כשפגשתי אותו הייתי סטודנטית שנה א' או ב' לפילוסופיה. היו לי רעיונות גדולים ולא ישימים. והאמנתי בהמון שטויות שכולם מאמינים בהן כי כולם אומרים אותן.
הוא זה שלימד אותי ש"עם נשים זה לא נחשב" זה בולשיט שובניסטי. כל גבר לפניו היה סבבה עם זה שאהיה נאמנה אבל עם נשים זה לא נחשב. אני סטרייטית, כן? ויש לסטרייטים קטע כזה, שנשים יכולות סתם לשחק וזה לא נחשב. לא עצרתי לחשוב על זה עד שהחבר החדש שלי אמר לי מה פתאום, או שאת מזיינת מהצד או שלא. מה אכפת לי אם זה גבר או אשה?! בן אדם זה בן אדם.
ורק אז עצרתי לחשוב על זה. וברגע שעצרתי לחשוב על זה הבנתי כמה דפוקה המחשבה הזאת, כן נחשב, לא נחשב.
כששאלתי על פנטזיית השלישיה המפורסמת, הוא אמר לי שהוא לא מתחבר. הוא נאלץ לנסות להסביר לי את זה, כי בשמיעה ראשונה זה היה נשמע לי פוריטני. אף פעם לא פגשתי גבר שלא מתלהב מהרעיון הזה, פתאום פגשתי מבט אחר, היו לי שאלות. ורק אחרי שדיברנו על זה הבנתי כמה הפנטזיה הזאת מחוברת למחשבה שעם נשים זה בסדר, וכמה כל החשיבה הזאת מחוברת לתפיסה שלנו של נשים כמוצר.
הוא זה שלימד אותי על סקס בלי החפצה.
תמיד הייתי גוררת בחורים למשחק הזה של תכריח אותי, ותמיד זרמו איתי. בלי לדבר על זה, בלי הסכמות רשמיות וכל זה, פשוט התחלתי את המשחק הבראטי כאילו מובן מאליו שכולם בקטע ופשוט זרמו איתי. תוך שניות. בלי הסברים. בלי שאי פעם אמרתי שזה משחק. הייתי מראה התנגדות והוא היה מיד מגיב בהתעקשות קצת אגרסיבית, ואני המשכתי להתנגד אבל לא צעקתי ולא שברתי את הכלים והוא ניסה יותר חזק וכו'. תמיד ניסיתי לגרור ונילים לתוך הקינקים שלי ולא תמיד זה עבד ולפעמים אמרו לי שמעי, אני לא בקטע. אבל אף פעם לא על זה.
פתאום לא. הייתי קצת מראה שאולי לא בא לי והוא היה מיד עוזב את זה. חשבתי שהוא לא נמשך אלי. חשבתי שהוא לא אוהב סקס. שוב שיחות נפש ושוב אני מגלה שיש דבר כזה, גבר שחוסר הסכמה מוריד לו. לא נהנה מהמשחק הזה. נחרד מהמחשבה שנזדיין כשלא בא לי. צריך לראות שאני בעניין ושאני אשכרה רוצה, אחרת זה לא זה בשבילו. לא אוהב את התחושה הזאת, שהוא משתמש בי או כופה עלי משהו או גורם לי חוסר נעימות על ידי המגע שלו.
עשיתי מלא סטוצים עם ונילים ואף פעם לא פגשתי מישהו שנרתע מלגעת במישהי שלא נראה שמעוניינת. אשכרה אף פעם.
אלוהים אדירים, באיזה עולם אנחנו חיים.
