קו חיים מקביל

אתמול רציתי ממנו סקס חזק, אבל ממש. והיתה הזדמנות כי הילדה הלכה לסבתא שלה.

התחלתי לרדת לו עוד כשהוא עומד ליד המיטה, מה שכמעט לא קורה, והחלון היה פתוח אבל לא היה אכפת לי.

יש בינינו כימיה כזאת של שפת גוף שהצלחתי כמו בטלפתיה לשדר לו מה אני צריכה, והוא דפק ממש חזק, שהרגשתי את זה בכל הגוף מבפנים החוצה.

אחרי שהוא גמר ביקשתי שהוא ילך, כאילו הוא דופק ובורח, והוא יודע שלפעמים אני מבקשת דברים מוזרים ושהוא לא צריך להיפגע מזה.

נשארתי על הריצפה וכל כך רציתי להיות בסצנה הזאת שאני עירומה מלאה בזרע על הריצפה ובוכה, אבל לבכות קשה לי. אני צריכה כאילו לשכנע את עצמי. אז ניסיתי להיזכר בתחושה שהיתה כשהוא דפק אותי, ופתאום עלה לי בראש זיכרון של מישהי, ממש ממש מזמן, כשהייתי צעירה, שדפקה אותי ככה חזק, כמו שרציתי ממנו - אבל לא נזכרתי בה כשרציתי ממנו או כשהיה הסקס, אלא רק עכשיו, אחרי.

והיא בכל דחיפה היתה אומרת, ואחרי זה צועקת, "ככה הוא זיין אותך? ככה? ככה הוא זיין?" וכל פעם אמרה את זה כשהיא עושה דפיקה פנימה חזק.

ככה נזכרתי במה שהיה איתה וזה התחלף בסקס שהיה ממש לפני כמה דקות, מבלבל כזה אבל טוב, כי רציתי שיהיה הבילבול הזה. אבל לא הצלחתי לבכות.

לפעמים אני חושבת שהמיגרנות שלי הם צירי לידה ושבסוף משהו יצא לי מהמוח החוצה ויהיו לו חיים משלו.

מילות פנטזיה באונימיות על מפית בבית קפה.

תחתונים ספוגים בדם שלי מאחורי השיח בגינה.

מגבת עם זרע שלו בשקית בפינת הרחוב.

זיעה חמה.

זיעה קרה.

חוסר הידיעה.

ההשלמה.

האדישות.

בימים קרים כאלה אני רוצה בית רותח מחום. אני רוצה לרעוד ולהזיע ואז לרעוד. אני רוצה להרגיש ירך גדולה של אמא שמצמידה קור לפנים שלי ואני רוצה לחפש את הנקודה בעור שאי אפשר להסביר איך היא פתאום חמה. אני רוצה שטיח חם וריצפה קרה ומים קרים ואדים שמסתירים את כל האמבטיה.

מישהי אמרה לי היום שהיא תמיד נמשכה למבוגרים. תמיד.

ונזכרתי שהיתה לי בתיכון חברה שאף פעם לא הבנתי מה יש לנו יחד, והרבה פעמים סתם ישבנו ושתקנו או ראינו משהו בטלויזיה אפילו בלי לדבר על זה יותר מדי.

אבל היא תמיד החמיאה לי וגם לדברים אחרים, וחשבתי שזה נחמד.

והיא תמיד החמיאה גם לארוחות ערב שחבר של אמא שלי היה מכין. סתם חביתה וירקות אבל היא דיברה על זה כאילו הוא שף.

אני כרגיל התייחסתי רק למילים שלה, ורק אחרי הרבה טלוויזיה הבנתי שהיה לה גם מבט כזה מעריץ או מאוהב, לא יודעת מה ההבדל בגיל הזה או בכלל.

היתה תקופה שחשבתי שהיא ממש התחילה איתו או שהיה שם משהו ביניהם אבל התאפקתי ולא שאלתי.

יש לנו חיים רגילים אבל שונים. יש לנו זוגיות רגועה אבל לא רגילה. מבחוץ דברים נראים אחרת לפעמים, ואנשים מסיקים מסקנות מוטעות. 

לא האמנתי שיהיה מי שיכיל אותי ככה. עם כל המוזרות והקשיים.

וזה אמיתי.

לא קשור לבדסמ.

עם כל הכאבים והמתחים וחוסר השקט, אני לא מבינה איך כשמגיע המחזור יש סוג של תחושת הקלה ושיחרור.

בעלי לא מדבר איתי על מה שהיה לי עם נשים.

הוא יודע הכל, אבל ביקשתי שלא יעלה את זה בשיחה או מילה אף פעם, והוא תמיד מכבד את הבקשות שלי כי הוא יודע שאם אני מבקשת זה חשוב לי, גם כשאני מבקשת משהו שנשמע מוזר.

הוא לא מזכיר את זה אפילו ברמז.

אתמול היה סקס חזק, בכוונה רציתי ככה, עמדתי והתכופפתי על המיטה והוא חדר חזק. ואז התחלתי לבכות. זה כמעט לא קורה לי בחיים, ואני לא יודעת למה זה קרה.

בכיתי, והוא הפסיק. ואמרתי לו תמשיך. בבקשה תמשיך, אני רוצה לבכות.

ירדו לי דמעות גם למטה וגם למעלה. ודמיינתי לרגע שהוא חושב שאולי ככה זה היה נראה עם מישהי שחודרת אלי, ואולי הוא רוצה להגיד לי את זה, אבל הוא לא מדבר על זה.

אז דמיינתי שזה מה שהוא אומר.

היחידה שפעם התחילה איתי בחיים ולא ברשת, פחדה להיות חזקה ולקחת.

היתה רק אחת שעשיתי לה רימינג, היא ביקשה או די דרשה את זה, ואני לא יודעת מאיפה היה לי אומץ. או שאולי זה היה פחד שלא נעים לסרב ושאני רוצה לעמוד בציפיות, ומראש אני כאילו תחתיה אז שקעתי עם הפנים בהדרגה בין הישבנים הגדולים שלה, וכמו שקורה לי הרבה אמרתי לעצמי שאני חייבת להצליח בזה ושאין מצב להישבר באמצע או להיכשל.

זה היה ממש מזמן, לפני המון שנים.

אני זוכרת איך בהתחלה אני כאילו בודקת מה התחושה במגע, ומה הריח, וזה ריח קצת שונה ממה שחושבים בהתחלה. אני זוכרת שאחרי כמה שניות כל מה שעניין אותי זה שהיא תהנה מזה, שאני אעשה את זה נכון, כמו שהיא מצפה. הריח כבר לא עניין, וגם לא עניין לחשוב רציונלית או טכנית על מה בעצם אני עושה, שזה מה שקורה לי הרבה בחיים, הניתוחים הטכניים האלה, ומזה אני תמיד מנסה קצת לצאת.

ומוזר שנזכרתי בכל זה דווקא אתמול באמצע סקס עם בעלי, שבכלל רימינג לא היה שם, ואין לי מושג איך הזיכרון הזה עלה ככה באמצע לא קשור לכלום.