האם כולם פה שמעו על ארמין מייווס? אני מקווה שלפחות חלקכם. ומי שלא - אנא גגלו. יש ערך בויקיפדיה. וגם יש פרק ב"בואי נדבר רצח", אחד הפרקים הראשונים למיטב זכרוני.
זה נראה לי קייס-סטאדי טוב לשיח על הסכמה. האם מוסריות של מעשים נמדדת רק בהסכמה? או שיש עוד שיקולים? מה דעתכם?
האם דעתכם היא כללית לכל המקרים כולל המקרה הנ"ל? האם לדעתכם זה מקרה בוחן טוב? איך לדעתכם צריך להתייחס לארמין? האם דעתכם על ארמין יכולה לחול גם על מקרים נטולי רצח? מה עם הטלת מום? האם יש חשיבות לחומרת המום? נגיד, חתכים בעור זה דבר שרובנו יכולים להיות בסדר איתו (במובן זה שאם מישהו מעוניין להיחתך אז זה בסדר), נכון? ואם אנחנו בסדר עם זה, האם זה "בסדר" גורף או שיש לנו דרישות? נגיד, האם זה בסדר גם אם הסכין מלוכלך? שוב, בהנחה שהנחתך הביע רצון.
לעומת זאת קטיעת איברים זה דבר שנראה לי שרובנו לא נרוץ לעשות לאדם אחר ואפילו אם יתחנן. נראה לי. השגות? אם יש אז אנא שתפו.
איך אנחנו מנהלים את הסלקציה? מתי זה "אם הוא אמר שהוא רוצה אז זה לא ענייני אם כדאי לו" ומתי זה "אולי הוא רוצה את זה עכשיו אבל זה עוד לא אומר שאני רוצה את החרטה העתידית שלו על המצפון שלי"? האם יש כללי אצבע? קווים מנחים? קריטריונים? מגמות? העדפה אישית?
האם יש פער בין המחשבה שמותר לפלוני לעשות משהו, לבין ההסכמה שלי להשתתף בזה? או שיש קורלציה? מלאה? חלקית?
אם הייתם השופט שדן את ארמין - מה הייתם עושים איתו?
ואם הייתם חברים שלו טרם האירוע - האם הייתם נשארים חברים שלו?
ואם היה מתייעץ עמכם טרם תכנון האירוע - מה הייתם מייעצים לו?
ואם ברנד (הנרצח) היה מתייעץ עמכם טרם האירוע - מה הייתם מייעצים לו?
טוק טו מי.
ואם יש עוד איזו שאלה בעניין הזה שלא חשבתי לשאול ובא לכם לענות עליה - אנא.
עריכה אחרי 40 תגובות: היום לראשונה מאז הפרסום נכנסתי לפוסט מהמחשב ולא מהטלפון וגיליתי שהתגובות בכלל לא בעץ אלא בערימה. אז עם הקורא התמים הסליחה ומעכשיו אשתדל להיות מסודרת יותר. עודי מקווה שעוד מישהו יספר לי מה דעתו על ארמין וברנד הנאהבים-אך-לא-כל-כך-נעימים. אל תתביישו, הם לא קוראים את זה, אפשר להיות שיפוטיים ולא-מעודנים כמה שרוצים <3