לכבוד השנה החדשה רבתי עם בובי.
ריב טוב, קלאסי, עם מינונים די שווים של צעקות, של בכי, טריקות דלת, ירידה לפסים אישיים, אמירות מתלהמות - מאד מאוזן, מאד תואם מבנה טלנובלי סטנדרטי.
זה לא היה כיף בכלל.
אני בדיוק קוראת את "שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו. גם הפעם הספר שאני במקרה קוראת מתגלה כסמלי למה שמתרחש באותו היום. פאולו קואלו אומר שזה בגלל שהיקום שולח לנו בכל עת את מה שהנפש שלנו מבקשת. מעניין אם הוא התכוון לכך שספר יכול להכניס אותך להלך רוח מסויים. כמו למשל, קריאת ספר שעוסק באהבת אחיות ובאחריות אישית לשלום בני משפחתך, שבאופן תת מודעי כלשהו הופך את התגובות שלי לכל מילה של אחותי לרגשניות עד כדי נויירוטיות. כן, אני בטוחה שלזה הוא התכוון. פאולו קואלו תמיד מתכוון לדברים הגיוניים ובעלי קשר למציאות.
פעם אחת סבלתי במשך יומיים תמימים מאישיות רצחנית, בגלל "מיזרי" של קינג 😄
לכבוד השנה החדשה, חשבתי אולי ביום כיפור לבקש סליחה מחיפ. אני מתכננת את זה בכל שנה, כבר שבע שנים בערך. הקשר נותק, ובכל שנה אני חושבת שאולי כדאי לבקש סליחה על כל הטעויות. בכל פעם אני לא אוזרת אומץ להתקשר.
לפני כמה חודשים פתאום התחלנו להתיידד שוב, כאילו כלום לא קרה. אולי הפעם יהיה לי אומץ.
לכבוד השנה החדשה החלטתי לא לעשות "החלטות לכבוד השנה החדשה". זה אומר שמחר אני לא אודיע חגיגית לכל מי שרק מוכן לשמוע שאני מפסיקה לעשן. שבירת מסורת.
וזהו, בינתיים.
דווקא רציתי לעשות עוד כל מיני דברים "לכבוד השנה החדשה", אבל אני בעבודה עכשיו, אז לא כל כך יש לי זמן. אולי הייתי צריכה לקבל החלטה לעבוד פחות, אבל השיטה הזאת לא באמת עובדת.
לפני 16 שנים. 29 בספטמבר 2008 בשעה 6:45
