משטר דיקטטורי בבית תחת הטענה שזה בדס"מ היא בולשיט.
די, מספיק. נמאס לי מכל ה"בדס"מ זו דרך חיים" הזה. די. זה לא מה שמגדיר אתכם כבני אדם, גם אם אתם בתוך זה 24/7.
24/7 זה סבבה. אני בעד. היי פרוטוקול כל היום. להיט.
אבל אנחנו מכלול. יש לנו תחומי עניין, פילוסופיית חיים, סטיות מיניות (שם אנחנו בכלל פתית שלג ייחודי בטירוף), עבודה, משפחה, אחריות. בדס"מ לא יכול להיות מעל זה. זוגיות כן יכולה להיות מעל זה. אבל זוגיות היא לא סדרת סשנים. היא ערבות הדדית. ערבות הדדית יכולה להיות מעל הדהרמה. מוסר יכול להיות מעל הדהרמה (בערך, ברור לי שזו אמירה סופר פשטנית ומוסר אמור להיות בתוך הדהרמה, או מכיל אותה, לא מעל ולא מתחת). יש דברים בעולם שלגיטימי להקריב הכל בשבילם. חייהם של אהובינו, למשל.
אבל בדס"מ הוא לא המטרה, הוא לא יכול להיות המטרה. הוא לא ערך, הוא פרקטיקה. הוא לא דת, הוא פרקטיקה. פרקטיקה מורכבת ועניפה ומגוונת ועם פן רגשי עשיר וכל זה, ועדיין - פרקטיקה. אין לזה ערך כשלעצמו. אין שום ערך בבדס"מ לאנשים שזה לא הקטע שלהם. הם לא מפסידים שום דבר (גם זו טענה פשטנית, כי בואו, בונדג' זה החיים והם לגמרי מפסידים. אבל הם לא יודעים שהם מפסידים אז זה לא משנה. הם לא מרגישים שחסר להם משהו והסיכויים שלהם לאושר לא נפגעים מזה).
אבל די, אנחנו זורמים עם המון דברים פה כי אנונימיות וכי הכל פרגמנטים, אבל נראה לי שנמאס לי להעמיד פנים שמשהו מגניב, כשהוא לא מגניב. כלומר, אמירות כמו "לנשלטת שלי אין בחירה מלבד זה שהיא יכולה לעזוב", סלחו לי חברים, זה משפט מפחיד. פשוט מפחיד. בשום קונסטלציה לא אמור להיות לגיטימי להגיד דבר כזה או לחשוב דבר כזה או לחשוב שזה לגיטימי כשמישהו נוהג כך כלפיך. כלומר, בסשן אפשר להגיד כל מה שרוצים, אבל להגיד את זה בדיון תיאורטי עם אנשים אחרים זה... כלומר... כשאנחנו מדברים בינינו זה לא היי פרוטוקול וזה לא סשן וזה לא שום דבר. זה סתם אנשים מדברים. זה פורום, לא פליי פארטי. מי שלא יוצא מהדמות בשביל זה, כנראה חושב שהדמות עוברת בתור בן אדם סביר? לא יודעת מה אנשים אחרים חושבים. ותמיד אני תוהה איך האנשים האלה תופסים את עצמם. אם בעיני עצמם הם בני אדם סבירים. אם הם רואים את הטירוף שבדיבור שלהם ולא אכפת להם או שהם חושבים על עצמם ש... שמה?
