אם נניח רגע לאובדן המצער של כתבי אחרים -
בתכלס, אחרי שמצאתי את הטקסטים, זה שנמחקו לי קטעים מהבלוג לא מבאס אותי בכלל. להפך, עכשיו יש לי אמתלה להעלות מחדש קטעים שאהבתי. עכשיו יש לי קרוב לעשרה פוסטים ששוכבים להם בצד ומייצרים עבורי "לגיטימציה חברתית" להקפיץ לעצמי את הבלוג שוב ושוב. אני יכולה להוסיף פרסום מדי כמה שעות וכך להישאר בעמוד הראשי למשך יממה שלמה, מבלי שאואשם בספאמריות. זה נהדר. מעכשיו, בכל פעם שלא יהיה לי מה לומר אך אחוש צורך בצומי בלוגי, אעלה פוסט משוחזר.
אני שוקלת גם לקחת את זה צעד קדימה ולהעלות מחדש פוסטים מלפני שנתיים, בשביל לזכות אותם בצומי חדש ורענן.
(אגב, משחזרים יקרים - איני מניחה שזה הטעם *שלכם* לפרסומים. אוהבים אתכם ורוצים שתשחזרו, זה מאד חשוב לקוראים שלכם. ההגיג שלי אינו ביקורתי, אלא נובע מקרקורי בטנה הנצחיים של חזירת הצומי שכל הזמן רק חושבת איך היא יכולה להשיג עוד).
* * *
סקר: א. מי מכם גיבה כל פוסט חדש שכתב מאז הקריסה?
ב. מי מכם הפסיק לגבות, כי מסתבר שאין צורך וגם ככה גוגל שומר הכל?
ג. מי מכם למד את הלקח והפנים שגיבוי זה בסיסי, והבטיח להיות ילד טוב מ-עכ-שיו! וברגעים אלו ממש כותב פוסט ואומר לעצמו "אני כבר אגבה בסוף השבוע"?
* * *
Tsumi, tsumi, yum yum yum
Tsumi, tsumi, give some
Give me more, give me more, gimme gimme more
I'm proud to be a tsumi whore
(כן, אני יודעת שזה לא ממושקל וכל זה, עזבו אותי אין יור מאד'ר, יש לי מבחן מחר).
לפני 13 שנים. 8 באוגוסט 2011 בשעה 0:55
