ברובם אני לא מוצא אותה אחת

שלום לך,
רציתי להתייעץ איתך בקשר למשהו. אני בקשר עם שולט, כבר די הרבה זמן. אבל נראה לי שהוא לא כל כך אוהב אותי, לא כמו שאני אוהבת אותו. אני פחות מתחברת לשליטה, אבל יותר אליו כגבר דומיננטי. הוא מצד שני לא מוכן לוותר על השליטה, שזה בסדר, אני יכולה להתמודד עם זה. אבל איך להתמודד עם זה שהוא לא מראה לי אהבה כמו שאני רוצה. אוף, יצא לי קצת מבולגן, אני מקווה שתבין.


בטח שאני יודע למה את מתכוונת. רואים אותך בכל מקום. את אומרת לו שאת אוהבת אותו, והוא לא עונה. את מודיעה על האהבה שלך ברבים, והוא לא. את כותבת לו בבלוג שלך ומגיבה בבלוג שלו, והוא לא כותב עליך, ובטח לא מגיב לך, מקסימום בחצי משפט יבש.

אז מתי קלטת את זה? כמה זמן עבר מאז? הוא אמר לך שהוא מעדיף לצאת לטיול ג'יפים עם החברים שלו כשרצית לנסוע לחו"ל? או שטח בפניך את תורת הפוליגמיה כאילו הוא הכוהן הגדול שלה? או שהוא מעדיף לשמור על הדירה שלו ולא לעבור איתך?

רגע, את לא רוצה להגיד לי שהוא נשוי, נכון? אה, הוא לא נשוי, אבל גם לא מודיע בשום מקום שהוא תפוס. וגם אוהב לצאת מידי פעם עם חברים, טוב, מי לא אוהב. אחרי הכל, ככה זה גברים לא? כמה פעמים אמרת לעצמך את זה מול המראה?
אותו מספר פעמים שאמרת לעצמך שאת חזקה ועצמאית, ומי צריך שהוא יראה אהבה, העיקר שאת בטוחה בזה. אז מה אם הוא לא מוחצן כמוך, את מזכירה לעצמך שככה את אוהבת את זה, גברים מאופקים. את הרי לא רוצה שהוא יביע את אהבתו ברבים, בכל מקום, בכל הודעה, בבלוג שלו, בפרופיל שלו, בפייסבוק, מה פתאום. גבר הוא גבר.

אבל איך כולם יידעו שהוא אוהב אותך? רגע, חשוב לך שכולם יידעו? לא. שיזדיינו כולם. אבל רק למען הסר ספק, את כותבת זאת בעצמך. בכל מקום. וחסר למי שתתקרב אליו, את תטפלי בה באופן אישי. ככה את רואה זה?

אז תראי נשלטת יקרה [ברור שזו מחמאה ענקית, כי את לא נשלטת ואפשר לקנות אותך די בזול], נכון שאני תמיד מנסה להיות כאן פוזיטיבי, ולספר מהניסיון שלי, אבל אני מודה לאל שאין לי ניסיון במה שאת מתארת. שלחת לי הודעה נחמדה, ואולי את מבולבלת, אבל תעשי לעצמך טובה, ותפסיקי לספר לעצמך סיפורים.
על הדרך תפסיקי גם לזבל בכל מקום את סיפור האהבה שלך, חוסר הביטחון העצמי שלך זועק לשמים, וכבר לא נעים לראות את זה. למען חיי שליטה בריאים, אולי מוטב שתתאבדי או תהרגי, אבל את -זה- את חייבת להפסיק.

היי,
ברשותך אגש ישר לעניין. יש לי אדון, ואני מאושרת איתו. אבל אני מרגישה שהוא לא מאתגר אותי מספיק. העונשים לא קשים מידי, והם יותר דומים לפרס. אני גם לא חושבת שהוא יצירתי מספיק. רמזתי לו בעדינות, וגם שלחתי לו כמה סיפורי שליטה שריגשו אותי, אבל אני לא רוצה להגזים כדי לא לשלוט מלמטה.
קראתי כמה קטעים שלך, ונראה לי שאתה יצירתי בעונשים שלך. אולי תתן לי (ולו) כמה רעיונות?


תראי, נשלטת יקרה, את צריכה להבין שאדונים, ואפילו המנוסים שבהם, לא יצירתיים כשזה מגיע לעונשים.
המקרה שלך מיד מזכיר לי אותה. הו, כמה שהיא ידעה לחטוף. ואני כל כך רציתי למחוק את החיוך הזחוח שלה מהפנים אחת ולתמיד.

את מבינה, נשלטת שלא מושפעת מעונש, בעצם יכולה לעשות כל העולה על רוחה. נשלטת שנהנית מכל עונש, לא מרגישה מאויימת, ולא ממלאת את תפקידה כראוי. להגיד לשולט שהוא לא מאיים, זה כמו לשאול גבר בזמן חדירה אם הזין שלו בפנים, כי את לא מרגישה כלום.

גבר צריך רק לדאוג שיעמוד לו הזין, וגם האתגר הטיפשי הזה גורם לכל הגברים לחיות בחרדה, וגם הסיבה לחצי מהמלחמות בעולם [הסיבה לחצי השני זה גודל הזין, אחרי שהוא עומד]. אבל שולטים לא מסתפקים בזה, אלא גם לוקחים על עצמם לאתגר מישהי אחרת. ועוד צריכים להיות "יצירתיים". כישלון ידוע מראש.

שולט יצירתי, את אומרת? אל תצחיקי אותי. אם הוא היה יצירתי הוא היה צייר או סופר, ולא איש היי-טק משועמם או רואה חשבון או טכנאי מחשבים או פסיכולוג או עורך דין, שחושב שהחיים חייבים לו משהו, ומחזיק תסביך אמא אחד יותר מידי. [אגב, אם הוא טכנאי מחשבים, תקראי מיד למשטרה, הם כבר יסבירו לך]

איתה היו עונשים שאפילו לא טרחתי לנסות. התעלמות? היא בחורה עצמאית, לא תלוייה בי יותר ממה שאני תלוי בה. הצלפות, מכות, מחטים, מסמורים ושאר עונשים פיזיים? נו באמת, איתה זה כמו לנסות להטביע דג. המנעות ממגע פיזי או גמירה? אני אפילו לא זוכר מתי פעם אחרונה שהיא גמרה. היא עדיין עם החיוך המתקתק שלה, מאוזן לאוזן. היא כל כך מרוצה שבא לי לעשות פירה מהפרצוף היפה שלה.


נאסר עליה אינטרנט, ואז טלויזיה, ואז בלי ספרים או כתיבה ["תודה שאתה מאפשר לי להיות עם עצמי", אמרה לי הכלבה בחיוך]. היא הלכה ימים שלמים עם פלאג, ולפעמים עם צבתות, ובגדים ארוכים בקיץ, ובלי כסף בארנק, והזדיינה עם זרים, ולא דיברה שבוע, ואז דיברה עם כל בן אדם מולה שבוע נוסף, ואז דיברה רק בשאלות. נרשמה לפסיכומטרי [שוב], ועשתה בגרות חוזרת במתמטיקה, עלתה את עזריאלי בלי מעלית [פעמיים] ויום אחרי השתתפה במרתון תל אביב [לא הצליחה לסיים המפונקת]. עברה אצל כל הרופאים של מכבי ועשתה את כל הבדיקות האפשריות [הראשונה שעשתה את זה מתחת לגיל 50], אכלה רק מאכלים ירוקים, ואז רק מרוסקים, ואז רק ירוקים מרוסקים. היא ישנה רק על הרצפה, ואז מתחת למיטה, ואז מתחת למיטה בחדר אחר, ובסוף מכוסה בקרטון בכלוב ברזל, לילות על גבי לילות ועם שנות השינה מוגבלות ["תודה שאתה מאפשר לי שינה יותר מרוכזת ויותר איכותית", אמרה לי הזונה בחיוך]... יו ניים איט – שי דיד איט. אבל שום דבר לא מחק לה את החיוך מהפנים.


וככה, פגוע ועם ביטחון עצמי באדמה, שנייה לפני שקניתי ג'יפ או אייפון או נרשמתי להאבקות תנינים כדי להחזיר לעצמי מעט מהכבוד הגברי האבוד שלי, מצאתי את הפתרון.

ידיה היו קשורות, עיניה מכוסות ופיה פעור, כשכף גדולה, גדושה בוואסאבי ירקרק נדחפה לה לתוך הפה. היא בלעה מתוך אינסטינקט. ואני התיישבתי רחוק, רואה את החיה המשתוללת מולי, שומע את חירחוריה ומתענג על עוויות פניה. שפכתי על ראשה דלי מים, והיא ליקקה כל טיפה שהיא איתרה על הרצפה. עם עיניים מכוסות, ועם כף וואסאבי בגרון, פתאום אפשר להריח מים. לא שזה עוזר, אבל גוף האדם זה דבר מופלא.

ואז, כן אז, החיוך נמחק.

אז את מבינה נשלטת יקרה, תכירי במגבלות שלך ושל האדון שלך. את לא באמת רוצה לחפש אתגרי ענישה חדשים, ואת לא רוצה לפגוע באגו שלו ולשים אותו בסיטואציה הזו. כשהוא מכה אותך בישבן, אמרי "איה" בטון משכנע, וכשהוא מכה אותך פעמיים, אמרי "די" ו-"בבקשה". התעקשי על מילת ביטחון כדי לא להעליב אותו, והקפידי להשתמש בה פעם בחודש.

אל תנסי ללמד אותו שיעור בגבריות או את עצמך שיעור בצניעות. מוטב למען חיי שליטה בריאים, שכל צד יידע את מקומו.

הופתעתי לגלות שהיא לסבית, ואני חשבתי שאדע לזהות. טעיתי, אני לא מבין כלום באנשים, בחיי. אולי אני צריך לשהות יותר בחברתם, בסביבתם הטבעית. לא, אני לא מדבר על לסביות עכשיו, אני מדבר על אנשים. אולי אני צריך לשאול יותר.

זה התחיל לפני הרבה שנים, אחת שמתחילה אבל גם יודעת מה היא רוצה. שילוב נדיר. היא חיפשה מסגרת קשה ומגבילה. אבל לא באופן שחיי הנישואים הגבילו אותה. לקח לי הרבה זמן לגלות שהיא נשואה, לפעמים אני לא מעריך את החומות שאנשים בונים סביבם בזמן שאני עסוק בלבצר את החומות שלי. אבל עכשיו אני כותב עליה, לא עלי.

כבר בשיחה הראשונה שלנו היא אמרה לי שיש לה בעייה עם המיניות שלה, שהיא ביישנית וסגורה. והיא מחפשת מישהו עם הרבה סבלנות. סבלנות באה בזול, לכל אחד יש סבלנות. גם לי. השאלה היא כמה מהר מאבדים אותה. את זה אף אחד לא שואל. באותו זמן הרגשתי שאני מחזיק דברים הרבה זמן בסביבתי, גם את הסבלנות שלי. אז התחלנו.

סוג של קשר אפלטוני, זר ומוכר, קרוב ומנוכר, ענייני. כל פעם שנחשף בה חלק חדש,לקחתי עליו שליטה. אבל הגוף אף פעם לא נחשף. זה לא היה חסר לי, איכשהו זה בכלל לא היה מכשול. אני אומר איכשהו, כי עד היום לא ברורות לי הסיבות. אני לא יכול לשים את עצמי באותם נעליים שנעלתי אז.

כל הלו"ז שלה נבנה בהתאם להוראות שלי, החל מהשכמה ב-5 בבוקר, ריצה לפני עלות השחר, אוכל, לבוש, עבודה. צורת הדיבור שלה עוצבה מחדש, הנימוס שלה עם אחרים, המטלות בבית, האינטרקציה עם בני משפחה. מטלות שהיא מילאה, מחברת כללים שהיא שמרה, שהגיעה לעשרות עמודים. המרות שהיא קיבלה עם הזמן הלכה והתחזקה. תלשתי ממני זהויות, והלבשתי אותה בחדשות. הביטחון העצמי שלה היה גבוה, וזה אף פעם לא הסתדר לי עם הדמות הביישנית שהיא ציירה בשיחה הראשונה. אבל לא שאלתי אז. אולי הייתי צריך לשאול.

עד שזה הסתיים. שנינו עברנו לחיים אחרים, בלי מלים, רק עברנו.


שבוע שעבר ראיתי אותה יושבת בבר בתל אביב. היא זיהתה אותי, לי לקח כמה שניות. היא הייתה שייכת לחיים אחרים. זו שישבה לידה הוצגה כבת זוגה. אז רגע, שאלתי, תמיד היית... כן, תמיד. ובעלך? שייך לחיים אחרים.
לא שאלתי אז. אולי הייתי צריך לשאול.

.
דרושה שעון מעורר.

התפקיד לא כולל עזרה אדמיניסטרטיבית, ניהול יומן, תאומים, מענה טלפוני ומיילים. השכמה בלבד.
חובה אחראיות, יחסי אנוש טובים, יכולת ניסוח גבוהה בעברית, ניסיון קודם בשירות, שליטה מלאה בטלפון, קליטה מהירה.

ראש גדול – חיסרון.

ההשכמה יכולה להיות כל יום, בכל שעה. אין שכר ואין תנאים מעולים.
אפשרויות קידום נרחבות כוללות תזכורות טלפוניות 24/7.

פנייה והגשת מועמדות באפיקים הרגילים.



* המודעה כתובה בלשון נקבה, ואינה מיועדת ל-2 המינים.

.
.
"תקשיבו טוב חרקים. אתם לא מיוחדים. אתם לא יפים ולא פתיתי שלג ייחודיים. אתם אותו חומר אורגני מתכלה כמו כל דבר אחר.
אנחנו החרא השר והרוקד של העולם. כולנו חלק מאותה ערמת קומפוסט."
-- טיילר דארדן

הפוסט המחרמן ביותר שתקראו. מעורר את הדימיון ומגרה את החושים.



הסיפור המופלא הזה מתחיל ב[הקדמה קצרה, לא נמרחת, וישר לאקשן, אין זמן לאקספוזיציה ארוכה].

טסנו ל[יעד שווה, כמו עיר אירופאית, לא בנאלית מידי, ולא נידחת מידי, ובטח לא זולה מידי]. כבר במטוס אמרתי לה [משהו שיראה שאני יודע על מה אני מדבר], היא הגיבה ב[צורה שתראה שהיא נבוכה, אבל זורמת, לא קלה, אבל נכנעת] ואז הלכה לשירותים לשים את [פריט לבוש או אביזר שמוכיח שעכשיו היא שלי, והיא תחשוב עלי כל החופשה. בסאבטקסט אין רמיזה שזה הכרחי, אז אל תנסו למצוא].

חשבתי לעצמי [מחשבות שמעידות על חלק מהתוכניות שלי, וגם לשדר שאני קול ושקול ובכלל לא בתול]. ואז [אקט ראשוני, מגרה, קצת פומבי, אבל לא להסחף שלא יתקבל הרושם הלא נכון]. היא [מתוארת כאחת שהופתעה, הובכה, אותגרה, אבל בסוף נהנתה, יצאתי טוב] אני [לא מתרגש, הכל תחת שליטה, גומר]. היא [אומרת משהו] אני עונה ב[חידתיות, קצת גילוי רגש, והרבה סמכותיות].

ה[עיר אירופאית] נראית כמו [דימוי שטחי, ואז תיאור שטחי עוד יותר, אין מה לעשות, תיאורים זה החלק החלש של הסיפור אז נצמצם]. נכנסנו למלון [שוב תיאור, למרות שהרגע הבטחתי לעצמי לצמצם, אבל שלא ייצא זול]. אמרתי לה [משהו שקשור בהורדת בגדים, אבל עם טוויסט], והיא [ביצעה, אבל ביותר מלים]. סקרתי אותה במבטי וראיתי [תיאור מחרמן של גוף אשה סקסית ומגורה] חשבתי [על ההנאה שלי]. ניגשתי אליה ו[אקט סקס שני מתחיל, יותר ארוך מהקודם, יותר חזק, יותר תיאורים].

[עוד פסקה על סקס. עדיין קצת מאופקת. לא הבחורה מאופקת, הפסקה מאופקת. ועל מה שאחריו]

יצאנו לעיר ש[שוב צריך לתאר אותה, למרות שכבר אמרתי לעצמי פעמיים די]. ה[פריט מהטיסה צריך לשחק כאן תפקיד כלשהו]. בזמן השיטוטים [עשינו דברים שווים, הרבה שליטה, פומביות ומצבים מאתגרים]. אכלנו [מאכל מקומי, במסעדה מקומית, עם אנשים מקומיים]. היא [ניסיון התנגדות קטן, ומענה הולם, להזכיר על מה מדובר כאן] בערב יצאנו למסיבה [הכי מגניבה שאני יכול לתאר] עם [שתי שורות על האנשים הכי יפים וסקסיים בעולם] וגם שם [התשוקה נמשכה, צריך להכניס את המילה "נוטף" פעם אחת].

[תיאור סשן עם טוויסט, משהו בוטה, לא לעצור, לשחרר הכל. עכשיו משתלבים חבלים, חפצים, מכשירים, רהיטים, טוסטר משולשים, נרות, מחטים – בזהירות (עדיף להמנע), כאב, הבעות פנים. רשימת איברים אינטימיים. תגובות גוף, צבעי עור]

[המשך התיאור, גמירות חוזרות ונשנות, תפאורת העיר והאנשים מתערבבים עם נוזלי גוף. דופק, נשימות, מחשבות אישיות, מבטים ועוד הבעות פנים, הרבה מלים לתיאור סיטואציה ללא מלים]

היא [נהנתה ברמות, רמיזה לקוראים שגם הם. גמרה מלא פעמים, ועל ההלם ממה שהיא חשבה שהיא לא מסוגלת לעשות] אני [בטח שנהניתי, עדיין שקול, אבל יותר משוחרר, תיאור של משהו שהפתיע אותי ביחד עם שליטה מלאה בסיטואציה]. [כמה רגשות חיוביים, רצוי אהבה, אם זה נשמע אמיתי מספיק. שביעות רצון מהולה בקצת צניעות]. אחרי הנחיתה [תיאור סוד שרק שנינו יודעים עליו, ויישאר איתנו, הממ... וגם עם כל הקוראים].


אז זה הסיפור. חוויה של פעם בחיים ו[משפט אחרון לסיום, משהו שכולם יכולים להסכים עליו, וגם ישאיר חיוך. משהו כמו] כל אחד צריך עיפרון חודים.

אני רוצה להיות הקול השפוי בחיים שלך. זה נשמע לי טוב, ואני באמת רוצה. אבל את הרבה יותר שפויה ממני.

אני רוצה להיות החלק היציב בחיים שלך, אבל אני תמיד זז כשאת מנסה להשען. הייתי רוצה שתסמכי עלי בעיניים עצומות, אבל אני לא מתכוון להפסיק לשקר לך. אני רוצה שתבכי על חזי בכל פעם שרע לך. אבל את בכלל זוכרת מתי פעם אחרונה היה לך רע ולא בגללי? אני רוצה למצוא חן בעיני כל המשפחה שלך, אולי בגלל זה זיינתי את בת דודה שלך.

אני רוצה להיות מספר אחד שלך, אבל פעם אחרונה כתבתי לך בטוש שחור את המספר 35 על הגב. זה היה בצחוק. כמו הפעם הזו שאמרתי לך שאפילו דג אני לא מוכן לגדל איתך. זה גם היה בצחוק. כי אני רוצה להיות שם תמיד בשבילך, אז מה אם בחרתי עבודה שיש בה הרבה נסיעות לחו"ל, וגם אמרתי לך שאני לא מוכן שתעברי לגור איתי. זה לא היה בצחוק.

והכי הייתי רוצה שתאהבי אותי. אבל איך זה אפשרי אם אני לא אוהב את עצמי.
וגם לא אותך.


עכשיו את מבינה למה בכל פעם כשאנחנו נפגשים אני נותן לך מכות? התסכול הזה הורג אותי.

בשורה טובה כנראה למין הגברי, אבל האמת? אני מאוכזב ברמות. כל כך מאוכזב שאני הולך עם הראש באדמה מאז ששמעתי את הידיעה ברדיו.

הלך היתרון. נעלם האדג'.

בחורים שאיבר מינם מכאיב גם למזדיינות סדרתיות, שמחייכים בדיון אם הגודל קובע או לא, שלא מתאמצים בסקס, שמקללים כשהקונדום נקרע כשמלבישים אותו על הזין – הפכו ברגע להיות כאחד האדם.

מדע ארור. היו צריכים להפסיק עם כל הקטע הזה של החדשנות מיד אחרי המצאת הגלולה.

המבט הזה הולך להעלם. כן, אתם יודעים על מה אני מדבר. המבט הזה שלה, בפעם הראשונה שהמכנס יורד. בסמטא חשוכה בתוך האוטו, בחדר שינה, על הספה, לא משנה היכן, לא משנה התאורה. המבט הזה של התדהמה, המבט הזה שאומר - *זה* יחדור לתוכי?? אין סיכוי! המבט הזה שאני חי עליו, המבט הזה הולך להעלם.
הבחורות המפונקות שרגילות למצוץ זין שלא גדל מאז הבר המצווה, שחיות באשליה שהן יודעות למצוץ "טוב" ו-"הרבה זמן" ו- "עמוק"... חה, עמוק. עד שהן נפגשות באחד אחר. פתאום שרירי הלסת לא נראים כל כך חזקים, הפה לא כל כך גמיש, ופאק – הן פוצעות עם השיניים שלהן. כן, מטומטמת, השריטות האלה על הזין שלי זה בגללך.

*זה* ייכנס לפה שלי?? אין סיכ...
כל כך כיף להשתיק את הבחורות המפונקות האלו. להכניס את הזין עד שהוא נתקל בגב הפה, ואז להראות לה שהוא רק שליש בפנים. לזיין לה את הפרצוף, להחזיק לה את הראש חזק, לשמוע את החרחורים, להוציא אותו מלא רוק, שנוזל על כל הפנים ועל הגוף שלה. ולהראות לה, שאחרי כל המאמץ, הוא עדיין נכנס רק חצי בפנים. ולא להסתיר את האכזבה. לעולם לא להסתיר את האכזבה.

מי בכלל צריך בתולות? מי צריך תנוחות? הזעקה נשמעת גם מבנות 40, אחרי 2 לידות. בתנוחה מיסיונרית. ואם ממש רוצים להתפרע, נותנים לה לשבת על הזין, ממש לשבת, לא כשהברכיים על הרצפה, אלא רק כפות הרגליים. וזה מספיק "אני מרגישה אותו בבטן" היא אומרת, אחרי שהיא מצליחה לנשום מחדש.

ומה נעשה עכשיו כשזה יהפוך להיות "הנורמל החדש"? נצטרך להתאמץ בסקס? נאלץ להיות נחמדים? מקוריים? ל ר ד ת ? תצלנה האוזניים.

זין גדול לאדם, כל הזין לאנושות.

היי,
אני מקווה שזה בסדר שאני שולחת לך מסר אישי. אבל רציתי לשאול אותך משהו, כי נראה לי שאתה מנוסה ומבין.
יש לי אדון, והיו לנו אחלה סשנים וחיבור מדהים, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה קצת חוזר על עצמו, שזה לא מרגש אותי כמו פעם, ואני לא כל כך יודעת מה לעשות. אולי אני בכלל לא בנוייה לשליטה? אולי מיציתי?
אני יודעת שאני זרה, ואתה בטח לא תענה לי אפילו, אבל אני מנסה בכל זאת. אני לא יכולה לכתוב את זה בפורום.





תראי, נשלטת יקרה, את צריכה לדעת ליזום. אדונים, ואפילו המנוסים שבהם, לפעמים מקובעים.

אתן לך דוגמא. יום אחד כשהיא הייתה אצלי היא רצתה ללקק לי את המגף. מה זה רצתה? אפילו לא ביקשה. וזה לא שהמגפיים שלי חדשים לה. אני נועל רק מגפיים שחורות, והיא איתי לא מהיום. אני לא יודע מה נפל עליה, או מה הפיל אותה לרצפה. זה תפס אותי בהפתעה.

אז בהתחלה אמרתי לה לא, אבל רק בשביל לשחק אותה קשה להשגה, כי ככה זה שולטים, הם משחקים. ואז הרשתי לה, והתבוננתי בה מלמעלה מתענגת על המגף שלי. לא הבנתי ממה אני אמור להנות בדיוק, זה לא שהכרחתי אותה לעשות את זה, לא השפלתי אותה, זה בכלל רעיון שלה.
אבל המשכתי להתבונן בה מלמעלה, עם חיוך מסופק. וזה לא שהייתי מסופק, אבל חיוך מסופק זה דבר אוטומטי אצל שולטים, את מבינה? כי שולטים חושבים שהם ברי מזל, שיש להם מישהי כנועה, והם לא צריכים לסבול את שטויות של נשים שחושבות שהכל מגיע להן.

וחוץ מזה, אני לא יכול לקחת סיכון שהיא תתבונן למעלה ותראה אותי מפהק. זה לא שאני יכול להרגיש משהו דרך המגף. באותה מידה היא הייתה יכולה לשחק איקס עיגול על המגף שלי, והייתי מרגיש אותו דבר.

אחר כך היא ביקשה שאקשור אותה, כי לא עשינו את זה מזמן, והיא רוצה להרגיש חוסר אונים. לא פלא שלא עשינו את זה מזמן, מה הרעיון בכלל? שני אנשים נפגשים, ואז אחד נקשר והפה שלו סתום. יופי באמת, הייתי יכול להשאר בבית ולעשות פגישה עם עצמי, ולשים תמונה שלה מולי. זה אותו דבר. למי היא עוזרת בדיוק אם היא קשורה? מי בדיוק נהנה מזה? אה, כמובן. היא.

אז קשרתי אותה. איזה סיוט, כל החבלים הארוכים האלה, וליפופים, וקשירות כאילו אני בחזרה בצופים. אבל אין בעייה, אני זורם, מקבל רעיונות, נותן לה ליזום והכל. ואז כשכל הקשירות הסתיימו כל מה שרציתי זה רק לנוח קצת, אבל אני לא יכול, כי יש לי פאקינג בחורה קשורה, אז מה? אני אלך לנוח ככה? אפילו להשתין אני לא יכול. זה מה שחסר לי שיקרה משהו, והמשטרה תגיע, ואמא שלה תתחיל לשאול אותי שאלות. ולך תסביר לכולם שזה רעיון שלה, נשמע כמו התירוץ הכי ליים בעולם. כבר עדיף להודות בעינויים ורצח, מה יש, הראיות הרי תומכות בזה. לפחות ככה אגיע לעמוד הראשון של העיתון ולא לעמוד האחורי.

אז נשארתי שם, ולקחתי את הויברטור החשמלי, גדול כזה שמחובר לחשמל בקיר, ציוד הנדסי כבד, כאילו קאטרפילר ייצרו אותו. הרגשתי איך היא מתענגת, אז אמרתי לה לא לגמור. חשבתי לעצמי בשקט למה בעצם? שתגמור. את מי זה מעניין. בגלל כל הקטע הזה של השליטה, אני צריך עכשיו לעמוד עם הויברטור שעה, במקום 5 דקות. אוף, וגם צריך אחר כך לשחרר את כל החבלים, ולסדר את הכל. מזל שהיא לא יכולה לראות את הבעת הפנים שלי עכשיו, לא צריך להעמיד פנים כשאני מאחוריה. איך זה שאני עובד כאן הכי קשה ואפילו לא יכול ללכת להשתין? לקופאית בסופר יש תנאים יותר טובים.
אה, אפרופו סופר, אני חושב לעצמי, אני צריך לקנות קפה. ואני צריך גם להתקשר לבעל הבית. אני מציץ בשעון. טוב, נראה לי שעבר מספיק זמן, אז אמרתי לה שהיא יכולה לגמור. והיא גמרה. איזה כיף לנו, מחר היא יכולה לכתוב על זה פוסט בבלוג שלה, וכולם יקנאו.

שיחררתי את החבלים. ואז היא אמרה לי שקשרתי ממש חזק, ושאני לא מיומן, ועכשיו יהיו לה סימנים, והיא ביקשה מראש בלי. אז אמרתי סליחה.
ואז גם התחבקנו שעה, למרות שהיה לי ממש חם. אבל היא אמרה לי שזו הייתה חוויה קשה, והיא רוצה להרגיש בטוח. אז חיבקתי אותה והזעתי בשקט. כי זה מה שחסר לי, נזק נפשי לכל החיים [לעוד בחורה] על המצפון שלי.

[כמה מקבלים היום על רצח בכלל? 20 שנה? עם נסיבות מקלות בטוח מקבלים פחות, ומורידים שליש, לא כזה נורא. גם ככה אומרים שהחיים מתחילים בגיל 50. אבל עכשיו כשהיא משוחררת זה יהיה יותר קשה ויותר מבולגן. באסה.]




אז את מבינה נשלטת יקרה, אם הפגישות שלכם לא מגוונות, תרגישי חופשי ליזום בעצמך. אחרי הכל, ההנאה שלך חשובה לא פחות מזו של האדון שלך. אפילו יותר. מה הוא מבין, בינינו. ה ד ד י ו ת, זה שם המשחק בשליטה.

הבלוג סוגר את שעריו.