טוב, זה ידוע שהשד לא נורא כל כך, וכשמתמודדים עם הדבר ממנו פחדנו מגלים שזה בגלל לא כזה סיפור.
כשמגיע הרגע המאיים ולא קורה כלום ומרגישים כאלה מטופשים שפחדנו.
אבל אולי באיזה מקום, זה כל כך לא נורא דווקא בגלל הפחד. יש דברים שאם לא מפחדים מהם, אז כשהם באים זה איום ונורא.
למשל אהבה.
למשל תשוקה.
למשל חברות.
כל הדברים האלה שקשורים לחיבור לבני אדם אחרים.
לפעמים מרגישים שאין חיים אחרי הקשר. שלא ניתן יהיה להתקיים אם תיגמר האכפתיות.
ולפעמים קשרים נגמרים, ואנחנו מגלים שהחיים ממשיכים ויכולים אפילו להיות מאד טובים.
אבל לפני שזה קורה -
אני מתה מפחד, וזה שומר עלי.
מצחיק, הדבר עליו דיברנו לפני כמה ימים היה מדחום. מדחום רפואי פשוט למדידת חום כשחולים. נזכרנו שצריך לקנות אחד, בשביל שאחת ולתמיד נפסיק לשאול מהשכנים. והוא הציע מדחום דיגיטלי כי הוא בטיחותי יותר מזה עם הכספית. ועניתי לו שזה לא משנה, כי אם נהיה מודעים לכך שאסור לשבור מדחום כספית וניזהר לא לשבור אותו, הוא לא יישבר. זה המדחום היחיד שאי פעם היה אצל ההורים שלו, וגם כשהייתי ילדה קטנה זה המדחום בו השתמשנו, והוא לא נשבר, כי ידענו שצריך לשאת אותו בזהירות ותמיד להחזיר לקופסת הקרטון שמגינה עליו. אמרתי לו, כשמאד נזהרים, כשתמיד מאד נזהרים, אפשר באמת למנוע את התאונות.
ובלב חשבתי -
אם תיזהר עלי, תצליח לשרוד מאה שנה בלי להכאיב לי אפילו פעם אחת.
וחשבתי, אני מבטיחה להיזהר עליך.
אבל לא אמרתי בקול רם, כי הבטחות הן מכשולים, ולא צריך להבטיח בשביל לקיים.
לפני 14 שנים. יום שלישי, 29 בנובמבר 2011 בשעה 13:57