דרכים להתמודדות עם חום:
1. סקס: הדרך מספר אחת. כי החום העולה של הגוף עולה על חום השמש המרושע, ואז אמנם חם לך, אבל זה חום נעים. וגם כי אתה גם ככה כבר מזיע, אז מה זה כבר משנה. וגם, החלק הכי טוב:
שניה אחרי, יש נפילה של החום ונדמה לך שלא כל כך חם בחדר. ובגלל השילוב של זיעה וגוף עירום, כל משב רוח קל שבקלים, שבכל זמן אחר אינו מורגש, מצליח לצנן אותך בנעימים.
2. להקפיא בד דק, רצוי לח, ומשקפא להתעטף בו. לרגע זה מרגיש כמו להתכרבל בתוך המקרר.
(קרדיט לאשה המופלאה שהראתה לי).
3. משרת הניצב לצידך בסבר פנים רציני ומציג לראווה את שריריו הנפוחים, מנופף עליך בכפות תמרים. אם כי בשלב זה אני מוכנה להסתפק בקרטון של מנגל. פאקינג חם פה.
4. גלידה. ללקק אותה, להתחבק עם המיכל שלה, להתמרח בה, לסחור בה, לסגוד בה. אח, גלידה, מתת אלים, ישועה טהורה.
5. לעבוד בלילה, לישון ביום. אתה מתעורר מזיע ועצבני, אבל לפחות שעות הערות שלך פרודוקטיביות.
6. כבר אמרתי סקס? כי אני ממש אוהבת סקס. אולי זה החום, אולי זה המבחנים, ואולי זו התמונה שלו עם הגרזן שלא תצא לי מהראש לעולם. ואולי זה פשוט ההרגל שנותר מהימים שהיינו מתעוררים בזמן והייתי מובילה אותו לתוכי עוד לפני שפקחנו עיניים - שגרם לי היום בבוקר לבלוע את הרוק ולהחזיק את עצמי שלא לעצור אותו מלהתלבש ולומר, שתלך לכל הרוחות הבחורה הזאת שהבטחנו לעזור לה וכבר אנחנו מאחרים, אני חייבת את הזין שלך עכשיו. וכשחזרנו, הוא כבר איחר לעבודה ולפני שהספקתי למצמץ כבר היה לבוש. אז דע לך יקירי, שאת כל ההתחשבות שיש לי גייסתי הבוקר, בשביל שלא תאחר. את כל כולה. וגם עכשיו אני לא מתקשרת ומבקשת שתצא מוקדם ותבוא לקרר אותי קצת. וככה אתה מצפה ממני להתרכז בלימודים? באמת? ככה? אתמול (או שלשום? מתי זה היה? קשה לעקוב כשישנים ביום ולא בלילה) ממש לא הספיק לי. תן לי עוד!
מה שרק תרצה, תמורת הבריחה מהלימודים. כלומר, החום! אמרתי לימודים? התכוונתי חום. כן, חום. רק ממנו אני רוצה לברוח. רק ממנו.
רגע, אני חייבת סיבה? אסור שסתם ממש ממש ממש יבוא לי עליך? אני צריכה סיבה בשביל להיות חרמנית? מה זה פה, הפקרות? מי הממונה פה? ואם הוא כבר בא, תגידו לו גם שיש בעיה עם המיזוג. כלומר, הטמפרטורה. במיזוג הגופני כבר נטפל. יאללה בוא כבר. וזהו, מעכשיו זכותך להיות לבוש כשאתה איתי בבית, מבוטלת. לאלתר!!! גם ככה חם מכדי ללבוש משהו. ואם כבר התפשטת...
*מזגן זה לחלשים.
לפני 14 שנים. 12 באוגוסט 2010 בשעה 12:41
