ברובם אני לא מוצא אותה אחת

אני לא פוליגמי.

פוליגמי הוא אחד שמנהל מספר קשרים זוגיים במקביל. לי יש קשרים, והם לא זוגיים. קשרים, כן. זוגיים, לא.
מה ההבדל? שאת הסוג הראשון אפשר להתיר עם שמפו ומסרק, וכדי להתיר את השני צריך אקדח ודרכון מזוייף. אני לא בנוי לעבור את זה [שוב].


לגבר שנשוי ל-2 נשים קוראים ביגמי. גבר שנשוי ליותר נקרא פוליגיני. ואחד כמוני נקרא בעל תוחלת חיים ארוכה מהממוצע.
אבל למרות שהסוג השלישי לא שייך לקבוצת הסיכון של גידול כרס, הוא כן חשוף לסכנות אחרות. לעתים קרובות אחד כזה הוא ילד שלא התבגר, חי בהכחשה, עד שבגיל 50 הוא מוצא סתם אחת שנקראת לדרכו, מתחתן ועושה ילד מאוחר ששונא אותו, מתגרש בגיל 55, נותן לה חצי מהכסף, ומת ממורמר בגיל 60. רק 3 אנשים באים ללוויה.

אנשים יותר מכוערים ממך אומרים לך שאת לא יפה מספיק. ואנשים יותר טיפשים ממך אומרים לך שאת לא חכמה מספיק.
אנשים ללא מצפן אומרים לנו לאן ללכת ואנשים ללא עתיד אומרים שלנו אין.
יש לי יותר מידי אלכוהול בדם, יותר מידי ירוק בעיניים ויותר מידי מחשבות מלוכלכות בראש. יש לי פחות מידי אנשים לאהוב, ופחות מידי זין לשים על כל השאר.

אבל את בסדר עם זה. את ממש בסדר. את מפחדת שיאשפזו אותך, ואני אומר, למה לא? ככה נדע שאנחנו אמיתיים. כנסי לעוד מסגרת, שברי אותה ושברי רגל על הדרך. ככה נדע שאנחנו חיים. תתחנני אלי, תייבבי, תביטי במראה בכל הסימנים. ככה נדע שאנחנו מרגישים.

הרעש הזה מסביב מוציא אותך מדעתך, אבל את יודעת שיהיה טוב. אנחנו לא נשנה אותם, והם לא ישנו אותנו. נבנה לנו תחנת חלל, נכין המבורגרים באפס גרביטציה ונהנה מהוואקום.

אני בלתי נסבל

זו הייתה הפעם השנייה שהיא הייתה אצלי, זה אומר שהיא הייתה ערומה לגמרי אחרי כמה דקות. השיחה בינינו לא הלכה כמו שרציתי, אבל אין לי מקום לשים עליו את האצבע. גם כשהזין שלי היה בפה שלה לא השתחררתי מהתחושה שמשהו לא עובד.

ואז מתחיל שלב של ניתוק, שבו אני מתחיל לחשוב מחשבות מעצבנות כמו מה אני עושה בכלל, ולמה אני לא נהנה. אני חושב על הרבה דברים, מנסה להבין מה הוביל לסיטואציה הזו, והתשובה היא תמיד שזה אני הובלתי לזה. אז למה אני מרגיש לא שייך?

יש לי הרבה תשובות שרצות לי בראש תוך כדי. אולי אני לא מרגיש שהיא מתאמצת. אולי אני מרגיש שהיא עושה כל מה שאני אומר, אבל לא עושה מספיק. אולי אני חושב כמה צעדים קדימה וחושב שאין סיכוי להביא אותה למקום שאני חושב עליו.

ויש לי עוד הרבה תשובות, אבל כל אחת מהן רק גורמת לי להרגיש רע, כל אחת גורמת לי לרצות להתווכח עם עצמי ולהכאיב לי.

אז אני מסיט את המחשבות מסכינים שחותכים לי את העור ואני עושה מאמץ להתרכז בסיטואציה, מביט בה על הרצפה, ובראש שעולה ויורד, מבודד את המגע ומתרכז רק בו. הבטתי בגב הקמור שלה, ובעמוד השדרה שבולט מתוך העור. היא הייתה רזונת, וחיפשתי עוד עצמות בולטות. אבל אחרי כמה דקות שנראו לי כמו נצח, קמתי, שמתי חזרה את המכנס, והלכתי למזוג לי משהו חריף לשתות.

היא שאלה אותי מה קרה, ושיקרתי לה חזרה, אמרתי לה שום דבר ושהיא יכולה להתלבש. שאלתי אותה אם היא רוצה לשתות משהו, וכשראיתי את המבט שלה בעיניים, ידעתי ששוב פישלתי. פגועה, היא התלבשה בלי מלים. ואז שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תלך, שוב שיקרתי ואמרתי לא. ניסיתי לצמצם את הנזק, אבל היה ברור לי שזה מאוחר מידי. היא שאלה שוב, ושוב אמרתי לא. גם על השאלה השלישית עניתי אותו דבר. שתקתי כל הזמן וישבתי רחוק ממנה. עד שהיא קמה והלכה.



כל הסיפור הזה מוציא אותי אידיוט ובלתי נסבל. בעיני עצמי, ואם אני מצליח להעביר את מה שהיה שם, אז גם בעיני כל מי ששומע אותו. אבל זו המטרה של 'דברים שלמדתי על עצמי', להוציא את השיט הזה החוצה. קל לבן אדם להגיד שהוא לא מחפש לעשות רושם, קל לבן אדם להגיד שהוא אמיתי ושהוא לא מושלם. מלים היום עפות בקלות ובזול. את הדברים הטובים שלמדתי על עצמי סיימתי בגיל 17, מאז זה רק דאונהיל.

אבל אני לא יכול ולהגיד שאני בוחר דווקא בדרך הקשה. כי לי היום דווקא יותר קל לספר את כל הדברים שדפוקים בי, זה משחרר את הלחץ, ומעביר את האחראיות גם לכתפיים של מי שבוחרת להכנס איתי לאותו חדר. אני נותן מספיק תחמושת למי שרוצה לפגוע בי, ומוציא את העוקץ למי שרוצה להטיף לי איך להתנהג. ואני גם בטוח שהצלחתי לכתוב פוסט שלם בלי להעלות חיוך אצל אף אחת.



לוויתי אותה לרכב, ודיברנו קצת בדרך. הרגשתי יותר משוחרר כשהיינו בחוץ. הצלחתי להרגיע אותה, והיא גם חייכה. אבל ידעתי שהיא תרגיש רע. ידעתי שהיא תרגיש רע יותר כשאגיד לה שאין טעם להמשיך. ידעתי שהיא לא עשתה שום דבר שמצדיק זאת, וזה רק אני שמרגיש פתאום תלוש. אבל את כל הדברים האלה לא אמרתי לה, רק רציתי לחזור הבייתה וללכת לישון.

לפני שנרדמתי חשבתי שאני צריך להתקשר למישהי אחרת ששוחחתי איתה באותה שבוע, ולהגיד לה שעדיף שלא תגיע אלי בינתיים. בעצם עדיף לשלוח הודעה.

היא פתחה לו את כפתורי המכנס, כשהוא נהג בכביש החוף הריק ב-120 קמ"ש ליד הרצליה. מבטו היה מפוקס בכביש, הוא ידע מה היא עושה. היא ליטפה לו את הזין כשהוא חלף על פני געש. הגניב מבט קטן למטה וראה את היד שלה סביב איברו. היא התחילה למצוץ לו ליד ווינגייט, והרכב סטה לשבריר שנייה לשוליים. הוא החזיר אותו מיד לכביש, מרוגש, מלא אדרנלין. הוא ראה את השלט של איקאה כשהיא הושיטה יד לביצי


נהג, בחיים אל תתן לה למצוץ לך את הזין וללטף לך את הביצים יחד בזמן נהיגה. אבל בשביל אותה שנייה על הכביש שאתה לא מרוכז. אייווקס, היה אפשר למנוע את תאונת הדרכים הזו.

אז עכשיו כשנשארו בבלוג הזה רק כוסיות ורק בחורות שמבינות עיניין [שתי קבוצות זרות אחת לשנייה], אפשר להתחיל סדרה חדשה שתרוץ במקביל, ונושאה?: דברים שלמדתי על עצמי.


אין לי עקרונות.


אני זוכר שהיו לי. פעם היו אומרים עלי: קינג? קינג הוא איש של עקרונות. ואני מדבר על כיתה ג'. אבל הם נשרו אחד אחרי השני, נחתו על הקרקע ונעלמו. חלקם אפילו מבלי להשאיר עקבות שהם אי פעם היו כאן.

דוגמא מהעבר הלא רחוק: אני לא מלקק. לא אותי, לא אותה, לא את בת דודה שלה. לא מלקק. נושך, כן. יונק, כדי להשאיר סימן בעורף שנמשך 4-5 ימים, כן. אבל אם הלשון יוצאת מהפה שלי, זה רק בשביל גלידה, ורק טעמים מיוחדים.

אבל נניח, רק נניח, שאני נפצע ביד, חתך קל מכוס ששברתי, והיא מדממת. ונניח שכבר מצצתי את הפצע מתוך אינסטינקט, והוא יחסית יבש, ונשארה רק טיפת דם אחת מגרה שם. מה, לא להעביר ליקוק ככה בקטנה בלי שאף אחד רואה? לדעתי זה נכנס תחת העיקרון כמקרה יוצא דופן. כמו: אני כעיקרון לא נותנת שיזיינו אותי בתחת, אבל אם הוא רוצה, אז איזו ברירה כבר יש לי?

ונניח, רק נניח, שהיא נפצעת ביד. בטעות לגמרי. אני סידרתי את הארון במקלחת ומצאתי עצמי ביד אחת עם להב וביד שנייה עם חומר חיטוי, והיא במקרה עברה שם, ומעדה בצורה כזו, שעכשיו על היד שלה חרוטים השמות שלי, של אימי [כולל שם לפני הנישואים] ושל סבתי רוחמה עליה השלום. אז מה שנעשה, נעשה. תאונה. אבל עכשיו, כשכל היד כבר נקייה ומפלוסטרת, ויש פתאום 2 טיפות דם אחרונות באות ה של רוחמה, מה? לא להעביר ליקוק?

זה אמור לשבור משהו שבניתי? איזה מין עיקרון דבילי זה לא ללקק, ואיזה טוב יכול לצמוח ממנו או רע להמנע בזכותו? העקרונות האלו רק מעכבים אותנו, מונעים מאיתנו לצמוח. ושתי הטיפות האלו, אדומות [כדם], יפות, סמיכות, טעמן חלודה, ריחן כאב. טוב, אני נסחף כאן, אבל ליקוק ליקקתי, ושתביט מצידי.


ונניח, רק נניח, שהיא נפצעת ברגל. שהיא נתקלת בה באיזו מדרגה, ושוב מוכיחה שזו טעות לתת לה ללכת על 2 רגליים במקומות מאתגרים, כמו דירה אורבנית עם 4 רהיטים.

ונניח, רק נניח, שאחרי מספר דקות היא מגיעה אלי, מדדה, ומצביעה למטה.

ונניח, רק נניח, שנותרה לה שם טיפת דם אחת, בצידי הציפורן השבורה והעור השסוע. ואני מרים את כף הרגל שלה ומניח אותה על הברך שלי כדי לראות מקרוב. אני כבר יכול להריח את הדם, וכל מה שאני צריך לעשות זה להתכופף.





לפעמים כשאני חושב בצורה נוסטלגית על הכל, מנסה לאתר את הנקודה שבה דברים התחילו להשתבש, אני מגיע למסקנה שחלק מהעקרונות שהיו לי פעם חסרים לי כיום. אתם יודעים, quality control.

הפעם ייעוץ ללא שאלה שהגיעה אלי, כי הבעייה כל כך נפוצה עד שאף אחת לא מעלה על דעתה לשאול ולקבל תשובה אמיתית.
לפי קבוצת המיקוד, הרשומה הזו פוגענית קצת, אז מי שסובלת מרגישות יתר או ציניות חסר מוטב שתדלג. גם מי שבהריון. ברצינות, אם את בהיריון מה את עושה פה? רוצה שייצא לך תינוק עם נטיות?



נתחיל.

א. איך אני יכולה לדעת אם אני שמנה מידי?

שאלה טובה. תשכחי מכל הטבלאות, גובה, משקל, BMI, זה הכל ארכאי, לא מתאים לתקופתנו ובטח אל תשאלי את החברות הביצ'יות שלך. להלן המדריך האובייקטיבי לשנת 2010.

1. אם את יודעת את המשקל שלך בדיוק של 2 ספרות אחרי הנקודה, את שמנה מידי.

2. אם את שואלת את עצמך אם את יכולה לאכול משהו, אפילו אם את שבעה, את שמנה מידי.

3. אם את חולקת קינוח, כי את מפוצצת אחרי ארוחה, ולא בגלל שום סיבה אחרת, את שמנה מידי.

4. אם את בת 15, ובחנת את עצמך במראה, לא בשביל לראות את הציצים, את שמנה מידי. [וגם שלחי לי הודעה, האמ, יש כאן כמה בני זונות שכדאי לך להזהר מהם, אשמח לעזור]

5. אם את מרגישה שמנה, אבל המשקל שלך בסדר, וכולם אומרים לך שאת רזה, אז זה באמת רק בראש שלך. אה, ואת שמנה מידי. ההרגשה שלך לא משקרת, חברות שלך כן.

עכשיו לנקודות שרלוונטיות למקום הזה

6. אם את מלכה בחינם, את שמנה מידי.

7. אם את מלכה בתשלום, את זונה. כן, גם אם את רק אוהבת מתנות. כן, כולל מנוי זהב. את זונה ואת רק פונה לקהל מצומצם. זה לא עושה אותך זונה אקסקלוסיבית, אלא זונה צבועה ורעה בעסקים.

8. אם שלחת לפחות הודעה אחת למישהו כשמנוי הזהב היה פתוח לכולם ל-24 שעות, את שמנה מידי.

9. רגע, רגע, הוא חתך את השיחה ראשון? ווו-הו, עצרי הכל, כלומר סיימי לבלוע את מה שיש לך בפה, ותתקשרי למד"א. תגידי להם שאת שמנה מידי.

10. אם הגעת עד לכאן, את נשבעת שבחיים לא תקראי אותי שוב, ויש לך שריש אחד מכווץ בגוף, למשל בכף היד או בלסת, את שמנה מידי. אבל אם את קבועה כאן, אז היי, בלי עצבים, את יפה, ויש לך אופי מהמם, וכולם אוהבים אותך. נכון? ... נכון?

ב. איך אני יכולה לדעת אם אני רזה מידי?

1. את לא רזה מידי! מה נפל עליך? וגם תורידי איזה קילו, לא יהרוג אותך.




אז מה? התאבדתי או שיש סיכוי לאיזה 😄 קטן? ... אין אה?

קינק חדש מספר 1: היא מאוננת לי על הרגל, עם הראש על הבטן שלי, בזמן שאני משתעל קשות ובלי הפסקה. וכמובן חייבת לגמור או ש

קינק חדש מספר 2: היא ממתינה כל שעה, שוכבת על הגב, עם 5 מ"ל סירופ נגד שיעול בפופיק שלה. אני שותה אותו משם.

קינק חדש מספר 3: היא מלקקת את הסירופ נגד שיעול מהזין שלי, ובולעת אותו ביחד עם הגמירה. למה זה הכי סוטה? כי היא בכלל לא חולה.


כל מי שלא רשמה את זה בגבולות, ראו הוזהרתן, זה נעשה וייעשה שוב.

ב-3 בלילה כשאני שוכב במיטה ומנסה להרדם, עוברות לי מחשבות סוטות. אני חושב למשל להגיד לה להגיע אלי, לצלצל בפעמון ולחכות שאקרא לה. אחרי שאני קורא לה מבפנים, היא נכנסת בשקט, לא מוציאה מילה, מורידה את הבגדים שלה ומניחה אותם ליד הדלת. מתקרבת אלי בזחילה, לכסא שבו אני יושב בדממה, לרגלי קערת מים שהיא תעזר בה להרטיב את הפה לפני שהיא מתחילה. אחרי שאני גומר היא נשארת תחתי, עד שאני קם ונכנס להתקלח,היא מתלבשת והולכת לפני שאני יוצא.

ואז אני נרדם.

ב-7 בבוקר כשאני מתעורר, המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא המחשבה האחרונה לפני שנרדמתי, אני מבטל אותה במהירות. לא מכיר את הבחור שחשב אותה בלילה הקודם. אני אומר לעצמי שמספיק עם השטויות האלו, שהסקס הבא יהיה רגיל לגמרי, מיסיונרי אפילו, שקט ורגוע. לא מבין איך מה שהיה נשמע לי הגיוני בלילה הקודם,נשמע כל כך מופרך באור. ואז אני מוחק את כל המחשבות, ומתחיל את היום.

ב-11 בבוקר מתחילות מחשבות הסקס הראשונות, ואני נאמן להבטחתי מהבוקר, ושומר אותן רגועות, רגילות ושקטות.

ב-1 אחרי הצהריים מתגנבת למחשבה איזו הצלפה קטנה, אני ממקם אותה על 4, רק לקצת.

ב-3 זה כואב לה, והיא מייבבת. ההצלפות הופכות לזרם סטירות בלתי פוסק. הראש שלה משנה מקום במהירות, פעם צמוד לרצפה, פעם מתחת לרגליים שלי, פעם בין הזין לאסלה.

ב-5 אני נזכר איך גמרתי בתוך הגרון שלה, כשהגירוי העיקרי היה חרחורי החניקה. הפנים שלה היו מלאים ברוק שלי ושלה יחד, היא ליקקה אחר כך את הכל מהרצפה, והמתינה בסבלנות עד שהרשתי לה לשטוף את הפנים.

ב-7 אני מתקשר אליה ונותן לה את כל ההוראות שחשבתי עליהן בלילה הקודם. ב-12 בלילה יש צלצול בדלת. ב-3 אני שוב במיטה.


בונה פידה, 24 שעות. אם ניסית לשוחח איתי ולא שיתפתי פעולה, זה לא היה בשעה הנכונה.

הכלבה שאני מחפש צריכה להיות יפה, אני הרי אתבונן בה בכל פעם שהיא לידי.

היא צריכה להיות חכמה, ועם קליטה מהירה. אני אומנם לא מבקש דברים מוגזמים, ולא מצפה שהיא תפתור לי תרגילים במתמטיקה, אבל שכל צריך להיות שם. כזו שאפשר לשוחח איתה, אפילו ללא מלים. אינטליגנציה רגשית כך שמעתי. אז שיהיה לה גם את זה. והיא גם צריכה להיות עם יכולת ספיגה נורמלית. לא מישהי שתתפרק. מישהי שתתן קונטרה. אחת חזקה. נפשית עד כמה שניתן, וגם פיזית. ואם אני שולח אותה לחדר השני, ורוצה להיות לבד, אז שתקבל זאת בהבנה, ולא תעשה סצנות.

פעם הפריעה לי תלותיות, אבל למדתי שזה טבעי. בכל קשר נוצר תלות. לא במובן השלילי של המילה, אלא משהו חיובי, משהו בונה, משהו יפה. תלות הדדית, עצבות הדדית, שמחה הדדית. אז זה בסדר, היא יכולה להיות תלותית במידה מסויימת, אבל גם שתדע להיות לבד. שלא תצטרך אותי סביבה 24/7, שלא תשאב כמויות בלתי נדלות של תשומת לב. כי הכמויות שלי נדלות. לפעמים אפילו נדירות, תלוי בעונה.

אני מוכן להתחייבות, הנה אמרתי את זה.

שתכנס אלי הבייתה, פאק, המבצר האחרון. אבל אני מוכן לאתגר. אני יודע שזה פוגע אנושות בפרטיות שלי, שעכשיו אי אפשר לארח אנשים שיבואו אלי, אלא רק *אלינו*, שאי אפשר יותר סתם לצאת מהבית. אבל בשורה התחתונה, ואת זה למדתי בשנים האחרונות, אם לא מוכנים להתחייב, ואם לא מוכנים להקריב – אי אפשר לבנות שום קשר משמעותי. זה פשוט לא עובד. אי אפשר לנהל מערכת יחסים כששני הצדדים נמצאים משני עברי החומה, החומה שאני בניתי.

ובכל זאת, היא חייבת לתת מרווח, שלא תדבק לי לתחת בכל הזדמנות, שתבין שחם לי ושאני לא הולך לישון דבוק אליה.

לך תמצא כלבה כזו.


אז ביום שישי האחרון, כשאבא שלי אמר לי שהבוקסרית של השכנים עומדת להמליט, הרגשתי בר מזל. התחייבות, היר איי קאם.

אחת כאן הסכימה לשלוח לי 200 הודעות פתיחה אישיות שהיא קיבלה בשבועיים האחרונים. אז פירקתי אותן למלים, כי הכי כיף זה לפרק.



המלים הנפוצות ביותר הן: את / אני / לך / לא / של / זה / מה / לשוחח / שלום / אבל / אשמח / על / יש / אותך / טוב / בכל / להיות / מעוניין / איתך / הכי / לי / פרופיל


ואז חשבתי לעצמי שבמקום רק לפרק, אפשר גם להרכיב! אם אחבר אותן ביחד עם הפעלים הנפוצים ביותר, אוכל למצוא את ההודעה האולטימטיבית:

היי שלום מה שלומך!
אני לא את. אז על מה יש לשוחח?
אשמח להיות מעניין, אבל אני לא.
ארצה להביא, להגיד, להחשף, להצטרף, להציץ, להתחייב, לוותר, לחבק, לחוות להכיר אותך.
פרופיל מסנג'ר 😄


כל מה שנשאר לכם זה לגזור, לשמור ולהדביק בכל הודעה שאתם שולחים. ההצלחה מובטחת, או שכספכם יוחזר לכם. 200 איש אינם טועים.


אה, ואם אתם חושבים שאתם מזהים את מה שכתבתם, וחוששים לפרטיות שלכם, אין לכם מה לדאוג, אתם לא כאלה מקוריים.