Anything Goes

הולמס​(שולט) - סוגות לא נעלמות.

אנחנו עדיין קוראים שירת ימה"ב.
טרגדיות יווניות.
פואמות של המאה ה19
והייקו מלפני מאות שנים

גם כשמפסיקים לכתוב בסוגה מסוימת,
אין היא נעלמת
כי תמיד יוותרו לה אוהדים היכן שהוא

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כן כן, ברור, אבל לא על זה דיברתי.

הצעתי תסריט דמיוני לגמרי - נניח שביום בהיר אחד כל המשוררים מתחילים לכתוב אך ורק שירה ארס-פואטית, ומתמידים בזה למשך, נגיד, שנות דור. בתוך סביבה כזאת, האם כתיבת שירה לא מפסיקה להיות אפשרית? אני מתכוונת, אם לא שבים לכתוב בשום סוגה אחרת.

(ברור שעדיין יהיו לנו על המדפים כל הכתבים המגוונים מן העבר אבל לא נראה לי שזה שייך לשאלה).

הולמס​(שולט) - אז זהו.
שלשיטתי דווקא יש רלוונטיות למה שמצוי על המדף.

כי כל עוד יש תיעוד וזיכרון של הפרקטיקות הקודמות או ה"ישנות" יהיה מי שינסה לבחון , לחקות או ללכת בעקבותיהן.

וגם במקרה הקיצון שבו יושמד כל התיעוד הקודם, עדיין נפש האדם החקרנית והיצירתית תמשיך ותיצור סוגות נוספות ותשוב גם אל השירה ה"קלאסית" לסוגיה - ביודעין או שלא ביודעין.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מה שאתה עושה זה לבנות המשך מציאותי לתסריט המופרך שהצעתי. זה יפה, אבל זאת לא הייתה השאלה.

הולמס​(שולט) - זה שתשובתי אינה עולה בקנה אחד עם מחשבותייך אינה אומרת שלא התייחסתי ישירות לשאלה הנשאלת.
קראתיה היטב, אפילו הבנתיה והשבתי.

את מחפשת תשובות פשוטות שמתאימות לתסריט ?

שאלת:
"האם זה יבטל את מקומה של השירה?
האם "שירה" כמו שאנחנו מבינים את המילה הזו, תחדל מלהתקיים?"

תשובתי לשתי שאלותייך היא: לא.

את הנימוקים כבר פרשתי לעיל.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני חושבת שלא ממש הבנת אותי, אבל אולי בעצם אני לא ממש הבנתי אותך. למתבונן מן הצד פתרונים, כנראה.