טוב, יום האהבה מזכיר לי קצת שאין לי עם מי לחגוג אותו.. לא שאי פעם ממש חגגתי אותו, אבל בכל הפעמים הקודמות הייתי עם בן זוג.
חיים שכאלה... עכשיו אני יודעת שצריך תמיד לחגוג כשיש סיבה. למצוא סיבה למסיבה, למצוא תירוץ לרקוד, לשתות, לאהוב ולחייך. החיים האלה כל כך קצרים, ראבק!
אנחנו לא נמצאים בחזרה הגנרלית לחיים. אנחנו כבר כאן, ואלה החיים.
אני קמה כל יום עם חיוך ענק, לא כי אני תמיד מאושרת, אלא כי אני יודעת שאני הבנדם הראשון שיכול לעשות לי טוב, ואני עושה את זה בצורה מצויינת 😄
חשבתי חיובי וקיבלתי חיובי. ככה צריך.
אפילו בעבודה - היו מי שאמרו לי שהמקצוע לא מתאים לי, שאני לא מספיק טובה, ש"הלוואי שתצליחי, אבל אני לא מאמין", ושאר "חיזוקים" שבאים ממקום שבא לדרוך עליי, ממקום שבא להקטין אותי ואולי להעלות על גבי את אלה שאמרו את מה שאמרו.. ולמרות הכל היום הגיע הלקוח הרציני הראשון שלי. אפילו קיבלתי תשבוחות ממנו, מעוד לקוחה, ובעיקר מהקולגות והבוס.
חלמתי בלילה שאני סוגרת 3 עסקאות ביום, והיום הזה כנראה לא רחוק.
מי אמר שאני לא מתאימה? מי אמר שהיכולת שלי לייצר כסף קטנה? מי אמר שאני צריכה לעבוד בתור מזכירה עלובה בחצי משרה? ומי לעזאזל האמין לך בכלל???
אני העובדת הכי טובה, יש לי יכולות שאין להרבה אנשים, אני אחלה של בנדם, אנשים אוהבים אותי ואני מצליחה בכל תחום שאני נוגעת בו.
כל מי שחשב אחרת יכול עכשיו לאכול את הכובע שלו.. אם בכלל היה לו...
אז זהו. מחר ט"ו באב, והרבה מידי זמן לא סישנתי ועוד יותר זמן לא עשיתי דברים נוספים, כך שמחר אני מתכוונת לצוד לעצמי איזה מעדן.
הי, עכשיו תורי.
אה, ונזכרתי שאני חייבת לדווח.. היו מי שהאמינו שיש לי 6 אצבעות ברגל.. אז פה קצת בילפתי.
לפני 17 שנים. 27 ביולי 2007 בשעה 1:13
