים, צלחת פירות נוספת, בקבוק יין אדום ובקבוק שמפניה.
ליד הבקבוקים נחה שקית וורודה, קשורה בסרט מוזהב.
גיא הביט בי והגביה את ראשו כלפי, ממתין שאקח מפיו את הוורד.
חייכתי ולקתי את הפרח הגדול, הרחתי אותו והנחתי אותו על עגלת השירות. גיא חייך, מבסוט מכך שהוא עדיין יכול להפתיע אותי כל פעם מחדש.
הנחתי את המזוודה על המיטה ושלפתי מתוכה קולר שהולבש על צווארו. יש לי פטיש לקולרים. אני חושבת שגבר גדול ושרירי תמיד יראה טוב יותר עם קולר. זה סקסי, זה מבליט את הגוף שלו, זה עושה לי חשק לקפוץ עליו...
"תסתובב!", פקדתי, תוך כדי לבישת הסטראפון, ציפויו בקונדום ומשיכתו בקרם סיכוך. החדירה אל גיא היא תמיד חוויה מעוררת. הוא גונח מהנאה, גונח מכאב, שוב גונח מהנאה... באחד המפגשים הראשונים שלנו הוא הצליח להפתיע אותי ולגמור מחדירה אנאלית בלבד, ואני כמעט הצלחתי לגמור רק מלראות את זה.
הוא תמיד חלק, תמיד מחוקן, תמיד נקי ותמיד נהנה מכל מה שאני מעוללת לו. ואני מעוללת לו...
חדרתי אליו בקלות והוא השמיע קולות הנאה סקסיים שרק עשו לי חשק להצליף בו. הספנקר היה הכי קרוב אליי, ותוך כדי שאני חודרת אליו, אחזתי בספנקר והתחלתי להכות את ישבנו החטוב.
הוא נאנק, ואני הגברתי את קצב החדירה ואת קצב ההלקאה.
כשהרגשתי ששרפתי יותר מידי קלוריות יצאתי ממנו בבת אחת, התיישבתי על המיטה הצחורה וציוויתי עליו להתיישב עליי.
גיא התיישב על הסטראפון כשפניו אל הדלת והתחיל לעלות ולרדת לפי קצב השריטות של ציפורניי על גבו. הפעלתי את הרטט של הסטראפון ושנינו נאנחנו יחד כשהמכשיר התחיל לרטוט.
שלפתי מהמזוודה שלידי את גלגל הכאב. ביד אחת העברתי את הגלגל על גבו, ובשנייה שרטתי את שאר הגב בציפורניים שלי, שעוצבו כטופרים חדים.
נקודות קטנות של דם בצבצו מתוך השריטות שלו, אבל גיא כבר היה באקסטזה ולא הרגיש.
הוא המשיך לעלות ולרדת בקצב מתגבר ואני משכתי את העגלה הכסופה אליי עם הרגל, הצלחתי לקחת גביע יין ריק, בלי לשבור שום דבר, וקירבתי אותו לאיברו של גיא.
הוא גנח רמות בקולו הגברי וצנח על הסטראפון בזמן שאספתי את פליטתו לתוך הגביע.
הקמתי אותו מעליי, נתתי לו דקת מנוחה, ואז לפתתי את זרועותיו ואזקתי אותן מאחורי גבו.
את שוט הזנבות הכנסתי למקפיא הקטן במיני-בר.
השכבתי אותו על המיטה, התקנתי על פטמותיו מצבטים ואת איברו נעלתי בכלובון קטן.
הסרתי את המכנסון הקצר שלי והתיישבתי על פניו, עולה ויורדת על לשונו החמה, משחקת בידי עם המצבטים, ומידי פעם סותרת לו על פניו היפים.
הוא לא הפסיק ללקק אותי ולשתות אותי, גם כשפטמותיו כמעט נעקרו ממקומן, רק יילל חלושות.
נעתי עליו, מועכת את פניו, חוסמת את דרכי הנשימה שלו ומשחררת, מגבירה את קצב תנועותיי עד לבואו של הפורקן המיוחל בקולות רמים.
עוד בטרם נרגעו פעימות ליבי, הפכתי אותו על בטנו והלכתי לחטט במזוודה. שבתי עם נרות דולקים והשוטים שהבאתי איתי, את שוט הזנבות הוצאתי מהמקפיא.
התחלתי לשפוך על גופו החלק שעווה רותחת שהצטברה במסגרת הנרות והוא זעק כשהחלב נגע בעורו.
כשדעכו מעט הנרות, עברתי לשלב ב', והצלפתי בו לסירוגין עם שוט הרכיבה ושוט הזנבות. שוט הרכיבה השאיר על ישבנו סימנים אדומים ושוט הזנבות הקפוא השאיר על גבו שרוכים בוערים, כאילו היה עשוי מזנבות אבן.
זעקותיו גברו, כעת הוא כבר ממש צעק והתפתל.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת. חדלתי באחת מההצלפות, וגיא השתתק. הדפיקות בדלת שוב נשמעו. כנראה שלא הייתה זו הזיה... לבשתי במהירות את המכנסון שלי, זרקתי על גופו של גיא מגבת גדולה וניגשתי לראות מי החצוף שיעמוד מולי כשהדלת תיפתח.
החצופים היו לא פחות ולא יותר מאשר שני שוטרים במדים. שוטר ושוטרת. השוטר דיבר ראשון "שלום, הזמינו אותנו לבדוק שהכל בסדר".
מצמצתי אליו, מופתעת, וגמגמתי משהו שנשמע כמו "הכל מצויין"...
השוטרת, שעמדה מעט לפניו, הרחיקה מבטה לתוך החדר והצליחה לראות את הגוש העטוף שעל המיטה זז מעט ונושם בכבדות. היא לקחה את השוטר הצידה ולחשה לו משהו. הוא ענה לה משהו בחזרה, והיא רק הנהנה כלפיו. הוא הביט בי, הניד בראשו והסתלק לעשות משהו חשוב, ואילו השוטרת נשארה לעמוד מולי. נדמה היה לי שאני רואה חיוך קל בזויות פיה.
היא הייתה יפה. היה לה שיער ארוך, שחור וחלק, אסוף בקוקו גבוה מתחת לכובע שלה, עיניים שחורות מאופרות בקפידה, שפתיים בשרניות ואדומות ועור בהיר וגמיש. היא הייתה כמעט נמוכה ממני, אבל עם הכובע שלה היא הצליחה לעבור אותי בכמה סנטימטרים.
היא הציצה שוב לתוך החדר והחזירה מבטה אליי, תוך שהיא מניעה את סנטרה, כאומרת "מה הולך שם?"
פתחתי את הדלת לרווחה והכנסתי אותה פנימה. היא לא פיספסה את המזוודה הגדולה שנחה על המיטה ליד גיא, והחיוך הקל שלה הפך לחיוך רחב.
"מיכל", הצגתי את עצמי. "את צריכה תעודת זהות, או שאפשר לוותר על הרשמיות?"
"ואני חשבתי שזו מזוודה של סמים כשהזעיקו אותנו", היא צחקקה והושיטה לי יד ללחיצה. "נעים מאוד, לילך".
לחצתי את ידה והצעתי לה לשתות משהו. "אני לא יכולה לשתות בתפקיד", אמרה ולקחה מידי את כוס היין שמזגתי לה. "זה בסדר", עניתי לה, "גם אני לא שותה בתפקיד", השקנו כוסות ולגמנו מהיין בשקט.
הסרתי מגיא את המגבת שכיסתה את גופו החבול, ולילך מצמצה בסקרנות.
הפכתי את גיא על גבו, וצחקוק קל נשמע מפיה כשראתה את הכלובון שענדתי על איברו. למשמע הצחקוק התחיל איברו לתפוח בתוך הכלובון, עד שנראה כאילו הוא מנסה לברוח מסורגי הפלסטיק העבים שהקיפו אותו.
הרמתי את רגליו והצמדתי את ברכיו לחזהו. זה היה קשה כי ידיו היו עדיין אזוקות מאחורי גבו, אבל הוא די גמיש. קשרתי את רגליו לגופו על מנת להשאיר אותו בתנוחה הזו ופניתי אל לילך.
"לרגל ההכירות החדשה שלנו, אני חושבת שאפשר לפתוח בקבוק שמפניה", חייכתי.
לילך הייתה עסוקה בפתיחת כפתורי חולצת המשטרה שלה, והנהנה כלפיי בלי לשמוע מה שאני אומרת.
לקחתי את בקבוק השמפניה מהעגלה, ניערתי אותו קצת, משחתי את צידו האחד בחומר סיכה, ותוך כדי שלילך חושפת חזיית תחרה סגולה, דחפתי את הבקבוק לישבנו של גיא.
גיא ולילך צעקו יחד – הוא מכאב, והיא מהפתעה.
לילך נכנסה מהר מאוד לעניינים, נפטרה מהמכנס שלה, אחזה בשוט והתחילה להצליף בישבנו של גיא, בדיוק ליד הבקבוק שבצבץ ממנו. כעבור כמה שניות נהדף פקק הבקבוק בקול יריה לחלל החדר ושמפניה החלה לזלוג על השטיח הבורדו. מיהרתי למלא גביעים, ושוב השקתי כוסות עם לילך.
לאחר לגימה קטנה לקחתי את הגביע שקודם אסף את פליטתו של גיא והשתנתי לתוכו.
"קח, חמוד. שלא תרגיש שאנחנו שותות לבד", קירבתי את הגביע את שפתיו והוא גמע מן התערובת.
לילך התקרבה אל פניו של גיא והוסיפה יריקה עסיסית למשקה שלו. גיא גמע אותה עד תום.
שלפתי מתוכו את בקבוק השמפניה המרוקן ושיחררתי אותו מכבליו.
"עמוד!" ציוויתי, ולילך התחילה לערוך עליו "חיפוש". הגשתי לה כפפת גומי חד פעמית, היא גלבה אותה והמשיכה בחיפוש חודרני עמוק בעכוזו של גיא.
פי הטבעת שלו כבר היה פתוח מרוב התעסקות, ולילך הצליחה לעשות לו פיסטינג בלי להתאמץ.
גלבתי גם אני כפפת גומי ועזרתי ללילך להרחיב את פתחו האחורי של גיא. גם האגרוף שלי נכנס, כמעט כולו, אמנם בקושי, אבל נכנס.
אחרי חיטוט ממושך הוצאנו את הידיים מתוכו וסובבנו אותו עם הפנים בכיווננו.
האיבר של גיא היה סגול ונפוח בתוך הכלובון ואני חייכתי בסיפוק.
לילך הביטה בפלא הזה ושאלה אם אפשר להסיר את הכלובון ולהשתמש באיבר החבוי מאחוריו. גיא חייך חיוך קטן וחשב שאני לא רואה, ואילו אני רק משכתי בכתפיי ואמרתי לה "בכיף.. תרגישי חופשי להשתמש"
הסרתי את מפתח הכלובון משרשרת שענדתי על צווארי ושיחררתי את האיבר שקפץ החוצה במימדים עצומים.
לילך התפשטה לחלוטין והתחילה לטפס על גיא שהתיישב בנתיים על המיטה. "אתה!", פניתי אליו והוא הישיר אליי מבט מבוהל, "שלא תעז לגמור! ברור?"
עיניו נפלו והוא אמר בשקט "כן, גבירתי".
לילך התיישבה על האיבר הזקור והתחילה להאנח, ואני בנתיים העברתי על גבו של גיא את גלגל הכאב, רואה אותו מחזיק את עצמו בכוח, עוצר את האורגזמה, מנסה לחשוב על גולדה מאיר או על גן רינה... העיקר לא על המתרחש בחדר המלון..
ללילך היה גוף נערי קטן ומוצק והשדיים שלה קפצו עם כל תזוזה שלה. הייתי חייבת לגעת בהם.. ליטפתי את חזה בזמן שהיא נעה והפטמות שלה התקשחו בין אצבעותיי.
היא האטה את תנועותיה ובלי לצאת, הצליחה להתהפך על הגב כשגיא נמצא מעליה. קרבתי אליה לנשיקה רטובה והיא סימנה לגיא שיכנס אליה במהירות גבוהה יותר.
נשימותיה גברו והיא נאנחה לתוך פי, לופטת אותי חזק וגומרת ברעידות קטנות.
גיא רצה להמשיך, אבל פקדתי עליו לצאת מלילך ולעמוד בפינה.
לילך קמה להדליק סיגריה והציתה גם לי אחת, ואילו גיא עמד שפוף בפינת החדר וזיקפה עצומה בין רגליו.
עישנו את הסיגריה בשקט, מביטות בו ומצחקקות, מוציאות עשן לעברו ומשתדלות לאפר לתוך המאפרה הקטנה. בטרם סיימתי את הסיגריה קמתי אליו, לא לפני שלקחתי מהמזוודה שרוך חום עבה, קשרתי את האיבר שלו, ודאגתי להפריד בין האשכים.
גיא נאנק וטיפה קטנה טיפטפה מאיברו וצנחה על השטיח. קיוויתי ששירותי הנקיון של המלון מצדיקים את מספר הכוכבים הרב שקיבל, כי ללא ספק הרגשתי שהרסנו את החדר...
כשהייתי מרוצה מהקשירה ההדוקה קירבתי אל אשכיו את מה שנשאר מהסיגריה הבוערת שלי. הוא קיפץ ואני נזפתי בו שלא יזוז אם הוא לא רוצה לאבד אותם.
אמנם גיא מגולח כולו, אבל שערות בודדות השמיעו קול פצפוץ חלש והעלו ריח שרוף. גיא צעק.
לילך צחקה בקול וקמה מהמיטה בכיוונינו.
היא רכנה לידי והוסיפה גם את הסיגריה שלה לפעילות.
גיא המשיך לצעוק בכל פעם שנשרפה לו שערה ואנחנו המשכנו לצחוק.
החלטתי שהגיע הזמן לעינוי קטן אחרון ולחשתי משהו באזנה של לילך. היא חייכה.
קמתי ואזקתי שוב את ידיו של גיא מאחורי גבו ושמתי לו גאג בפה. הוא כבר היה מותש, אבל עדיין זקוף.
לילך התחילה למצוץ את איברו של גיא והוא פלבל בעיניו.
זקפתו התחזקה וורידים גדולים תפחו עליה. לילך המשיכה לינוק אותו ואני החזקתי את גיא מאחור. ראיתי את שרירי הבטן שלו נדרכים, מתכווצים ונרפים ושוב מתכווצים ונרפים, כולו בוער מתשוקה. הוא התמכר לחום פיה של לילך והתחיל להתקפל מעט קדימה.
אני מכירה את הקיפול הזה. זה הסימן שהוא עומד לגמור. הקשתי באצבע ארוכה על כתפה של לילך והיא הפסיקה למצוץ בפתאומיות.
"אאא..גגגהההה"... שמעתי את גיא מנסה לומר משהו דרך הגאג שחסם את פיו. הוא הזיע והיה אדום ממאמץ. הוא ניסה לשחרר את ידיו, אך האזיקים בהם אזקתי אותו היו האזיקים המשטרתיים של לילך.
חיכינו חצי דקה עד שגיא נרגע מעט ולילך חזרה לפעולת המציצה.
גיא הביט בי במבט מלא תחנונים וחזר להתנשף. לילך שאבה את איברו עמוק לתוך פיה, ומנקודת התצפית שלי נראה היה שהיא עושה זאת טוב. שריריו של גיא המשיכו לרטוט, הבטן עולה ויורדת, שיניו כמעט ננעצות במחסום שעל פיו, ושוב חשתי בהתקפלות הקטנה שלו קדימה, אותה רכינה טרום אורגזמית.
שוב הקשתי על כתפה של לילך ושניה לפני שגיא גמר היא שלפה את איברו מפיה.
"אהה...אאאההה..גגגההאהה.." ברכיו של גיא פקו והוא כמעט צנח לרצפה. איברו דלף נוזל שקוף והוא רעד כולו.
סחבתי אותו למיטה והשכבתי אותו עליה, לילך פסעה בעקבותינו, מוכנה להמשיך בפעילות הברוכה.
היא חזרה אל איברו, אך הפעם כמעט לא נגעה בו. רק לשון ארוכה ליטפה את כיפת החדירה שלו, מרפרפת בשפתיה על האיבר מידי פעם.
גיא התחיל להשתולל ולצעוק הברות לא ברורות דרך הגאג שלו, כנראה מנסה להתחנן.. לילך הכניסה פתאום את כל האיבר לפיה ובבת אחת הניעה את ראשה קדימה ואחורה, מוצצת במרץ. אחרי מספר שניות חזרה לליקוקים הרפים שלה, וגיא שוב השתולל, מנסה להביא קץ ליסוריו.
נתתי ללילך להמשיך להתעלל בו קצת, דואגת לתזמן אותה בכל פעם שגיא עומד לגמור, והוא מצידו מתפרע על הסדין ומנסה להתחנן כשפיו חסום.
אחרי פרק זמן שנראה לי ממושך דיו, הסרתי את הגאג מפיו של גיא, לילך עדיין הייתה שקועה במלאכת המציצה.
"בבקשה...", הוא הביט בי, "אני לא יכול יותר, גבירתי"
"אתה מכיר את סולם 12 שלי, נכון?", שאלתי שאלה רטורית. בוודאי שהוא מכיר את הסולם הזה, בנינו אותו יחד: אני סופרת עד 12 בקצב משתנה וכאשר אני מגיעה לספרה 12 עליו לגמור מיד.
"כן, גבירתי, ברור גבירתי... תספרי? בבקשה?", הוא היה על סף דמעות ואני ניאותי להתחיל לספור.
"אחת!", התחלתי לספור וגיא היה אסיר תודה.
"שתיים!", לילך האטה מעט את תנודותיה וגיא התפתל בתוך פיה.
"שלוש!", לילך הפסיקה לרגע למצוץ, ואני הוספתי במהירות "ארבע, חמש, שש, שבע!"
"לא!! גבירתי!!", גיא צעק ולילך חזרה אל איברו. צחקתי. "על זה תיענש. הסולם יורד ל 10".
"שמונה!", גיא כבר התנשף בטירוף, מזיע כולו, "תשע!", הוא גנח ונאנח בקולות שלא ידעתי שהוא יכול להוציא. "עשרררר!", גילגלתי את הספרה על לשוני וגיא גמר בצעקות רמות על בטנו, בדיוק כשלילך הרימה את ראשה מאיברו. הוא המשיך לצעוק ולשפוך עוד ועוד, וחששתי לתקינות האשכים שלו. אני חושבת שזו הייתה האורגזמה הכי ארוכה שראיתי מימיי. דפיקות הלב שלו נשמעו למרחק.
כחצי שעה מאוחר יותר, אחרי סיגריה, מקלחת, קצת שתייה והתלבשות, בדיוק אחרי שגיא נתן לי את השקית הקשורה בסרט הזהב, אמר לי שוב שאני מדהימה ואיחל לי יום אשה שמח, נשמעה דפיקה בדלת.
הפעם לילך פתחה את הדלת ומצאה מולה את השוטר שלה שמלמל משהו שנשמע כמו "ביררו את העניין, וזה לא החדר הנכון. המעצר היה צריך להתבצע בחדר 671".

חברות, חברים, שולטות, שולטים, נשלטות ונשלטים יקרים....
בתקופה האחרונה יש לי הצפה מטורפת של הודעות, וזה מגיע לרמה של 300-400 הודעות ביום.
מכיוון שאני דוגלת, בין היתר, בחיים חוץ - וירטואליים, לא יוצא לי להכנס לאתר כל יום, והתוצאה... עגומה!
אין שום סיכוי בעולם שאצליח לקרוא את כל ההודעות, ובעיקר לא את הודעות-המילה-הבודדת, שסתם תופסות מקום ומכבידות עליי...
אם יש למישהו משהו לומר, אבקש להיות ברורים, תמציתיים ולהמנע מהודעות חוזרות ונשנות..

תודה מראש על ההתחשבות ודרך הארץ.