מה עושה אדם, כשהוא מוצא גלון של גלידת הוניל הכי טעימה, הכי מענגת, הכי איכותית בעולם כולו? ושזה גלון קסום שבכל פעם שאוכלים ממנו הוא מתמלא מחדש? גלידת וניל רכה, עשירה, מלטפת, עושה אהבה עם הלשון.
מה הוא עושה, כשמתבהר לו שאם הוא רוצה פצפוצים בגלידה שלו, יהיה עליו לוותר על הגלון המופלא הזה וללכת לגלידריה שתגיש לו גלידה בינונית ומעט תפלה, אבל עם כמה פצפוצים שבא לו? אי אפשר ללכת ולחזור, זה גלון קסום, אם עוזבים אותו הוא נעלם. אז זה או וניל ממש ממש ממש טוב בשפע אינסופי, או פצפוצים סבירים בכמות מוגבלת, שגם אם היא גדולה היא סופית.
אני יודעת מה אני הייתי עושה: אני עושה את זה בימים אלו. מצאתי את הטוב ביותר ואני נשארת.
אני גם יודעת שאני צודקת.
אלה לא ספקות שמקננים בי: רק מחשבות על אפשרות לבנות מבשלת רוטב שוקולד ביתית. אם אפשר. אלה רק תהיות, על האם אפשר. והאם הגלידה האיכותית הזו בכלל הולכת טוב עם רוטב, אם היא מחזיקה אותו יפה כמו הגביע בגלידריות או נמסה תחתיו...
לפני 13 שנים. 30 במרץ 2011 בשעה 20:51
