לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Anything Goes

In olden days a glimpse of stocking
Was looked on as something shocking,
But now, heaven knows,
Anything Goes

- Cole Porter

תנו לי צומי, בבקשה.
לפני 13 שנים. 7 באוגוסט 2011 בשעה 1:35

ככה אומרים. וזה נשמע טוב. כל כך טוב.
זה נשמע נכון, זה נשמע מושך. זה נשמע כמו אמת של אנשים חזקים, חכמים, אמיצים, טובים.
הדבר הכי מפחיד בעולם הוא הפחד עצמו.
זה מרגיש כל כך נכון, לומר את זה.
כל אחד שאי פעם חווה התקף חרדה יודע את זה: אין דבר שיותר מפחיד מהפחד עצמו.
כשכל התודעה שלך נמלאת פחד, רק פחד, בלי שום דבר לפחד ממנו מלבד הפחד הזה, שממלא אותך מעצמו, לא מפני סכנה, לא מפני תאונה, לא "מפני" שום דבר - רק פחד לשם פחד. ככה, פשוט פחד. לא פחד מדבר מפחיד, לא תחושה שקשורה בדבר מה מפחיד חיצוני לה, דבר מפחיד שמעורר אותה. רק פחד. לבד. בלי שום גורם להיתלות בו. פחד מבודד, עצמאי, במקום פחד מדבר מה מפחיד - פחד שהוא דבר מפחיד בפני עצמו.

השיתוק הזה מפחיד. דווקא בגלל שאין סכנה ממשית. דווקא בגלל שאין שום שירות של פונקציה אבולוציונית כלשהי.
דווקא בגלל זה, זה מטיל מורא במידה גדולה יותר משיכולה להטיל נוכחותה של כל מפלצת.

שיתוק. זה מה שקורה כשהפחד גדול מידי.
אומרים שפחד מגן עלינו מסכנות, אבל זה עובד רק כשהוא במינון מסויים. פחד גדול מידי רק מחמיר את המצב. כי הוא משתק אותך. במקום לברוח אתה מסתכל על התנין ומחכה שהוא יסגור עליך את לסתותיו. אתה רואה אותך נפערות ופשוט ממשיך לעמוד שם.

הדבר היחיד שיש לפחד ממנו הוא הפחד עצמו.
כן.
עם כל השאר אפשר להתמודד איכשהו.
בדרקון אתה נלחם עם כידון. ובפחד - עם מה תילחם בו? עם חרב אור?







והשעון ממשיך לתקתק.

פרלין​(נשלטת){ש} - אוקיי. הינה מה שקרה לי בפעם האחרונה שטסתי.

יש לי חרדת טיסה איומה ואני מתחילה לפחד כבר כמה ימים לפני. בפעם האחרונה קרה לי דבר מעניין לפני הטיסה. הרגשתי את החרדה ובאותה מידה הרגשתי שהיא לא חלק ממני. יכולתי למסגר אותה. לא הפכתי לפחד, היה בי פחד. הוא לא השתלט עלי, לא ניסיתי לגרש אותו (כי זה לא עובד.) אבל כן הצלחתי למסגר אותו.
ככה נלחמים בפחד, לדעתי. נותנים לו מקום מוגדר ורואים שהוא רק פחד, לא יותר מזה.
לפני 13 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מה אומר? צודקת את.
לפני 13 שנים
the rain song - את המשפט המפורסם הזה אמר נשיא ארה"ב רוזוולט בזמן משבר כלכלי גדול (אפרופו) במסע הבחירות אבל אין ספק שהוא הפך למטבע לשון שמתאים תמיד.
הפחד בהחלט משתק. קל לדבר עליו במטאפורות של אריה או תנין אבל כשהוא מבצבץ מהתת מודע ופולש למודע לסירוגין הוא קשה יותר למיגור.
וכן, בהחלט נלחמים בפחד עם חרב אור. או אמונה ואומץ וכל השאר. לפעמים מצליח לפעמים לא:)
אני מאוד מודעת לפחדים שלי וטרם מצאתי את הנשק נגדם.
בינתיים אני פשוט לא מתקרבת לסכנות:)
לפני 13 שנים
irrelevant2 - התאור שלך הוא מאוד מדויק לתחושות שחוויתי. אני די מחזק את פרלין,עזר לי להבין שהפחד הוא רק פחד... רגש מאוד מאוד לא נעים ותחושה נוראית בגוף אם את מתבוננת בו אבל רק זה (לא שזה קל זו חוויה נוראית בפני עצמה בשבילי בכל אופן).

המצב מסתבך מאוד לדעתי כשמנפחים את הפחד למימדים מיתיים, לפעמים זה מאוד קשה שלא כי הנטייה הטבעית של המח (לפחות שלי) היא להתחיל לתקוף אותו, לנסות ל"נצח" אותו או להריץ סרטים מאוד רעים כדי שיסבירו את הפחד שבד בבד גם מעצימים אותו (הרי זה מוזר, מה זאת אומרת אין סיבה? חייבת להיות אחת, אולי אני פשוט סתם לא שווה כלום? אני בחיים לא אצליח בחיים, המשפחה שלי תצטרך לדאוג לי לשארית חיי בגלל המצב הנפשי שלי), זה כדור שלג שמאוד קשה לעצור, מצב הרוח מדרדר הסרטים נעשים יותר ויותר שחורים עד שמגיעים למקומות האפלים ביותר. כשאני במצב רוח רע המחשבות שלי באופן טיבעי יטו לכיוון הרע עד האיום.

לדעתי הדרך להתמודד איתו היא לנסות כמה שיותר להסתכל לו בעיניים ולחוות אותו אך ורק כמו שהוא ברגע ההסתכלות, לתפוס את המחשבות שצפות לך בראש לחוות את הרגש ולהתבונן בגוף שלך כדי לראות איך הפחד משפיע עלייך כרגע כצופה מן הצד. אבל באמת להיות רק איתו, לנסות לא לתת לו להשפיע עלייך מעבר למה שהוא.
לפני 13 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון.
אבל אתה יודע מה עוד גיליתי שעובד? ג'וגינג!
לפני 13 שנים
irrelevant2 - חחח כן, לגמרי, זה גם דבר די מוכח שפעילות גופנית למי שמצליח להתמיד בה (וגם סתם כמו שתיארת לשימוש חד פעמי במקרה של חרדה) עוזרת מאוד לייצוב הנפשי (אנדרופיינים ושאר מיני קללות שלא קשורות לנושא :)),

בכלל אני חושב שבתחומים האלה המדע המודרני יותר ויותר מתחיל להבין שההפרדה הזאת של גוף ומח באופן תאורטי היא הפרדה די מלאכותית, בסופו של דבר כך עושה עלי הרושם, הגוף מאוד משפיע על מצב הרוח ומצב הרוח מאוד משפיע על הגוף, יש על זה היום כבר לא מעט מחקרים מאלפים.

אחד הדברים שאני מחפש במאבק הפרטי שלי הוא את הכח להתחיל לעשות איזו שהיא פעילות גופנית סדירה, לפחות לי, זה לא פשוט כמו שזה נשמע :).
לפני 13 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אבל גם פעם בודדת עוזרת.
לפני 13 שנים
irrelevant2 - כן, גם כתבתי את זה בהודעה הקודמת (שם בסוגריים בהתחלה) שגם ריצה חד פעמית יכולה לעזור להתקפים. יש יתרונות ארוכי טווח דרך שינויים בביטוי גנים מסוימים וקצרי טווח של שיחרור אנדרופינים ושאר מיני קללות.

ככה שלצערנו, כן ריצה עוזרת לטווח קצר, אבל... זה לא פוטר אותך מהצורך בפעילות גופנית סדירה (כנראה שהיגיע אחרית הימים אם בטטה כמוני ממליצה על פעילות גופנית סדירה אבל זה מה יש :/) כי היא תעזור לך במניעת התקפים נוספים.
לפני 13 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - ברור שפעילות קבועה זה אחלה. אני רק אומרת -
לפעמים מוותרים על זה מתוך תחושה שלא יהיה כח להתמיד ואז "מה הטעם". וכשחושבים על זה ככה יוצא שלא עושים כלום. אז כבר עדיף לקחת בחשבון שעדיף חד פעמי על כלום :)
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י