רק בכלוב גיליתי את הפן השירותי. אני לא אוהבת את זה.
כלומר, זה נחמד לפעמים, לשרת, וזה בהחלט נחמד יותר לעשות ספונג'ה בתמורה לאורגזמה מאשר בתמורה לרצפה נקיה (אוברייטד). אבל לא בשביל זה באתי.
אני אוהבת להזדיין בחוסר מעש. להרגיש כמו בובה על חוט שעושים לה מה שרוצים ולא צריכה להגיב או להשיב או בכלל לעשות משהו. מנוחה. המנוחה המושלמת. לכבות את המוח.
והבעל הזה, שבזכותי (באשמתי?) גילה שנשלטת זה להיט, יש לו גם רצונות משלו. תמצצי, תעסי, תרכבי, תלבשי, תתפשטי, תעשי, תעשי, תעשי.
מה בסך הכל רציתי? לעצום עיניים ולטבוע. והדרך היחידה היא אם תהיה מוכן להיות הצונאמי שמטביע אותי.
והגל שלי, האהוב שלי, אומר לי סבבה, אני אהיה צונאמי ואת תהיי גלשן.
* * *
אחד הקטעים האהובים עלי באחד הספרים האהובים עלי של אחת הסופרות האהובות עלי הוא כשבחורה טובה מאד, בחורה עיוורת, עושה סקס בפעם הראשונה. זו גם הנשיקה הראשונה שלה, הפעם הראשונה שהיא בכלל נוגעת בגבר באופן לא אפלטוני. ימי הביניים, אנשים לא מדברים על סקס עם נערות ממשפחות טובות, והיא לא ממש יודעת למה לצפות, רק שכולם מתלהבים מזה ושהבחור שאיתו היא שוכבת הוא שרליל גדול מאד.
עד הקטע הזה, היא מספרת קצת על החוויה של עיוורון מלידה. על כך שהיא תמיד מרגישה קצת בחוץ. שתמיד יש איזה משהו שכולם רואים חוץ ממנה ואם אף אחד לא יסביר לה במיוחד היא תישאר בחוץ ולא תדע את מה שלכולם ברור מאליו. היא שואלת. כבר התרגלה שלכל דבר בעולם יש עוד מימד, עוד היבט, עוד תכונה, שנסתר מעיניה וגלוי לכל השאר.
בזמן שהם שוכבים, היא חושבת לעצמה, עכשיו אדע על מה כולם מדברים. והיא שואלת אותו - מה אתה רואה. מה רואים כשעושים סקס. והוא עונה לה שהעיניים שלו עצומות. והיא חושבת לעצמה - וואו, הנה משהו שאני יכולה לחוות כמו כולם. הנה חוויה אנושית שאני יכולה להכיר באמת, לדעת באמת איך זה, להבין באמת ממה ההתלהבות. חוויה שלא צריך עיניים כדי להנות ממנה עד הסוף.
למה נזכרתי בקטע הזה? בחלקו סתם, כי אני מאד אוהבת את הסיפור הזה והרבה דברים מזכירים לי אותו. ובחלקו זה בגלל עצימת העיניים. הרגע המתוק הזה שבו אנחנו עוצמים עיניים כדי להתמסר לרגע - בזיון, בריקוד, בהאזנה למוסיקה, בהתכרבלות, בחיבוק טוב, בפרלין שוקולד מושלם. ברגעים שהם עונג צרוף.
עיניים פקוחות הן שליטה. ככל שהעיניים שלי פקוחות, נותרת לי קצת שליטה. בקרה. מודעות. פיקוח. היי, זה אותו שורש, רק עכשיו שמתי לב. פיקוח, פיקחות, פקוח.
אובדן השליטה שלי מתחיל ונגמר בעצימת עיניים. תנאי הכרחי. לא לעשות, רק להרגיש.
אבל הצונאמי אומר - אני אקח אותך, אני אסעיר אותך, קדימה, עכשיו זה הזמן לעמוד!
איזה לעמוד, אהוב שלי. אני אוהבת אותך ואני רוצה להיענות לכל ההזמנות שלך ולפעמים נענית וזה נפלא. אבל מה לעמוד עכשיו?
תן לעצום עיניים. תן לטבוע.
לפעמים כשאתה נוהג אתה אומר - איך בא לי לעצום עיניים לרגע. תקחי את ההגה? ואני צוחקת אבל גם חושבת על ים ועל מסירת הגאים. כזאת אני, משוררת. מלא מטפורות בכל מקום, מרוב עצות לא רואים את היער.
כתבתי "עצות" כי רציתי להנקיב את המילה עץ, אבל זה עובד גם עם עצות אמיתיות, איי גס.
ים.
