וחשוב שתבין את זה.
יש מקום להומור, כמובן, אבל רק לאחר שביססנו יחסי זיון רציניים ומחייבים.
אי אפשר סתם ככה להזדיין כאילו זה משחק מלחמת אצבעות. צריך להיות נורא רציניים בקשר לזה. בשביל לזיין, צריך קודם כל נורא לרצות את זה. לרצות עד כדי כך שזה לא יאפשר לך להתבדח.
תשוקה איננה עניין לבדיחות; הבדיחות הן תיבול רך שניתן להוסיף כשהתשוקה נמצאת בשפע עד כדי יצירת שובע. כן, רק כשיש שובע, אפשר לצחוק ולהזדיין. אבל כשיש רעב, זה לא מצחיק בכלל.
ואפשר לחייך. זה קצת אחרת. יש חיוכים מותרים. מותר להיות שובב, מותר גם להיות נחמד. מה שאסור, זה ליצור את הרושם שאתה לא לוקח את זה ברצינות. בתור התחלה, אתה צריך לעשות רושם רציני.
לא מדובר פה בהימצאו או היעדרו של חוש הומור; אדם שמכבד את עצמו צריך להיות מסוגל, מפעם לפעם, להיות רציני. לא "כבד", לא נטול שנינות, אלא פשוט רציני. לא כל דבר חיובי חייב להיות מצחיק. קשה להיות סקסי בתחפושת ליצן.
אתה מבין, יש דקויות, ברגעים הבודדים האלה לפני שהבגדים מתקלפים. מילה אחת, מבט אחד, יכולים ליצור רגע או להרוס אותו. אתה מבין, ידידי היקר? אם ברצונך לקלף את הבגדים מידידתך היקרה, עליך ליצור מתח מיני. לא תשיג דבר אם פשוט תציע לה את עצמך או תתעניין אצלה אם היא מעוניינת להזדיין אתך. התשובה היא לא. היא לא מעוניינת. הידידות ביניכם יקרה לה והיא לא חושבת עליך באופן הזה.
היית צריך להתחיל אחרת. אל תשאל אותה. גרום לה לחשוב עליך באופן הזה. צור מתח מיני. "מתח מיני". איזה דבר קסום זה. אי אפשר להציע אותו, או להחילו בבת אחת. יש לבנות אותו בזהירות, בעדינות, בלי תנועות חדות מידי, בלי הכרזות בוטות. כמובן, המתקדמים יודעים להפעילו ברגע. מילים בודדות, תנועה מסויימת, הם כבר יודעים, אבל יתקשו להסביר לך מה לעשות בדיוק. "אתה צריך להרגיש את הרגע", הם יגידו לך. "אתה צריך להרגיש אותה", איכשהו לדעת מה ישפיע על האשה המסויימת הזאת ברגע המסויים הזה.
לתת לזה לצוף באויר. ככל שלא מדברים על זה, זה כובל יותר. ככל שמותחים את זה, כך קשה יותר להתנגד. לתת לזה להיות ביניכם, לתת לזה להקיף אותה. לשאוף את האויר הדחוס ביניכם ולהנות מהבלבול. נו, את מרגישה את זה? לא להגיד שום דבר. להסתכל עליה ולדעת שהיא מרגישה את זה. לתת לזה לפעול עליה.
ליצור מתח מיני.
אני מנסה לחשוב על הסבר, וזה קשה. כל מקרה כה שונה ממשנהו. זה אקט של אינטואיציה, יותר מאשר כל דבר אחר. יש רגעים בהם צחוק הוא האמצעי ויש רגעים בהם הוא הדבר הקטן שהורס את הרגע. אינטואיציה של תזמון.
נסה לקחת זיון ברצינות תהומית.
זה לא חשוב אם הוא מחייב או לא. הסטוציונרים הכי גדולים לוקחים את הזיונים שלהם ברצינות. דווקא כשאין שם שום דבר אחר מלבד זיון, חייבים להפיק מהאקט הבודד את המקסימום, חייבים למצות את ההנאה בשימוש אחד.
אתה זוכר, ידידי?
בנה מתח מיני. המתן, תן לזה להשפיע. הדק את החבל לאט. גע בה רק כשאתה רואה אותו נצמד אליה. ולא לצחוק. לא לשבור את הרע. הרגש את זה ולך עם זה. אל תצחק עכשיו. והעיקר, אל תיתן למבוכה להזדחל למחשבות שלך. רגע אחד של מבוכה והרסת הכל. גם אם תצחק, הכי חשוב שזה לא יהיה צחוק של מבוכה. תצחק רק אם זה באמת מצחיק.
וזכור, מותק. עצם זה שאתה הולך לזיין אותה, זה לא מצחיק. העובדה הפשוטה הזאת לא מהווה בדיחה. זה כשלעצמו, לא מצחיק. חשוב שלא תמצא את עצם העובדה הזאת, מצחיקה.
זוכר שאמרתי שאכתוב מדריך למאהבים? אולי עוד אכתוב אותו יום אחד. אבל לפני שאוכל להסביר משהו, יהיה עליך לראות איתי עין בעין בנושא הזה. יש בדיחות, ויש זיונים. הזדרז ולמד להפריד ביניהם.
כשאתה עוצם עיניים ומדמיין את הגוף העירום שלה, זה בסדר לחייך. אבל אני צריכה שזה לא יצחיק אותך.
בסדר?
אז תגיד לי כשאפשר להמשיך.
לפני 12 שנים. 11 במאי 2012 בשעה 1:10
