לפני 14 שנים. 19 באוקטובר 2010 בשעה 9:30
זה תמיד המתח בין יכולה לבין לא יכולה.
אני מכירה את עצמי לא רע בכלל ואני יודעת למה אני מסוגלת.
כמעט אף פעם איני לוקחת על עצמי יותר ממה שאני יכולה לקיים.
גם הפעם לא עשיתי את זה. ידעתי מה אני עושה.
פשוט הייתי צריכה כמה דברים, מאנשים אחרים. דברים שהסתבר לי שאינם יכולים לתת לי, וכנראה לא היה הוגן במיוחד לבקש מהם. זה רגע של עצב, כשמבינים שאינך יכול לקבל את מה שרצית.
יש להניח לעצב להיות. יש לאפשר לו להתבטא. הנה. אני מבטאת. ואשלים עם האבדן ואעשה את מה שצריך. זה מה שיש.
אמרתי לו בדיוק מה יקרה. הכנתי אותו. אמרתי לו מה יקרה, ואילו תוצאות תניב כל תגובה אפשרית שלו.
והוא בחר בהתאם ליכולותיו. וזה מה שיש.
ואני אשלים עם זה.
