Anything Goes

קסם שבלב - מקווה שתצליחי בסוף אפשר להבין אותך...

yaela - עם כל הפרופרציה שבדבר מאד קשה לאבד זכרונות
שבי לשירות לקוחות על הראש עד שתקבלי תשובה אין דרך אחרת

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - לא אלה הפורפורציות :) אני לגמרי שבורת לב :)

טוסבר - מרגע שקראתי אני עובד בראש על subtext ...
כרגע זה עדיין מדגדג לי שם מתחת למודע, בשלב שבו אני מרגיש שיש שם משהו, אני פשוט עוד לא מצליח לשים עליו את האצבע.
בטח יומיים שלושה, 5-6 קריאות נוספות וייפלו כל האסימונים :))

פייה{O} - איזה באסה!!!
מה למען השם שאלת את עצמך בשאלת אבטחה??
אינשאללה שיפתר בקרוב ושזו תהיה הגדולה שבבעיותיך }{

כלבלב נסתר​(נשלט) - ילדון בן 16 שמתעסק עם מחשבים יפרוף לך בקלות.:

תחפשי באתרים של האקרים. אני מניח שיהיה מי שיוכל לעזור לך.

ואם לא, אז מומחה למחשהים מחברות של הבטחת מידע. זה יעלה לך קצת, אבל אולי שווה את הכסף

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נו, אני לא רוצה שאדם פרטי שאני לא מכירה יפרוץ לי את המייל :)

טוסבר Subtext ליולי - פרופורציות - טוסבר מחפש את ה- Subtext בכתיבה של יולי . זו תמיד פרשנות אישית לחלוטין שלי, איפה הטקסט של אחרים פוגש אותי, מה הוא מוציא ממני, מה אני מקבל ממנו. אין בה שום ניסיון לפענח או לדעת למה התכוון המשורר, ואין בה שום ניסיון להגיד שדעה אחרת של כל הכותבים וכל הקוראים האילמים היא שגויה, או פחות טובה, ממש ממש לא !



פרופורציות



דברים שעושים לך לחשוב על פרופורציות בחיים, הם בדרך כלל משהו ממש נורא שקורה לך או למישהו אחר. טרגדיה קשה, מוות, נכות, אבדן קשה פיזי נפשי או כלכלי.
משהו כל כך קשה, גדול ומאיים שלידו מתגמדות כל הצרות שלך, וכל העצבים, הכעסים, והקשיים היום יומיים הפשוטים, נראים קטנוניים וחסרי חשיבות.
משהו אולי כמו אבדן גישה מייל.
אותו מייל שמכיל זיכרונות של שנים, שירים שלכדו במילים תחושות רגשות ומאווים שלה, ושל אחרים. חוויות שתועדו, שינויים במסע אל עצמי, תקשורת, אתרים, אנשים ...

אבל ממה שכותבת יולי נראה שאבדן המייל איננו כזו טרגדיה משנת תפיסה. היא לא קיבלה תשובה משרות הלקוחות כמה ימים. כמה ימים ??? אני במקרה כזה הייתי מת אם לא היו עונים לי כמה ימים, סליחה, – מישהו בשרות הלקוחות היה מת אם לא הייתי מקבל תשובה כמה ימים...
יולי לא מלקה את עצמה על כך שלא גיבתה את הדברים היא אפילו לא תטרח לכעוס על עצמה, וכשהיא מסתכלת על כל הערמה יחד, זה אולי אפילו לא שווה את הטרחה בניסיון לשחזר אותם.

אז מה כאן גורם לחשוב על הפרופורציות ?
התשובה היא במה שאבד. יולי איבדה את כל המיילים כולם, זו ערמה ענקית שנערמה במשך שנים ארוכות. נכון יש בה פנינים, אך הן אבודות בקרקעית ים עצום של חול אפור וסתמי.
וכאן פתאום אתה מתחיל לחשוב על הפרופורציות בין הדברים שאתה שומר.
בין נקודות האור הקטנות, הדברים החשובים באמת, המהותיים. ובין כל שאר ערימות הסתם שאנו אוספים. אני מסתכל לתוך היסטורית המייל שלי, ובוחן את הפרופורציות בין המיילים הבודדים שלעולם אצטער אם יאבדו, לבין אלפי המיילים חסרי התוכן הרגשי, חסרי החשיבות, גיבובי מילים שלא שווים את הטרחה בגיבוי.

ובעולם הזה שלנו שהכל בו מקוון, ומבלי לחשוב לשבריר שניה אפשר לשמור בו הכל ולשחזר הכל. פתאום משהו כזה עוצר אותך, גורם לך לחשוב, כמה חשובים הדברים הבודדים שאתה צריך לגבות, וכמה לא חשובים כל כך הרבה דברים שאתה שומר סתם.



אם אפשר היה לשחזר רק את הדברים החשובים,
אם אפשר היה למחוק רק את כל הדברים הלא חשובים,
אם רק היה ברור לנו בכל רגע, מה זה מה ...

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - קלעת בול. בול!

(התכוונתי לכתוב לך תגובה מעמיקה, אבל ככל שחשבתי על זה הבנתי שהיית כל כך מדוייק שאין לי מה להוסיף. לא זוכרת מתי קראו אותי בכזאת הבנה בהירה של כוונת המשורר).

טוסבר - שמח שאהבת.
יצא לי מאז לחשוב כמובן על האנלוגיה,
אם רק אפשר היה לעשות זאת (למחוק / לגבות) לזכרונות בראש ...

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני בטוחה שאי שם יש סופר מדע בדיוני שחוקר/חקר את השאלה הזאת.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - רק בנוגע לפסקה האחרונה שלך: אני חושבת שהכמות משפיעה על האיכות, במקרה הזה. אני חושבת שאם היה אובד לי נתח מכל מה שיש שם - הייתי לוקחת את זה הרבה יותר קשה. אם למשל, הייתה נמחקת ההתכתבות בת 12 השנים עם עוגה, בטוח הייתי בוכה. אם היו נמחקים אנשי קשר, או תכתובת מסויימת, הייתי משתגעת מזה ונכנסת לאטרף של שחזור.
אבל כשזה הכל ביחד, וברור שייקח לי שנה עבודה לשחזר הכל, הרי ברור שאי אפשר להקדיש את כל הזמן הזה.

וגם - אני חושבת שלא ייתכן שיהיה ברור לנו מה זה מה, בכל רגע. זה סותר את איך שהתפישה שלנו בנויה, לדעתי. מה שמזכיר לי, קראת את "בית מטבחיים חמש"?יש שם קטע יפה על איך שבני אדם חווים את הזמן שמתקשר לי לפה (ואני לא רוצה לכתוב ספויילרים).


ובאופן כללי: גרמת לי לחשוב גם על החשיבות שאנחנו מייחסים לדברים בזמן שהם קורים, שהיא לא תמיד זו שמייחסים בדיעבד. גרמת לי לחשוב גם על הדברים שאנחנו כן יודעים שהם לא חשובים. האם הם בטלים? והדברים שנורא נורא חשובים - האם גם התיעוד שלהם חשוב? האם החשיבות של התיעוד שקולה לחשיבות של ההתרחשות? לא נראה לי.
פיזיקאים (ולא רק הם, אבל אצלם זה הכי משעשע ומעניין) מדברים הרבה על השפעת הצופה על תוצאות הניסוי. התיעוד הוא הצופה לעניין זה. התיעוד משנה את היחס לחוויה?
(אני יכולה להמשיך מפה לעוד כל מיני כיוונים).

בסוף כן יצאה לי תגובה. נו, טוב :)

טוסבר - ברור שאנחנו לא יכולים לדעת מה זה מה באותו הרגע,
ולפעמים, רק בפרספקטיבה רחבה של זמן דברים מקבלים משמעות, או מאבדים אותה.
אבל אולי צריך מדי פעם להשען אחורה ולבדוק כמה דברים חשובים זקוקים למירוק, וכמה דברים צריכים להזרק לזבל

האם תיעוד משנה את החוויה ?
ה- subtext שאני כותב הוא תמיד בתגובה לדברים שאני קורא ואני מרגיש שיש בהם עוד משהו עבורי מעבר לקריאה הראשונית. שזה מתחבר לי למשהו עמוק בפנים, לאיזו תובנה פנימית אישית שלי על איך שאני רואה את הדברים.
ולרוב תוך כדי הכתיבה, אני מגלה משהו חדש לעצמי.
כך גם לפעמים בתיעוד.

kiska וטרמינטור​(לא בעסק) - אז זו הסיבה שלא ענית לנו למייל? יש לנו דרך אחרת ליצור איתך קשר?

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - שלחו שוב בבקשה
או כתבו לי פה לפי איזה נדון לחפש

ראיתי שאתם מחפשים טרמפ ועוד לא התייחסתי כי אני לא סגורה שיהיה רכב. מנסה לברר את זה.

kiska וטרמינטור​(לא בעסק) - לאותה כתובת מייל כמו פעם שעברה? שחזרו לך אותה?

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כן