מאלפת בסגנון חופשי

אוקיי, תפסתי את עצמי סופרת ימים זוגיים וכל שבת שניה מתוך הרגל...
בשנייה הראשונה ששמתי לב לספירה המוזרה שלי הייתי בכעס על עצמי, אבל בשנייה שאחרי זה הבנתי שיש מצב שאני מציאה!
פתאום הבנתי איזה בן אדם נחמד ומתחשב אני, ועד כמה אני מוכנה ללכת לקראת אנשים שאכפת לי מהם.
תמיד אמרתי שיש לי סבלנות, אבל עכשיו אני מבינה עד כמה... איזה כח סיבולת יש לי, איזה רצון לנתינה, כמה אכפתיות... אפשר להגיד שבעולם הונילי אני האישה האולטימטיבית, רק שאני לא חיה בעולם הונילי, וכאן בדיוק נמצאת הבעיה...
תקשיבי, בלונדה, את יכולה להיות האישה הכי מבינה, קשובה, רגישה ואוהבת, את יכולה להיות חברת אמת, להיות סופר נהדרת עם ילדים ויכול להיות שהעצות שלך שוות זהב, אבל אף אחד לא מחפש אישה נחמדה. את מי זה בכלל מעניין?
אז היא הבינה הכל, וויתרה קצת פה וקצת שם, נתנה את כל כולה... פאק!!! איזה וניליות משעממת...
החברים שלי יקבלו הכל. באמת הכל. עד סוף העולם, רק בגלל שהם חברים שלי, אבל אתה.. אתה לא תקבל. למה? כי אתה נמצא דרגה אחת מתחת.
התפקיד שלי זה לקבל ממך, לא לתת. נכון שבזוגיות, כמו בזוגיות, שני הצדדים נותנים, אבל שלא יעלה לך בראש אפילו לרגע שאני אתן יותר ממה שאתה תתן, או אפילו כמוך.
אתה כאן כדי לשרת אותי, לענג אותי, להיות החפץ שלי. אתה לא תראה טלויזיה כי אני לא מרשה לך, ואתה לא תדבר עם אנשים בטלפון בלי רשות, ולעזאזל, אתה לא תנשום את האויר שלי בלי אישור מפורש ממני!
ואני? אני אגן עליך, על השפיות שלך ועל הבריאות שלך, אחייך כל פעם מחדש כשאתה מושפל עד עפר, אשתמש בך, אתענג עליך, אשפיל אותך, אבל לא סתם... אהיה האישה האכזרית, זו שאתה עורג אליה כל חייך, וזו תהיה המתנה שלי אליך. אולי. אם תהיה ראוי...
אני רוצה אותך גברי, חזק, כריזמטי, בעל בטחון עצמי אמיתי, כזה שיכול לעמוד בכל מה שאני עומדת לעולל לו.. גבר-גבר אמיתי, גדול, מסיבי, שיכול לספוג ממני את כל מה שיש לי לתת בלי להתמוטט, בלי לבכות.
אני רוצה אותך הכי גדול שיש, הכי חזק, כדי להפוך אותך לאפס שלי. כדי לשלוט בך, לצחוק עליך, להשפיל אותך, לבזות אותך ולהפוך אותך לחתיכת סמרטוט שמנקה את מה שהשאיר הקוקהולד התורן...
אתה תגיד תודה כשתורשה לשבת לאכול ליד השולחן ולא מהרצפה, אתה תאכל ותשתה את מה שאתן לך, תיסע עד לעכו כי מתחשק לי חומוס בטייק אווי, תטוס לירח כי רציתי לבדוק את מידת החמצן שם...
אמרתי פעם שהכל צריך להיות בגבולות ההגיון.. אז נעים מאוד: הגיון - מיכל, מיכל - הגיון... וההגיון שלי אומר שכל מה שאני פוקדת עליך הוא הגיוני ובר ביצוע. ה-כ-ל!
בלי פשרות, בלי "סטופ", בלי פוס משחק...
אני לא אספור ימים זוגיים, לא אבין כשלא נוח לך, לא אהיה סובלנית כשחם לך, קר לך, מגרד לך, או כשסתם אתה לא אוהב את הכלב שלי... לא אקנה סושי, לא אזמין אוכל מהקרנף, ואפילו לא אזיז את עצמי לכיוון המיקרוגל..
אתה תשב למרגלותיי, הסושי כבר מונח לפניי, בדיוק כמו שאני אוהבת, תסדר לי מפית, תמזוג לי שתייה, תושיט יד ותשמש לי כמאפרה, תרכן על 4 כדי שיהיה לי נוח לשים עליך את רגליי, תבקש סליחה בכל פעם שאני מצליפה בך על שאתה זז יותר מידיי, תהיה שטיח, כלב, כלבה, משרת, עבד, אפס, סמרטוט, שק חבטות פיזי ונפשי, ויברטור אנושי, מנקה, שליח, מלצר, תכבס לי, תנקה לי, תקנה לי, תלך ותבוא ותביא את החבר'ה לשם... ואל תשכח להגיד "תודה גבירתי" אחרי כל תיזוז קטן..
ואני?
בין הצלפה להצלפה, אני בטח אוהב אותך נורא!