שנה טובה.
הייתה לי שנה קצת מוזרה. בראש השנה הקודם, היה מישהו אחר. אני זוכרת אותו היטב. זה לא דבר של מה בכך עבורי - את רוב הגברים שלי הנחתי מאחורי. אבל היום יש גבר אחר שהופך את כל אותם אחרים, ל... משהו אחר.
בראש השנה הקודם, ניקיתי ארונות בדירה החדשה של נ'. בראש השנה הזה, עזרתי לארוז את חפציה ולהעביר אותם לדירה החדשה. היא שכנה שלי, סוף סוף. בכל המעברים שלנו הלכנו והתקרבנו. אחרי הצבא, מכתבים מחו"ל. ואז רשיון נהיגה והמרחק קטן. ואז אותה האוניברסיטה. ואז היא עברה לאותה העיר. עכשיו היא עוברת לאותה השכונה. החלום הישן שלנו על דירה משותפת כבר לא יתגשם. לאף אחת מאיתנו לא מאד חבל על זה. להפך - זו הרגשה טובה, לחשוב על מי שהיית בגיל 19 ולדעת שהשתנית מאז.
בכל זאת, זה מזל גדול ושמחה גדולה, כשחברים קרובים גרים בשכנות. או כשהשכנים הופכים לחברים קרובים.
את הגבר שלי הכרתי ככה. גרנו באותו הבניין. שכנים משותפים הכירו בינינו. הבחורה שהכירה בינינו עזבה החודש את העיר. היא כבר לא מי שהייתה עבורנו. לא בשבילי, לא בשבילו. דברים משתנים ככה. מערכות יחסים משתנות.
אני מנסה כל הזמן להיות בן אדם טוב יותר. מצליח לי מאד לאט. גם זה משהו. לפעמים נופלת.
בשנה הראשונה שלי פה, הייתה שביתת מרצים. פרשתי, נמאס לי מחוסר הלמידה הזה. ביום שבו הייתי אמורה להחזיר את המפתחות, הכבישים היו חסומים. אי אפשר היה לצאת מהעיר. שלג. הכל היה סגור. קמתי בבוקר בכוונה לנסוע מכאן, ובחוץ כל כך לבן. זה היה יפה. נכון שלפני שעוזבים, מנסים שלא יהיה הרבה אוכל במקרר? נכון. ישבתי והסתכלתי על השלג. זה היה יפה.
בשנה שעברה, איחרתי להתחיל את השנה. היינו בקוריאה, וזה היה יותר חשוב מלהיות בארץ ביום תחילת הלימודים. אני שמחה שעשינו את זה. מה היה קורה לנו אם לא הטיול הזה? כמה עוד היינו מתמהמהים, כמה עוד רגשות אשם היינו מגלגלים לשווא? השנה אנחנו חכמים יותר. נחזור בזמן. שבועיים לפני הזמן, אפילו. ברצלונה. כל כך קיויתי שזו תהיה דווקא ברצלונה. אני בדרך כלל מקבלת את מה שאני מייחלת לו.
אני מקווה שתהיה לי שנה טובה. היו דברים לא כל כך טובים בשנה שחלפה, אני מקווה שהם ישתנו. אני מקווה שאצליח בתוכניתי לשנות אותם. אני מקווה שיהיו לי המרץ והשכל והמזל. היו גם דברים נפלאים, מדהימים. אני מקווה שהם ישארו כפי שהם, או אף ישתפרו עוד יותר. אני מקווה שאצליח לשמר אותם, מקווה שיהיו לי הסבלנות והתושיה וההבנה ללב זולת. אני מקווה שלאנשים שאני אוהבת תהיה שנה טובה. אני מקווה שלכל השאר גם תהיה שנה טובה, כי אז הם יהיו טובים יותר לסביבתם וכך בעקיפין השנה שלי תשתפר, במעין אפקט פרפר פשוט שכזה.
הו, האגוצנטריות. אבל הרי קל יותר לכתוב ככה. יש עשרות אנשים שאני רוצה לכתוב עליהם, ובפוסט אגוצנטרי אצטרך לכתוב רק על אחת. ואי אפשר לכתוב מיד על כולם, ואת מי אבחר לפוסט חגיגי שכזה? ככה אף אחד לא ייעלב. ככה לא אבחר באיש, ואכתוב על יקירי בספרים, בטורים, בשירים. לא ככה. לא בפוסט שנה טובה. זה קל מידי. שחוק מידי. מגיע להם משהו יותר טוב.
אני לא בטוחה מה אני מרגישה עכשיו. טדי ישן. הטיסה בעוד שש שעות. דרך נהדרת להתחיל שנה. אני מתרגשת. אני דואגת - לא בגלל הטיסה אלא בגלל כמה נושאים אחרים שעומדים על הפרק בימים אלו. ומתרגשת בגלל הטיול המצופה.
אני קצת פקעת עצבים, בגלל כל מה שהיה בקיץ הזה ומה שיהיה בסתיו. בליל רגשות, קשה להיות ברורה.
אני מקווה שיהיה לי קל. אני מקווה שהאהבה שלנו תמשיך בשלה. אני מייחלת למעט שקט, אבל אני מניחה שזה לא כל כך בשבילי. היה מעניין השנה, לפחות לי. יהיה מעניין גם בשנה הקרובה. ואז נראה.
מאחלת דברים טובים לכולם. אומרים שזה מביא קארמה טובה. בהצלחה לכולנו. בהצלחה לציפורים בנדידתן.
לפני 14 שנים. 12 בספטמבר 2010 בשעה 22:54
