היי,
ברשותך אגש ישר לעניין. יש לי אדון, ואני מאושרת איתו. אבל אני מרגישה שהוא לא מאתגר אותי מספיק. העונשים לא קשים מידי, והם יותר דומים לפרס. אני גם לא חושבת שהוא יצירתי מספיק. רמזתי לו בעדינות, וגם שלחתי לו כמה סיפורי שליטה שריגשו אותי, אבל אני לא רוצה להגזים כדי לא לשלוט מלמטה.
קראתי כמה קטעים שלך, ונראה לי שאתה יצירתי בעונשים שלך. אולי תתן לי (ולו) כמה רעיונות?
תראי, נשלטת יקרה, את צריכה להבין שאדונים, ואפילו המנוסים שבהם, לא יצירתיים כשזה מגיע לעונשים.
המקרה שלך מיד מזכיר לי אותה. הו, כמה שהיא ידעה לחטוף. ואני כל כך רציתי למחוק את החיוך הזחוח שלה מהפנים אחת ולתמיד.
את מבינה, נשלטת שלא מושפעת מעונש, בעצם יכולה לעשות כל העולה על רוחה. נשלטת שנהנית מכל עונש, לא מרגישה מאויימת, ולא ממלאת את תפקידה כראוי. להגיד לשולט שהוא לא מאיים, זה כמו לשאול גבר בזמן חדירה אם הזין שלו בפנים, כי את לא מרגישה כלום.
גבר צריך רק לדאוג שיעמוד לו הזין, וגם האתגר הטיפשי הזה גורם לכל הגברים לחיות בחרדה, וגם הסיבה לחצי מהמלחמות בעולם [הסיבה לחצי השני זה גודל הזין, אחרי שהוא עומד]. אבל שולטים לא מסתפקים בזה, אלא גם לוקחים על עצמם לאתגר מישהי אחרת. ועוד צריכים להיות "יצירתיים". כישלון ידוע מראש.
שולט יצירתי, את אומרת? אל תצחיקי אותי. אם הוא היה יצירתי הוא היה צייר או סופר, ולא איש היי-טק משועמם או רואה חשבון או טכנאי מחשבים או פסיכולוג או עורך דין, שחושב שהחיים חייבים לו משהו, ומחזיק תסביך אמא אחד יותר מידי. [אגב, אם הוא טכנאי מחשבים, תקראי מיד למשטרה, הם כבר יסבירו לך]
איתה היו עונשים שאפילו לא טרחתי לנסות. התעלמות? היא בחורה עצמאית, לא תלוייה בי יותר ממה שאני תלוי בה. הצלפות, מכות, מחטים, מסמורים ושאר עונשים פיזיים? נו באמת, איתה זה כמו לנסות להטביע דג. המנעות ממגע פיזי או גמירה? אני אפילו לא זוכר מתי פעם אחרונה שהיא גמרה. היא עדיין עם החיוך המתקתק שלה, מאוזן לאוזן. היא כל כך מרוצה שבא לי לעשות פירה מהפרצוף היפה שלה.
נאסר עליה אינטרנט, ואז טלויזיה, ואז בלי ספרים או כתיבה ["תודה שאתה מאפשר לי להיות עם עצמי", אמרה לי הכלבה בחיוך]. היא הלכה ימים שלמים עם פלאג, ולפעמים עם צבתות, ובגדים ארוכים בקיץ, ובלי כסף בארנק, והזדיינה עם זרים, ולא דיברה שבוע, ואז דיברה עם כל בן אדם מולה שבוע נוסף, ואז דיברה רק בשאלות. נרשמה לפסיכומטרי [שוב], ועשתה בגרות חוזרת במתמטיקה, עלתה את עזריאלי בלי מעלית [פעמיים] ויום אחרי השתתפה במרתון תל אביב [לא הצליחה לסיים המפונקת]. עברה אצל כל הרופאים של מכבי ועשתה את כל הבדיקות האפשריות [הראשונה שעשתה את זה מתחת לגיל 50], אכלה רק מאכלים ירוקים, ואז רק מרוסקים, ואז רק ירוקים מרוסקים. היא ישנה רק על הרצפה, ואז מתחת למיטה, ואז מתחת למיטה בחדר אחר, ובסוף מכוסה בקרטון בכלוב ברזל, לילות על גבי לילות ועם שנות השינה מוגבלות ["תודה שאתה מאפשר לי שינה יותר מרוכזת ויותר איכותית", אמרה לי הזונה בחיוך]... יו ניים איט – שי דיד איט. אבל שום דבר לא מחק לה את החיוך מהפנים.
וככה, פגוע ועם ביטחון עצמי באדמה, שנייה לפני שקניתי ג'יפ או אייפון או נרשמתי להאבקות תנינים כדי להחזיר לעצמי מעט מהכבוד הגברי האבוד שלי, מצאתי את הפתרון.
ידיה היו קשורות, עיניה מכוסות ופיה פעור, כשכף גדולה, גדושה בוואסאבי ירקרק נדחפה לה לתוך הפה. היא בלעה מתוך אינסטינקט. ואני התיישבתי רחוק, רואה את החיה המשתוללת מולי, שומע את חירחוריה ומתענג על עוויות פניה. שפכתי על ראשה דלי מים, והיא ליקקה כל טיפה שהיא איתרה על הרצפה. עם עיניים מכוסות, ועם כף וואסאבי בגרון, פתאום אפשר להריח מים. לא שזה עוזר, אבל גוף האדם זה דבר מופלא.
ואז, כן אז, החיוך נמחק.
אז את מבינה נשלטת יקרה, תכירי במגבלות שלך ושל האדון שלך. את לא באמת רוצה לחפש אתגרי ענישה חדשים, ואת לא רוצה לפגוע באגו שלו ולשים אותו בסיטואציה הזו. כשהוא מכה אותך בישבן, אמרי "איה" בטון משכנע, וכשהוא מכה אותך פעמיים, אמרי "די" ו-"בבקשה". התעקשי על מילת ביטחון כדי לא להעליב אותו, והקפידי להשתמש בה פעם בחודש.
אל תנסי ללמד אותו שיעור בגבריות או את עצמך שיעור בצניעות. מוטב למען חיי שליטה בריאים, שכל צד יידע את מקומו.
לפני 14 שנים. 2 באפריל 2010 בשעה 14:26
