סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Anything Goes

In olden days a glimpse of stocking
Was looked on as something shocking,
But now, heaven knows,
Anything Goes

- Cole Porter

תנו לי צומי, בבקשה.
לפני 12 שנים. 26 בדצמבר 2011 בשעה 7:20

"אדם בן חמישים עם נפש של בן עשרים".
זה נשמע טוב, נכון? כשאומרים את זה מתכוונים לטוב. מתכוונים שנותרו באדם הזה מרץ, סקרנות, פתיחות, תום לב, כל התכונות הנעימות והמושכות המיוחסות לצעירים.
אבל המשפט הזה תמיד מעורר בי אסוציאציה לא כל כך זוהרת.

כשאדם כל כך "צעיר בנפשו" עד שהוא מרגיש נוח עם בן/בת זוג בני עשרים, אני תוהה מה קרה במשך כל השנים האלה. הגיל מביא איתו לא רק שחיקה כי אם בגרות, תבונה, רוגע מסויים. אני מצפה מאדם מבוגר שגם אם ישמור על רעננות מסויימת שתאפשר לו להרגיש נוח בחברת צעירים ממנו, הרי שבעת שהוא בוחר שותף לחיים, יהיה לו צורך בשותף בעל נסיון ובגרות מסויימים, ולו במידת מה.
כדי להיות בן זוג ראוי לנערה צעירה צריך להיות מלא חיוניות, וזה נהדר ומומלץ לכולנו לשאוף להיות כאלה - אבל לא צריך להיות גם קצת אינפנטיל? אני לא מדברת על מערכת יחסים שיש לה מטרה מאד מסויימת - כמו לטפח גאווה או לספק צרכים גופניים. אני מדברת על קשרים עמוקים יותר, ממושכים יותר, של שותפות אמיתית.

כמובן, אני לא שופטת, ומאמינה שיש זוגות בהם פער הגילים מתבטל על ידי רמה מאד גבוהה של התאמה רוחנית. אבל מוזר לי ש"צעיר ברוחו" תמיד נתפס כחיובי.

כשאנו מתבוננים בצעירים, "בוגר/ת לגילו/ה" נחשב למחמאה, אבל ברור שיש משהו די מעורר רחמים באדם שבגיל צעיר הפך להיות ציני ואיבד את כל תמימותו, הרבה יותר מאשר באדם שבגיל מבוגר מעדיף אמת קשה על אשליה מתוקה.

באופן אישי, אני מקווה שבגיל חמישים ארגיש בת חמישים, לא יותר ולא פחות, בדיוק כמו שהיום אני מרגישה בדיוק בת עשרים ושש. אני שמחה שעוד לא נותרו לי כמה רעיונות תמימים שעדיין לא הספיקו להתנפץ אל קרקע המציאות, ואני שמחה שכבר איני שוגה בתפישות מטופשות שליוו אותי בגיל 18, ואני שמחה שאני כבר לא ילדה בת ארבע שלא יודעת דבר על העולם שנמצא מחוץ לשכונה שלה. אני מקווה שלא אגיע לגיל חמישים שחוקה ומיואשת, אבל אני מקווה גם שלא אגיע אליו תמימה כפי שאני היום, מבלי ללמוד דבר.

מוחמד עלי אמר - אדם הרואה בגיל חמישים את העולם באותה צורה שהוא ראה אותו בגיל עשרים, בזבז שלושים שנה. אני מסכימה איתו. אני מקווה שבעוד עשר, ועשרים, ושלושים שנה - אוכל להיות פיקחת, מפוכחת, פקוחת עיניים ולב, ולהרגיש שיש בי חיות מבלי להצטרך לקרוא לזה "צעירה". אני מקווה שאוכל להרגיש שיש עוד חיים לפני - מבלי שארגיש ש*כל* החיים עוד לפני.

שלגי - בובה, כשתגדלי תביני :-)
וברצינות, ממרומי גילי הבשל מאוד, אני יכולה לומר לך שבמובנים מסויימים אנחנו נשארים אותם ילדים קטנים ני שש עשרה רק הגוף מתבלה לאיטו.
במובנים אחרים אנחנו אכן רוכשים חוכמת חיים ותובנות ( לא כולם נראה)
ובמובנים הכי שטחיים שיש - אי אפשר להבין כמה קמטים זה מבאס - וכשהייתי בגילך חשבתי שאקבל אותם באהבה. זובי! שום אהבה ושום נעליים.

ביחס לפערי הגילאים שציינת - מעולם לא הייתי קוגרית, הם תמיד היו באזור הגיל שלי פלוס מינוס - אבל התכוונת בעיקר לגברים שבחבורה, לא?
לפני 12 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני מאד מקווה! (זה לגבי ה-כשתגדלי תביני).

אני גם חושבת שאקבל את הקמטים באהבה :) סביר להניח שזה יעבור לי עם הזמן, אבל אני שמחה שאני יכולה לחשוב ככה עכשיו.
האמת שלא התכוונתי דווקא לגברים, זה יצא לי ככה כי זו הצורה שיצא לי להיתקל בה יותר, אבל למעשה התכוונתי גם לנשים מבוגרות שמתאהבות בצעירים וגם לזוגות חד מיניים ואולי אפילו לידידים (אנשים עם פער גיל משמעותי בינם לבין שאר מעגל החברים שלהם).
לפני 12 שנים
the rain song - -אדם הרואה בגיל 50 את העולם באותה צורה שהוא ראה אותו בגיל 20, בזבז 30 שנה (מוחמד עלי)

לפני 12 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - תודה! אני מתקנת בפוסט.
לפני 12 שנים
זמרת ברים​(נשלטת) - אני בת ארבעים פלוס.
ממרומי גילי, אני יכולה להגיד לך שאני לא יודעת מה זה 'להרגיש ארבעים' או 'להרגיש שלושים' וכו'. אני לא מרגישה מבוגרת, אני כן מרגישה בוגרת הרבה יותר ממה שהייתי בגיל עשרים או שלושים. יש לי מרץ, וחשק, והרגשה שעוד הרבה מחכה לי, ואני מסתכלת על העתיד בשמחה, ולא בהרגשה שתכף זה נגמר.
אני גם יכולה להגיד לך שהיום הרבה יותר טוב לי עם עצמי מאשר בגיל עשרים או שלושים, וזה מתבטא בכל תחום ותחום.

לגבי הבדלי הגילים שציינת. אני סבורה כמוך, שלרוב פערים גדולים לא מאפשרים בסיס טוב לזוגיות בגלל הפער במצב בו שני האנשים נמצאים בו. אבל, יש הבדל בעיני בין מערכת יחסים שבו אחד מהצדדים בן 20 והשני בן 40, ובין מערכת יחסים שבו אחד הוא בן 40 והשני בן 60. שוב, בגלל שבגיל 40 מדובר בדרך כלל על אדם בוגר ומעוצב, ובגיל 20 בדרך כלל ממש לא.
וכמובן, שתמיד יש יוצאים מן הכלל.
לפני 12 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - זה מה שאני שואפת אליו :)
כל ה"אני מרגיש בן עשרים" מוזר לי. זה נשמע לי קצת כמו איזו הפרעה בתפיסת העצמי :)

וטוב, ברור שהפערים מצטמצמים עם הזמן. בשנות העשרה גם שנים בודדות הן הבדל עצום. וגם, כל מקרה לגופו, מן הסתם. בן 25 המתפרנס מהמקצוע שלו וגרוש עם שני ילדים, לא מקביל לבן 25 שהרגע חזר מהודו ופסגת לבטיו בחיים היא "האם לקצר את הראסטות" :)
לפני 12 שנים
Brave Dwarf - בין הוריי יש שלושים שנה הפרש. הם נישאו בשידוך וחיים חיים מאוד מאושרים. אבי אוהב את אמי בכל מעודו והיא אוהבת אותו. אני חושב שהם יכולים להוות דוגמא להרבה מאוד זוגות כיצד יוצרים יחידה אחת משני אנשים זרים ומאוד שונים (אמי אדם אנרגטי ואופטימי, אבי אדם מופנם, שקט ופסימי). אני חושב שהם מפרים זה את זו. אני לא יכול לדמיין לעצמי כזה הפרש ביני לבין זוגתי, אבל עובדה שזה אפשרי.

לגבי השאלה שלך, אני חושב שאני נפשית מתאים לעצמי הכרונולוגי. ולמשל בשנה האחרונה הרגשתי שהתבגרתי מאוד. גם בין 17 ל- 21 הייתה לי כזאת קפיצה בבגרות, כשמנער הפכתי לגבר (נשוי +2).

ולגבי הביטוי "צעיר בנפשו", אמא שלי צעירה בנפשה. היא אופטימית, והיא פעילה והיא משועשעת מדברים שמבוגרים כבר לא רואים בהם חן (היא גם עובדת עם ילדים). אז אני לא יודע. כנראה תלוי למה התכוון המשורר.
לפני 12 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - הנה, זו דוגמה לאחד מאותם זוגות אליהם התייחסתי בסייג לגבי התאמה רוחנית :) מי שמצא את החצי השני שלו וחי איתו ללא ספקות - אשריו וטוב לו ושום דבר שאוכל להגיד על דיסהרמוניה בעולם לא יגע בו.

כוונת המשוררת בפוסט זה הייתה לקחת את הצרוף "צעיר בנפשו" ולפרק אותו קצת :)
לפני 12 שנים
סוטה​(נשלט) - כמי מי שנמצא בעיצומה של רגרסיה אל האינפנטיליות כמעט במודע, אני חייב לומר שלא כל כך התלהבתי מעולם המבוגרים.
לפני 12 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אולי אתה לא מסתובב עם המבוגרים הנכונים? :)
לפני 12 שנים
סוטה​(נשלט) - אה, זה בטוח, אבל יש שם עוד כמה בעיות ידועות.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י