Anything Goes

In olden days a glimpse of stocking
Was looked on as something shocking,
But now, heaven knows,
Anything Goes

- Cole Porter

תנו לי צומי, בבקשה.

כאילו הכל סבבה וזה

לפני 3 שנים. 29 ביולי 2021 בשעה 15:27

צחוקים בלאגנים הכל טוב כולם נהנים

ואני זורמת והכל

אבל אז מישהו אומר משהו שהוא פאר אקסלנס הטרדה מינית

ופתאום כל העסק כבר לא מצחיק בכלל, הקאתי קצת בפה, כמו שאומרים, ואני חושבת לעצמי אוקיי, עברנו את הגבול, אי אפשר להמשיך להתייחס לבנאדם הזה ולתת לו במה, כי הוא מנצל אותה כדי להשפיל אחרים ולא רק את עצמו. זכותו של אדם להשפיל את עצמו כאוות נפשו. כדי להשפיל אחרים חייבים לקבל את רשותם. לא מובן מאליו? צריך להיות מובן מאליו. אני לא רוצה להימצא במקומות שבהם זה לא מובן מאליו.

קיצר אז אני לא צוחקת מהבדיחה כי איזה מן בן אדם יצחק מדבר כזה, ואני מסתכלת לצדדים ורואה שמישהו כן צוחק, הנה עוד מישהו, חלק מגחכים, זאת לא הייתה בדיחה מוצלחת, אף אחד לא חשב שהיא כזאת, אבל בכל זאת מגחכים, ועוברים הלאה, למה להתעכב על זה, ואף אחד לא מציע לינץ', שזה בסדר בגדול, אני לא בעד לינצ'ים, אבל אנשים כן מציעים את זה בכל מיני מצבים וזה גורם לי לתהות, אם אתם אנשים שכן בקטע של לינצ'ים, אז למה דווקא האירוע הזה לא מטרגר אתכם לשלוף את המגלבים?

טוב, לא בזה העניין. אני בסדר עם זה שאף אחד לא יגלב אף אחד. לפחות לא בכפיה, כאמור.

אז האיש הזה זורק הערה חסרת בושה לאשה שהוא לא מכיר ואני רוצה לזרוק אותו מהחלון אבל אני לא חזקה מספיק כדי להרים אותו בעצמי. אני לא רוצה לצעוק עליו, כי כולם ראו את מי הוא הטריד ואני לא יודעת איך היא מרגישה, אני לא יודעת אם עולה לה אותו הקבס בגרון כמו אצלי, אני לא יודעת אם היא פתאום מרגישה קטנה וחלשה כמו שהרבה אנשים מרגישים כשמדברים אליהם כמו שדיברו אליה, ואני לא יודעת כמה היא תשנא אותי אם אעשה משהו שגורם לרגע הזה לא להיגמר, או אם אסב את תשומת הלב הקולקטיבית אליה ולהכריח אותה להקיא מול כולם במקום להקיא בשקט עם עצמה. אני לא אוהבת שכולם מסתכלים עלי ומדברים על כמה שנפגעתי. אז לרעך כמוך וזה.

אז אני לא תוקפת אותו. אני גם לא עוברת נושא, כי אי אפשר לעבור לסדר היום על התנהגות כזאת. אז אני יוצאת מהחדר. ואף אחד לא בא אחרי.

ואני יודעת שאני לא רוצה לראות שוב את האיש הדוחה ההוא. את זה אני יודעת, בזה אין לי ספק.

אך מיד אני מסתכלת על הדלת הטרוקה שמאחורי וחושבת לעצמי - אולי גם את כל שאר האנשים שהיו שם אני לא רוצה לראות יותר לעולם. מה לי ולהם?

באחד הספרים האהובים עלי הגיבור קובע שחופש הוא היכולת לומר ששתייים ועוד שתיים הן ארבע. מעניין אם החבר'ה מהמסיבה היו מסכימים. ואולי לא כל כך מעניין.

רנסנס(שולט) - אני מאוד נוטה להסכים איתך.

האנשים שם - במצב הרע בכלל לא חושבים שמה שהוא עשה זה רע.
במצב הטוב, מעמידים פנים שהכל בסדר בשביל לא להסתכן במבוכה,
ואת מעדיפה אנשים שלכל הפחות יוצאים.
בסיס ערכי משותף הוא כנראה הדבר הכי בכל מערכת יחסים.

מצד שני, אולי קצת פוספסה כאן הזדמנות לעשות משהו שונה.
אם היית חושפת את מלוא התחושות שלך
ואת מלוא המשמעות שאת מייחסת להתנהגות שלו,

אז מצד אחד בטח שהיית יוצרת לפחות קצת ''סצנה'' ואי אלו אי נעימויות.
מצד שני יכול היה להתפתח דיון פורה שבו היית מגלה שחלק מהאנשים
חושבים כמוך והם היו מעריכים אותך על ''שירותי המנהיגות'' שנתת.
אולי אותו אדם היה אפילו מתנצל, או אולי רק ''מגרש''
את עצמו משם, או שהוא היה מתבקש ללכת,
ואז לפחות כמה היו מבסוטים ממך, וגם את היית מרגישה אלופה.

ומצד שלישי, נגיד שכולם היו כועסים עלייך,
אז היית יודעת שניסית לעמוד על עקרונותייך,
ניסית לשנות, ניסית להטות את האירוע לטובתך,
והאנשים שם נכשלו בלהתעלות על מה שנראה לי כממוצעות ישראלית.
נגיד שאפילו היית מתבקשת לעזוב.
עדיין היית מרגישה אלופה על עצם הניסיון.

הרי הפקת הנאה מהאירוע, אז למה לתת לאיזה מגעיל אחד להרוס?
ניסית משהו חשוב, ובמשימות חשובות הרבה פעמים נכשלים.
בגלל זה הן חשובות. מצד אחד הרבה ערך נמצא על המאזניים.
מצד שני אנו תקועים עם בעיות כי לבעיות יש כח הישרדות רב,
ורק מאמץ לא רגיל יכול לקדם אותנו.

לפני 3 שנים

יולי Yuli(לא בעסק){טדי} - תודה על ההסכמה :-) נקודות טובות, אבל כתבתי בדיוק למה לא רציתי להגיד שום דבר.

בזה שהייתי אומרת הייתי אולי מרגישה טוב עם עצמי ואולי הייתי יכולה לטפוח לעצמי על השכם ואולי הייתי אף נהנית מתמיכת ההמון (מסופקני, אבל נגיד), אך מסתכנת בכך שאפגע בזו שכלפיה העוול נעשה מלכתחילה. זה יותר חשוב. כלומר, לא לפגוע במישהי שלא פגעה בי, יותר חשוב מאשר להרגיש גאה בעצמי.

אם הסיטואציה הייתה כזאת שאין סיכוי שאפגע בה ואחטא נגדה בפטרונות אז בוודאי שהייתי מתרעמת על הבזיון.

וגם, כל ההשערות שלך על הסיכוי לתוצאה חיובית - הן יפות בתיאוריה, אבל זה לא הרודיאו הראשון שלי.
You gotta read the room.

לפני 3 שנים

RawBerry - לפעמים אני מרגישה שנהיה שיח שהוא יותר מידי פרוגרסיבי בקטע של "לא, היא רצתה להיות מוטרדת, היא רצתה להיות אובייקט, תני לה, אל תתערבי לה".
זה כמו שאם מישהי אחת תתלונן על הבוס שלה וזאת תהיה תלונת שקר, אז עכשיו כל הנשים נחשדות בזה שהן משקרות ומנסות להפיל מישהו. וולאק, גם נשים הן בני אדם והן משקרות ולפעמים מניפולטיביות, אבל תרשי לי לשער בפראות שהרוב המוחלט של הנשים שמתלוננות על הבוס שלהן עושות את זה אחרי הרבה חשש ובעתה וידיעה שיש להן רק מה להפסיד.
כנ"ל לגבי נושא ההטרדות. כולנו כל כך זהירות בכבוד אחיותנו ומשתדלות לא לשפוט ולא להתנשא ולא להתפטרן ולהיות הכי בעד רצון חופשי, כאילו שהגברים שפועלים אותנו באותו מרחב מגיעים בדיוק מאותן נסיבות ותחושות. זה עיוות מטורף של המציאות, וגם אני גדלתי בסביבה שלמרות שיש לי תחושת בטן מוצקה לגבי משהו - אני תמיד אשקול בראש את כלללללל האופציות הנוספות לפני שאעז להגיד לעצמי "בואנה את צודקת".

תחושת הבטן שלנו היא אחד הדברים הכי חשובים שיש לנו, זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו, וחלק מההתבגרות שלי אישית כאישה זה הלמידה לסמוך עליה אוטומטית!!!! כן, אוטומ - פאקינג - טית!!!
מישהו אמר משהו לא במקום? שיזדיין.
מישהו חושב שהוא מצחיק אבל זה לא? שיאכל בתחת.
מישהי חושבת שאני חברה שלה והיא יכולה לצחוק עלי באופן פוגעני מול נשים ו/או גברים? היא טועה.

אני שמחה להגיד שהיום אני יותר ויותר שמה נקודה לסיטואציות שבהן אני מרגישה שהקו נחצה. זה קרה לי עם אבא של חבר שנישק אותי בפה פשוט ככה, זה קרה לי עם סמנכ"ל שמצא לנכון לחבוט לי בישבן עם חפץ כלשהו ולקורא לזה "בדיחה", וקורה לי גם פה בכלוב עם גברים שזורקים יציאה לא במקום, אחרי שחשבתי שהקשר הוא על פסים חבריים ומרגישה שנאמר משפט שבוחן את הסבלנות שלי. וגם אם הוא לא התכוון לבחון את הסבלנות שלי- אז שיידע שזאת התבטאות שגומרת לי להרגיש ככה. ויחשוב פעמיים ושלוש ומאה לפני כל אמירה/פעולה שלו - בדיוק כפי שאנחנו עושות כל החיים.

לפני 3 שנים

RawBerry - בדוגמה של התלונה על הבוס התכוונתי להגיד שלפעמים הפרוגרסיביים יוצאים מהחורים וישר כזה "אולי היא משקרת אולי היא מנסה להפיל אותו", כאילו שבאמת יש סיכוי של 50-50 שזה מה שזה. וולאק. כאמור, רוב הנשים מתלוננות כי הן הוטרדו, ומבחינתי האיש אשם על שיוכח אחרת, ולא חף מפשע עד שיוכח אשם. סורי. אני בצד של האחיות שלי, אני יודעת מה אנחנו עוברות, ואין שום כלום שיגרום לי להביט על סיטואציה של תלונה של אישה כ"רגע רגע אולי היא שקרנית". האינסטינק המוחלט שלחי זה להיות בצד שלה. אחר כך נראה. ואם אני טועה? סבבה טעיתי. גברים טועים כל החיים ולא קורה כלום. האישה הבאה והאישה שאחריה, וזאת שאחריה, והמאה שאחריהן, יהיו צודקות.

לפני 3 שנים

RawBerry - אינסטינקט*

לפני 3 שנים

יולי Yuli(לא בעסק){טדי} - נכון.
נמנעתי לא ממקום כזה אלא שהסיטואציה הייתה כזאת של לשפוך את התינוק עם המים.
אני לא יודעת לגבי המילה "פרוגרסיבית" כי נתקלתי בשימוש שלה בכל מיני משמעויות שונות וכבר קשה לי לדעת למה אנשים מתכוונים איתה, כי הציבור אינו עקבי (נגיד היו כמה וכמה קטעים שקראו לי פרוגרסיבית במובן זה שאיני ההומופובית. הגיוני? אנא אערף). אבל אני מסכימה עם מה שכתבת וגם אותי משגע הקטע הזה של בואו נערער על המובן מאליו ובואו בשם הספקנות הבריאה נטיל ספק במה שנמצא לנו מול העיניים. לפעמים גועל נפש הוא פשוט גועל נפש. לא פערי השקפה ולא שטח אפור אלא פשוט רוע לב ישן וטוב. חוסר הנכונות להוקיע בבירור וללא סייגים את מה שרע מכעיס אותי. לא יודעת אם לקרוא לזה פרוגרסיביות או פוסט מודרניזם או סתם נכות רגשית, אבל זה מכעיס ומדכא.

לפני 3 שנים

RawBerry - כשאני אומרת פרוגרסיביות אני מתכוונת בדיוק למה שתיארת - בואו נטיל ספק בשם הנאורות כי לפני הכל אנחנו צריכים להיות נאורים… ומרוב שאנחנו מוארים אנחנו כבר חוזרים לחושך!
זה מזכיר את כל הדיון עם ל׳ ומוסינזון. אהבתי ששרון שפורר אמרה אם זה מה שמוציא אותי פטרונית - סבבה. אני פטרונית (לא ציטוט מדויק אבל ממש רוח הדברים).

לפני 3 שנים

RawBerry - גם הקטע הנאור- איפה הוא היה כל השנים האלה? עלתה לא מזמן הצעת חוק שרוצה להפריד בין גברים ונשים באקדמיה שנתמכת ע"י המדינה כדי שגברים חרדים יוכלו ללמוד בשקט. כל הנאורים קמים ואומרים "חייבים לעזור להם, אחרת איך נוכל לבוא אליהם בטענות שאינם משתלבים בחברה? חייבים לעזור להם לרכוש השכלה". אוקי, אז בואו ננסה לחשוב על פיתרון שהנפגעות היחידות ממנו *לא* יהיו נשים (הנשים שלא יוכלו להרצות בפיהם, נשים שלא יפתחו עבורן קורס כי הן מעט מידי, נשים שלא יוכלו לשבת בכיתות מסוימות וכן הלאה...).... כזה גיוס לצה"ל איכפתצ לכם, אבל כשזה משהו שלא אתם נפגעים ממנו, זה על הזין המצומק שלכם.
אני הראשונה שרוצה שלכולם תהיה השכלה (ואין לי כלום נגד דתיים ואני בעצמי מבית דתי) אבל חברים וחברות, לא בכל מחיר. לא ייתכן שמחיר שאני כאישה אשלם הוא משני לעומת הנאורות המזדיינת בתחת שלכם.
אני מזכירה פה לכולן ולכולם שרק בשנת 1988 נהיה חוק שאוסר על הטרדה מינית במקום העבודה ונותן לזה הגדרה. זה כמעט בניינטיז! היסטורית, זה לפני שניה וחצי. איפה היו כל הנאורים לפני שנת 1988? איפה היו הנאורים שידעו על ההתנהגות של הארווי ויינשטין? ושי אביטל? למה הנאורות מתעוררות רק כשמדובר בלתת אלטרנטיבה למצב קלוש מוסרית גם ככה? אולי כי עולם הנאורות גם הוא נשלט כרגע ע"י גברים לבנים פריבלגיים שעדיין קובעים את הטון. ואני מאוד מצטערת לקלקל לאחיותיי הנשים את השמחה על "הרבה נשים בפורנו שם מבחירה" - סבבה, אז כל עוד אני לא יודעת בדיוק ומאיפה הגיעה האישה הזאת בסרט הזה, איזה נסיבות הביאו אותה לסרט והאם כשהיתה ילדה בת 8 אמרה לעצמה "בא לי להיות כוכבת פורנו"- אני מעדיפה שלא לצפות בזה. וזאת לא פטרונות. זאת המתודה שלי שאם יש ספק, אין ספק. ובואו לא נהפוך תעשיה שלמה שנשענת על ניצול, משחר קיומה, ויש בה אולי 0.00005 אחוז פורנו פמיניסטי, למשהו מוסרי ויפהפה ומלא אמנות ומסרים שאני מתוקף היותי אישה בורה וטיפשה מונעת מעצמי ואף מפיצה את משנתי הפרימיטבית. ממש נורא שככה אני מתבטאת וישר מכלילה את כל הנשים וכמה אני לא פמיניסטית ומתנשאת. בחיי, פאקינג סתמו

לפני 3 שנים

יולי Yuli(לא בעסק){טדי} - דווקא יש לי ביקורת על איך ששפורר התנהגה שם. בעקבות הכתבה שלה עצמה. לרוב אני עפה עליה. אבל זה מקרה מאד ספציפי שלא אהבתי את הגישה שלה.
לא רוצה כרגע להיכנס לזה יותר מידי, כי אני מסכימה איתך שקצת פטרונות זה לא סוף העולם וזה בטח שפחות גרוע מאטימות ואכזריות.
מצד אחד צריך להיות לנו אכפת מאנשים אחרים. מצד שני אף אחד לא אוהב אבירים לבנים שנכנסים לו לחיים בלי הזמנה. צריך למצוא איזה אמצע סביר, מקרה לגופו.

לפני 3 שנים

RawBerry - האמת שקראתי על הנושא ממש הרבה ובאמת שזה יצא מכל החורים אבל אם יש מישהי שדעתה מעניינת אותי על הנושא זו את אז אם יהיה לך כוח זמן או אנרגיה אשמח שתשלחי לי את דעתך, באמת מתוך עניין. כמו כן לוקחת בחשבון שממש אבל ממש אין לך כוח וזה גם לג׳יט לגמרי :). כך או כך אני מאןד מעריכה אותך ואת אופן ההסתכלות שלך על החיים כפי שהוא בא לידי ביטוי ביטוי בכלוב

לפני 3 שנים

יולי Yuli(לא בעסק){טדי} - תודה 😍
אכן אין לי פנאי לזה כרגע אבל עכשיו שאני יודעת שזה מעניין מישהו אז אנסה לכתוב משהו מסודר יותר מאוחר.

לפני 3 שנים

RawBerry - אגב אני חושבת שהתנהגת בסדר גמור. רק את יודעת מה הרגשת באותו הרגע, ואם התחשק לך לקום וללכת, זה בסדר גמור ואת לא הדלאי למה של אף אחד. השאלה היא האם את עוסקת בזה עכשיו כי את מצטערת שכך נהגת, או שאולי את מרגישה אשמה שלא היה לך כוח להתעמת איתו וזה באמת היה על הפות שלך ופשוט קמת והלכת..? זה לא הופך אותך לפחות אינטילגנטית ופחות פמיניסטית. הכי חשוב שתנהגי באופן שאת ורק את מרגישה איתו בנוח 100 אחוז.

לפני 3 שנים

יולי Yuli(לא בעסק){טדי} - ממ. הממ. שאלה מעניינת. הרהרתי.
לא, זאת לא תחושת אשמה. סתם בעסה כללית. תסכול על סיטואציה שבה לא הייתה תגובה אפשרית שבאמת הייתי מרגישה נוח איתה. כל תרחיש היה מבעס מכיוון אחר אז בחרתי בכיוון הכי נסבל מבחינתי.

הבעיה עם טרולים היא שכל תגובה רק מזינה אותם עוד. לפעמים אין הרבה מה לעשות מלבד לכתוב פוסט שיפוטי ולחלוק רגשות והגיגים.

אני לא שופטת את מי ששותקת, ולא את מי שצועקת, כמו שאמרת - כל אחד ומה שהוא מסוגל באותו רגע. אני כן שופטת את מי שמשתף פעולה באופן אקטיבי ולא עושה את המינימום הכי מינימלי של לא למחוא כפיים.

לפני 3 שנים

יולי Yuli(לא בעסק){טדי} - ותודה על הולידציה ❤️

לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר

הרשמ/י התחבר/י

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}

Anything Goes

כאילו הכל סבבה וזה

יולי Yuli(לא בעסק){טדי}