לפני 12 שנים. 13 במאי 2012 בשעה 13:08
למדנו בדרך הקשה: אסור לצאת עם מוסיקאים. גם לא עם ציירים, ומוטב גם לא עם משוררים. הם לא יהיו רגילים. הסקס יהיה נהדר ואז הם יעזבו אותך, בשביל מישהי אחרת - לאו דווקא יפה יותר או צעירה יותר. פשוט אחרת. עם פנים אחרים ומילים אחרות, אשה שונה ממך, שתרגש אותם בדרך חדשה ומלהיבה. את תתרגשי כשיכתבו לך שיר אהבה. ואז, כשיסיימו לכתוב את כל השירים שנדמה להם שיכלו לכתוב בהשראתך, הם מחפשים להם מוזה, והם תמיד מוצאים אותה, תמיד עוזבים אותך בשבילה. לפעמים זו אשה. לפעמים זה גבר. לפעמים זה בקבוק וויסקי ולפעמים זה דיכאון. הם תמיד עוזבים אותך, תמיד אוהבים אותך קצת פחות.
כולנו נכווינו. למרות האזהרות. איך אפשר לסרב?
לפעמים הם מזהירים אותך. אומרים לך שהמוסיקה תמיד תבוא קודם, אומרים לך שהם לא בנויים למחוייבות, אומרים לך שאי אפשר לסמוך עליהם, אומרים לך שהם מאבדים עניין... ואת תמיד חושבת שבכל זאת יהיה בסדר. לא נורא, אולי חלק מהזכרונות מהם יהיו טובים.
לפעמים הם בעצמם לא יודעים שהם כאלה. הם נראים כל כך מאוהבים, בכל פעם מחדש. הם מרגישים מאוהבים. הם מאמינים שזה אמיתי ואת האחת ומוכנים למות בשבילך. כשזה עובר, הם אפילו לא שמים לב. כשאת פוגשת אותם ברחוב, שלובי זרוע עם אהבת חייהם, את מחליטה להיות בוגרת ולומר שלום. הוא לא מזהה אותך. את רואה בעיניים שלו, שהוא באמת לא מזהה.
במיוחד אם הם מצליחים. כי אז, לא משנה כמה ינסו להיות נורמטיביים, לא משנה כמה בתוכם הם נאמנים ויציבים, יש משהו בלדעת שתמיד יהיו נשים שיאהבו אותך, משהו שמשנה אותך קצת. גם כשתהיה זקן, כל עוד תמשיך לכתוב שירים יפים, תמיד יהיו נשים שיאהבו אותך, שיסלחו לך את הכל, שיתנו לך את לבן או לפחות את גופן. לא משנה מה תעשה, תמיד תהיה עוד אשה. לדעת את זה - חייב להשפיע על גבר, לפחות קצת.
לפעמים הם יודעים שזה ככה. לפעמים הם מבינים, שכל הנשים האלה אוהבות אותם בכל ליבן השטחי, והם מבינים שזה הכל רק בגלל כמה שירים. לפעמים הם מבינים שזה בעצם המון, כשאשה אוהבת אותך אפילו לרגע, פותחת בפניך את זרועותיה ומרשה לך לקחת אותה וממנה כמה שתצטרך. וככל שאתה מבין יותר, כך הן יאהבו אותך יותר, כי תכתוב שירים שיגעו עמוק יותר בליבן.
הם יודעים שזה ככה, אבל זה לא אומר שזה משנה משהו. הם ימשיכו לכתוב את השירים היפים שלהם והן ימשיכו להרגיש שהוא מלטף אותן מתחת לעור עם הקול שלו, ההבעה שלהן תהפוך חולמנית וכפתורי בגדיהן ישרו לרגליו. ואם הוא יבין מה קורה פה, עד כמה קסום הרגע הזה ועד כמה בעצם מלוכלך הרגע הזה ועד כמה הקסם לא גורע מהלכלוך והלכלוך לא גורע מהקסם - הוא יכתוב על זה שיר כל כך יפה, שאת שוב תרגישי שהוא התעלה על עצמו ביכלתו לתאר נאמנה במילים ספורות עולם רגשי שלם, ללכוד קרן ירח ולאחוז בה בידו. ואת שוב תתאהבי בו, ובמשך שלוש דקות תהיי מוכנה לעשות הכל בשבילו.
שוב הוא עושה את זה. שלוש דקות של קסם. כמו האהבה של כל האומנים האלה: שלוש דקות של קסם צרוף ואז זה נגמר, ואת תמיד מופתעת מחדש למרות שידעת. אבל לכי תסרבי לקסם. את לוחצת שוב על כפתור הניגון, עוצמת עיניים ומקשיבה לקול שלו. פעם אחת לא מספיקה עם שירים כל כך יפים, צריך להקשיב שוב. זה באמת יפהיפה.
