היה פה חודש של מלא מלא לינקים לשירים של לאונרד כהן, כי רציתי להפוך את זה לבלוג הערצה.
אבל בדיוק כל החודש הזה נמחק ונשאר רק הפוסט בו יזמתי את שינוי הז'אנר, אז אני בוחרת לראות את זה כאקט של קארמה ולוותר על השירים. אני חושבת שהנקודה, בכל מקרה, עברה: לאונרד כהן הוא משורר נפלא ושיריו נוגעים לליבי מאד מאד.
אז אני חוזרת למחשבה הקודמת - פינת המשורר. היות וסיימתי עם המבחנים לקיץ זה, אני חוזרת לקרוא ספרות יפה בשביל הכיף (!!!), ולכבוד זה אני חונכת את הפיכת הבלוג שלי לפינה ספרותית (אין התחייבות, כן? עדיין יהיו חפירות יולי הישנות והטובות) על ידי יצירת מופת אהובה ונערצת, של משורר אחד, שהוא באמת יחיד ומיוחד.
עם הקוראים הסליחה - הפעם זה בשפת המקור. להבא אשתדל להביא מקור עברי/אנגלי או תרגום לשפות אלו.
אבל בתור כניסה דרמטית - טה-דה! היצירה השלמה, באדיבות אלמוני עם הרבה זמן פנוי:
http://www.rvb.ru/pushkin/01text/04onegin/01onegin/0836.htm?start=0&length=all
ובחריגה מהסלידה העמוקה שלי משירה מתורגמת, באורח פלא התרגום לעברית הוא כנראה התרגום הכי טוב ליצירה כלשהי בו נתקלתי אי פעם. הבאתי את המקור כי נו, אם כבר יש לינק למקור אז הכי טוב. אבל מי שמעוניין - התרגום של שלונסקי מותיר את המילים של אלכסנדר סרגייביץ' כמעט ללא עלבון.
פינת "משורר טוב אחד" בזאת יצאה לדרך 😄
עריכה: אההה! כתבתי מלא ואז הדף התרענן! בעע!!! (רק לא מזמן דיברנו על ללמוד לקח ולכתוב קודם בוורד). אין מצב שאני מתחילה עכשיו מהתחלה. תקציר: בהמשך לתגובות וכמחוות הערכה לקוראים נאמנים ואהובים, לקחתי את הספר והעתקתי לכאן כמה קטעים ממנו, וכתבתי קצת על היצירה ועל התרגום. עד שיהיה לי כח לעשות את זה מחדש, הבהרה: מדובר לא בשיר אלא ברומן הכתוב כשירה. התרגום לעברית לא נמצא ברשת. חיפוש בגוגל מעלה לכל היותר בית אקראי או שניים. בכלל, למצוא ברשת ספרים שלמים בעברית הוא דבר נדיר, ובלתי אפשרי עבור ספרים המוגנים בזכויות יוצרים. לאיתור הספר או כל מידע עליו, שמו "יבגני אונייגין" (לעיתים מאוית אונגין או אוניגין) והוא תורגם בידי אברהם שלונסקי, שמידי כמה שנים הציג נוסח "טוב יותר" (בשאיפה לתקן פגמים קלים ולהתאים את התרגום לשינויים שהתרחשו בשפה העברית), והגרסה השישית והאחרונה היא משנת 1970. תרגום אחרון זה נדפס מאז בהמון מהדורות ואמור להימצא בכל ספריה ציבורית המכבדת את עצמה. זו המונחת לפני כרגע יצאה ב-2007.
המשך יבוא, אני מקווה.
לפני 13 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 2:37
