I can't wait to slide my dick between those divine tits of yours.
ככה מתחילים שיחה? כן, מסתבר שכן. לפעמים.
* * *
אני מרגישה כמו פלסטלינה. הוא מוריד אותי על הברכיים ודוחף את הזין שלו לפה שלי. בהתחלה הוא נותן לי למצוץ להנאתי, אחר כך לא מתאפק ומתחיל לזיין לי את הגרון, מחזיק את השיער שלי ומושך את הראש קדימה ואחורה. אני קצת נחנקת אבל לא מפסיקה אותו. תכף הוא יניח לי בעצמו, הוא הרי יודע שזה ישתלם לו להתאפק. הוא אוהב לעשות את זה, ולקלל קצת בדרך, אבל הוא גם זוכר טוב מאד שהוא יגמור לא מדפיקת גרון, אלא מזה שהוא יוריד את הידיים שלו ממני וייתן לי לעשות הכל לבד.
פתאום הוא מושך אותי למעלה ומסובב עם הפנים לקיר. אני מנסה להיצמד אליו ומקבלת מכה על התחת. “תעמדי בשקט!”. משיכה בשיער. כן בבקשה, אני עונה לשאלה שלו. ברור שכן. אחרי כמה דקות הוא שוב דוחף אותי לשבת מולו ולמצוץ. שוב נותן לי קצת למצוץ, שוב מזיין לי את הפה, שוב מרים אותי עם הפנים לקיר. שוב מזיין אותי במשך כמה דקות. שוב מוריד אותי. התנועה הופכת טבעית, כמו ריקוד ואלס – האחד מוביל והשני מתמזג בקלות עם התנועות שמוכתבות לו. אני פלסטלינה.
* * *
אני לא מרגישה טוב. יש לי בחילה וסחרחורת ואני לא מצליחה לעמוד. אני צריכה לשכב. רוצה מים? כן, כן, תביא לי בבקשה כוס מים. הוא מחזיק לי את הכוס, מקפיד שאשתה בלגימות קטנות. מלטף לי את הראש ביניהן. אני צריכה לשכב. לא מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות. לא מצליחה ללכת. הוא לוקח אותי לספה, מושיב אותי, מרים לי את הרגליים, שם את הראש על הברכיים שלו. מנשק את המצח. "את צריכה להקיא?” לא, לא, רק לשכב. אל תשב איתי. לך, תהנה מהמסיבה. תרקוד. תדבר עם חברים. תזיין מישהי, מישהי שלא מתעלפת לך באמצע.
הוא רק צוחק.
באמת, לך. באת עד לכאן בשביל המסיבה הזאת, אתה לא צריך לבזבז את הלילה שלך עלי.
"נראה לך באמת שאני עוזב אותך במצב הזה?”
אני אהיה בסדר. אני לא יכולה לעמוד וגם לא לשבת, אבל אני בהכרה.
"מישהו יעלה עלייך, כולך שוכבת ככה, פסיבית ומהממת, מי לא ינצל את זה.”
אני לא אתן לאף אחד לגעת בי, אני מבטיחה. אם אני אוכל לזוז אני אבוא אליך. אני מבטיחה, רק אתך, רק בשבילך. אבל אני לא יכולה עכשיו, אני מצטערת אבל אני באמת לא יכולה.
"אם מישהו ירצה לנצל את המצב שלך הוא לא ישאל אותך.”
הייתי במועדון הזה עשרות פעמים, תאמין לי שהאינסטינקטים שלי בסדר גמור. אני כבר רגילה לאנשים האלה. אני אהיה בסדר. אני לא רוצה שתשב פה כל הלילה, זה לא פייר.
"את משוגעת. אני לא הולך לשום מקום. אני יושב פה עד שאת חוזרת לתפקד". ואם אני לא אחזור? אני בטח אהיה ככה עד הבוקר. "את תחזרי כמו גדולה. את תהיי בסדר גמור.”
לך תזיין מישהי אחרת בינתיים. “לא רוצה מישהי אחרת. רוצה לזיין רק אותך".
אני לא זונה טובה היום. “את הזונה הכי טובה בעולם".
לא, אני לא זונה טובה. אני זונה מעולפת. “איזה חמודה את". די, נו. אני לא יכולה עכשיו, אני לא יכולה להיות זונה טובה עכשיו. “את כל כך יפה".
וככה זה ממשיך. אני ממלמלת והוא מדבר. וכל הזמן הזה הוא מלטף אותי, ומנשק, ומחבק, ועושה שיהיה לי נוח. את יפה, כל כל יפה, מהממת, איך אני יכול בכלל לחשוב על מישהי אחרת או על משהו אחר, כשהדבר המהמם הזה מונח פה מולי. מצידי לשבת כל הלילה ורק להסתכל עלייך, רק להתפעל מהיופי שלך.
* * *
כשהלכנו לפני כמה שעות להוציא כסף, היה לפנינו מישהו בתור, והתנשקנו בזמן שחיכינו. וכשהגיע תורנו המשכתי לנשק אותו בזמן שהוא הוציא את הארנק מהכיס. “אם לא תתני לי למשוך, לא נוכל לקנות בירה". לא אכפת לי. אתה זה שרצה לשתות. מצדי כל הלילה לעמוד פה ולהימרח עליך.
הוא מנסה להמשיך אבל הידיים שלו לא יציבות. הוא מסתובב אלי ומצמיד אותי אליו, נשען על הכספומט. כאילו אני לא שוקלת כלום, הוא מניח ידיים על הישבן שלי, מקפיץ אותי באויר והופה, הרגליים שלי מחבקות אותו עכשיו. הוא עומד ומחזיק אותי למעלה. מישהו מבקש שנזוז, והוא עושה צעד הצידה, עדיין מחזיק אותי, בלי מאמץ בכלל. נשענים על הקיר. מסובב אותי אם הגב אל הקיר ואני נחבטת ואני מושכת אותו כמה שיותר קרוב אלי.
על זה אני חושבת כשאני עוצמת עיניים ומנסה להתגבר על הסחרחורת.
* * *
חמש וחצי בבוקר אני מתעוררת. פתאום אני מרגישה את הידיים שלו מלטפות אותי, פתאום הקול שלו ברור, פתאום כבר לא הכל משטושטש. טוב, אני בסדר עכשיו. אני רק צריכה ללכת לשירותים. קח אותי בבקשה. הוא מוביל אותי דרך ההמון המקפץ. אני נכנסת לתא לבד וסוגרת את הדלת. הוא מחכה מחוץ לדלת, גב לקיר, ידיים בכיסים. לידו עוד אנשים, גם הם מחכים למישהי שתצא. מה שהם רואים אחרי כמה שניות, זה את התא שמולו נפתח, יד מושטת החוצה, תופסת את החולצה שלו ומושכת אותו בפראות פנימה. המבטים שלהם מצחיקים אותי. שיקנאו. שילמדו.
* * *
יש משהו בגבר שמלביש על הישבן שלך מכה חזקה, כזאת שמשאירה ציור אדום של יד, אבל כשאת מקבלת מכה קטנה מהדלת הוא שואל בבהלה כנה אם את בסדר ואם זה לא כואב. שמשאיר סימנים כחולים על החזה שלך, אבל תמיד שם את המעיל שלו מתחת לראש שלך, שיהיה לך נוח.
* * *
אני קוראת את זה שוב ושוב, ומחייכת בכל פעם מחדש. יש גם כאלה. איש שבא אלייך בלי אגו, שבא כמו מאהב שיצא היישר מהחלומות שלך, שנכנס בך בכל הכח, עם כל ההערצה על מה שאת נותנת לו לעשות לך, עם כל הרוך שבעולם בכל מכה. שכשהוא מוריד אותך לברכיים וקורא לך זונה, גורם לך להרגיש כמו מלכה.
יש גם כאלה. פרא יקר שלי, ההיית או חלמתי חלום?
לפני 15 שנים. 25 בינואר 2009 בשעה 9:48
