ברובם אני לא מוצא אותה אחת

- תדעי שאני שותה לך את הספרייט.
- והוא טעים לך?
- כן, מאוד. וזה שאני יודע שאני גוזל ממך משהו, אפילו מוסיף עוד יותר לטעם.

אתה בטח מתלוצץ, מבטה אמר, ומיד אחר כך גם פיה. בפאב הומה אדם, דקות אחדות אחרי פרוש השנה החדשה, ישבתי ברגליים משוכלות והצבעתי לכיוון המגף. לא עניתי לה, לא חשבתי שיש לי מה להוסיף מעבר להצבעה שלי. רק המשכתי להשיר את המבט לתוך עיניה. היא השלימה, התכופפה לרצפה, במהירות נישקה את המגף ועלתה חזרה.

הבעת פניי התחלפה לאחת שאינה מרוצה. עדיין לא הייתי צריך להוסיף תוכן באמצעות מלים. לא, לא, אני לא יכולה יותר מזה, היא פלטה במהירות ונצמדה אלי בגופה. באופן מוזר והגיוני כאחד, היא בורחת מרוע הגזירה על ידי זה שהיא מתקרבת אלי. אמרתי לה להתרחק. היא נצמדה יותר חזק. מבטה החל לנוע במהירות באוויר, מחפשת מי מביט, בוחנת את הנזק האפשרי, מעריכה את הסיכון. אבל כמו תמיד, ברגע שעיניה מנסות לתור אחר אנשים אחרים, כשהיא מנסה למצוא הזדמנות, לעשות משהו שימנע ממנה מבוכה לפי התנאים שלה –היד שלי סוטרת על פניה. פעם, פעמיים, שלוש, עד שהיא מפסיקה לחפש מפלט, ומבינה שאת הישועה היא תמצא בפנים.

שוב אמרה לא, שוב לא קיבלתי. היללות לא איחרו לבוא. זה בדרך כלל עוזר לה. כך היא מקבלת ממני אישור ללכת לשירותים, או לקום להתקלח, או לאכול. יללות גרוניות, שלקח לה זמן ללמוד, והיא עדיין משתפרת, והן הדרך הטובה ביותר שלה לתקשר איתי. אבל גם הן לא עזרו הפעם.

למרות עשרות האנשים סביבנו, הרעש, הדיבורים, המוזיקה. בינינו הייתה שתיקה ואינטימיות. שמעתי את החרישית מבין יללותיה, והרגשתי את הקל ברעדיה. ליטפתי את ראשה, והצמדתי אותה אלי אפילו עוד יותר. היא פלטה את המסטיק שלעסה לתוך כף ידי, שהונחה ברמיזה ליד פיה. התכופפתי והצמדתי אותו למגף.

לאט גופה התנתק ממני, התרחק. ראיתי את האומץ נאגר בעיניה. מבטה היה מופנה אלי ולא לאף אחד בסביבה. ירדה למטה, וליקקה ארוכות את מגפי. אני מרגיש את לשונה נלחצת כנגד העור, ואת המסטיק נאסף חזרה אל פיה. עוברת בשיטתיות ומעגלת את לשונה כנגד כל עיקול. מנקה כל טיפת אבק שנדבקה למגף, ומשאירה עור שחור ומבריק בטרם התרוממה להצמד אלי שוב, נאספת לתוך זרועותי. הפעם עם חיוך ענק שהדביק גם אותי, והרגשת סיפוק שהדביקה גם אותי, ותחושת ניצחון קטנה שהדביקה גם אותי.



יכול להיות שהייתי צריך להביט מסביב, יכול להיות שהייתי צריך להגיד פאק אוף לזרים שישבו לידנו בשולחן, יכול להיות שהייתי צריך לוותר. אבל העבודה הפשוטה היא שלא יכולתי להסיר ממנה את העיניים, ושום דבר אחר לא באמת משנה.

לפעמים כשתוקף אותי יצר למזוכיזם, ולפעמים אכן תוקף אותי, אני קורא קצת פרופילים באתר.
זה מזוכיזם, לא בגלל שאני בא לתפוס תחת על הכתוב, זה הרי קל מידי. זה מזוכיזם, בגלל סיבות אישיות בלבד. אני ציניקן, ולא מאמין לשום דבר ששום אדם מעיד על עצמו. אם מישהי פונה אלי למשל, אני אף פעם לא ניגש לקרוא את הפרופיל שלה. זה כל כך יעצבן אותי, שהשיחה תסתיים באותו רגע. במקום זה אני מעדיף לשוחח איזה 5 דקות, ואז להתעצבן בגלל משהו שהיא אמרה ולסיים את השיחה.

כדי לא להפוך את החוויה לסבל טהור [ואחרי שאני ממצה את המשחק שבו שאני אומר לאנשים שיש להם שגיאת כתיב בפרופיל, בלי להגיד איפה בדיוק], אני בכל זאת מצליח ללמוד דבר אחר או שניים.



הפרופילים של שולטות מלאים בשני נושאים עיקריים: כמה שהן אכזריות, ללא רחמים ודורשות צייתנות מוחלטת. ושהן בררניות רצח ועבדים שיפסיקו להציק. מזה אני לומד שלושה דברים:

1. כל מלכה מתה לקבל חיבוק. ואם יש מי שמחבק אותה, היא תטרח לציין את זה.
2. הן מפחדות לא לסנן כמו שצריך, ומונעות על ידי הפחדים לבחור גבר לא ראוי. בגלל שמבחר הגברים הוא סופי והרמה בינונית, רובן שונאות את עצמן שהן נופלות כל הזמן על כל מיני מפגרים.
3. הן כל כך תלויות בחיזור העבדים אחריהן, שביום שבו גברים יפסיקו לחפש אותן, הן לא ידעו מה לעשות. לא שהן צריכות לחשוש, אבל אפשר להגיד שהן נשים של אמצע המאה שעברה.



לעומתן הפרופילים של השולטים נעים על הציר בין קשיחות וניסיון להתחשבות, כבוד ואכפתיות. וחוזר חלילה באותו פרופיל. מזה אני יודע:

1. כל גבר רוצה לעשות רושם של קשוח, החלטי ולא מתפשר, אבל בסוף כולם יודעים שהם נשמות טובות, מוותרים לעתים, לא הולכים עם הראש בקיר ומעדיפים להמנע מעימותים. מכאן נוצר דחף להדגיש שוב ושוב את הנקודה ההפוכה.
2. גברים מפחדים לצאת אנשי מערות, מניאקים שתלטנים, אז הם מדגישים כמה שהם מתחשבים. הם יודעים שקל להם מאוד ליפול לבור של: עכשיו אחרי שהזדיינת איתי, באמת שאיבדתי בך עיניין. אז הם משכנעים את הסביבה ואת עצמם שהם משהו אחר. רק ליתר ביטחון. היי, זה צריך להספיק בשביל זיון, לא? אחר כך מה זה כבר משנה.
3. כל גבר יודע שכל בחורה נכוותה לפחות פעם אחת מהתנהגות מגעילה של גבר. אז הם מנסים לתת קונטרה לזה. אבל הם מתעלמים משני דברים: הם בעצמם בטח היו אחראים למפח נפש בעברם וגבר שתמיד בסדר הוא גבר לא מעניין.



לפי הפרופילים של נשלטות זה נראה כאילו הן הולכות להתאהב בגבר הבא שיזיין אותן. וזה באמת מה שיקרה. לצערן של כל הנשים וכל הגברים, ולצחוקם של היושבים במרומים.
ולפי הפרופילים של נשלטים... נו מה, נראה לכם שאני קורא פרופילים של נשלטים? אני לא עובדת סוציאלית.


ושאלה לסיום. למה כולם רושמים דם בגבולות? מה כל כך רע בדם? חשבתי שיש לכולם כזה. לפחות לכל אחת שאני חתכתי זה מה שיצא.
אבל מה אני מבין באמת. שנה חדשה, ואני מבטיח להיות נגיש יותר. אז שמתי בפרופיל שיר חדש. הנגישות בתוקף עד פברואר או עד גמר מלאי הסבלנות.

היא אמרה לי אחר כך בלילה, שהאורחת שלנו לארוחת הערב נראתה טוב.
זה לא קשור לזה שהיא יפה, וגם לא קשור לזה שהיא חתיכה והייתה לבושה מעולה. העובדה הפשוטה היא, שכל בחורה נראית טוב עם זין בפה.
בפעם הבאה שאתן מודדות איזה אקססורי מטופש של מעצבת פרטית, או חולצה ששייכת למותג אובר-רייטד ואובר-הייפד. בפעם הבאה שאתן מתאפרות או בוחרות מעצב שיער [או גוונים חדשים לשיער, במידה ואין לכן חברות אמיתיות שיעצרו אתכן מזה], זיכרו את מה שלא תקראו אף פעם בווג: זין מעולם לא יצא מהאופנה, והוא התוספת הטובה ביותר לפנים שלכן [וזרע לדיאטה, אבל זה כבר נושא לרשומה אחרת].


בנושא אחר, אבל עדיין קשור לחג המולד שהיה הסיבה לארוחת הערב.



היא לא צריכה משחה כדי לשמור על מגפיים מצוחצחות, היא עושה עבודה טובה עם הלשון בלבד. אבל הכותונת עם הפטמות החשופות יכולה להיות תוספת טובה. בסוף קניתי לה נר ריחני, אדום ועבה. מבין החומרים המתכלים, אני חושב שהוא נותן את היחס ביותר של שקלים מול דקות כאב. וכשהוא לא מתכלה, תמיד אפשר לדחוף אותו לאנשהו.

- חוקר משטרתי בתחנה: וזה השלב שאמרת לו לא?
- מתלוננת: כן, והוא לא הפסיק.
- היית ברורה?
- מאוד!
- בסדר, אני חושב שיש לנו מספיק להתקדם. נשים את הבן זונה הזה במעצר, חכי יגיע מתחת לידיים שלי. רק תגידי לי איך בדיוק אמרת לו להפסיק, שיהיה לדו"ח.
- אמרתי לו: בבקשה... תפסיק, אני מתחננת אדוני.
- [מדבר לעצמו וכותב] בב..קשה תפס...יק אני מטחנ.. [מוחק, סססאמק] מתחננת... אדו...?!?! מה אדוני? הוא הבוס שלך?
- אממ... לא
- אז למה אדוני? הוא הנשיא לשעבר? שר המשפטים? רב ניצב? מישהו בכיר? אם כן, עכשיו אני צריך לעדכן את המפכ"ל.
- לא, הוא בן אדם רגיל, אתה לא מבין
- בן אדם רגיל? אז למה אדוני?
- כי זה מין משחק כזה, הוא האדון שלי, ואומר לי מה לעשות
- ואת עושה?
- אהה.. כן... זה המשחק. הוא אומר ואני מצייתת
- ואם את אומרת לא? הוא ממשיך?
- כן, מותר לו להמשיך מתי שבא לו, הוא האדון, או אם אני אומרת מילת ביטחון!
- אה, יופי, עכשיו אני מבין, והמילת ביטחון היא: לא. כן?
- לא
- מעולה, מה שחשבתי
- לא, אתה לא מבין. לא היא לא מילת ביטחון.
- נו, באת להתלונן על אונס או שהחלטת לשגע אותי? מה מילת הביטחון?
- אני צריכה להגיד: השפחההזונהשלךרוצההפסקה
- זו מילה זו? נשמע לי כמו משפט ביטחון, המנייאק בחר לך משהו שלא תוכלי להגיד!
- לא, זה אני בחרתי
- וואלה, ואת קוראת לעצמך שפחה?
- כן, זה כינוי כזה
- זונה?
- כן, גם, אוף אתה לא מבין, זה נקרא בדסם
- בדסאאמק, מה זה החרטא הזה מה? הוא אדון, את שפחה, הוא אומר, את עושה, את לא אומרת לא, ואם כן, אז לא לא אומר לא, ויש לך ספר ביטחון שאת צריכה לדקלם ואת בחרת את זה? מה את דפוקה תגידי לי?
- זה שיש לי ניק בכלוב לא אומר שמותר לו לעשות מה שבא לו
- מה זה ניק?
- זה כינוי באתר אינטרנט, לכל אחד יש שם אחר
- אה, אינטרנט, שמעתי על זה משהו באמת, זה בפייסבוק. ומה השם שלך שם באינטרנט הזה?
- זונה (מתחלפת)
- השם מתחלף?
- לא, זה חלק מהשם, זה אומר שלא תמיד אני זונה
- טוב, נגיד והבנתי, ומה השם שלו באינטרקום?
- הסרסור שלך
- של מי?
- שלי
- [תולש את הדו"ח, זורק לפח, ומתחיל אחד חדש] – זונה בחצי משרה מתלוננת על הסרסור שלה באינטרקום. לתייק תחת: זנות בארץ, לא בטיפול המשטרה.

- אני רעבה! ואני רוצה ללקק אותך, ולהיות מתחת לשולחן שלך כשאתה עובד, ולסדר לך את הדירה ולהגמיר אותך. אולי תבוא להשתמש בי ותחזור לעבוד?
- אגיע מחר לנצל אותך כשתסיימי ללמוד, ואזרוק אותך אחר כך להמשך היום הלא-חשוב והמיותר שלך, עד ליום שישי. אל תשכחי לעשות קניות לבית ולקנות לי נעליים.
- תודה שהסכמת.

שליטה מלמטה איז א ביץ'. אל תתנו לאף אחת להתנהג אליכם ככה.

היא אינה מתאפרת, אינה נועלת נעלי עקב, אינה אוספת או מסדרת את השיער במהלך הערב.

היא לא עושה דבר מאחורי דלת סגורה, בין אם זה להשתין, להחליף בגדים או להחליף טמפון. אין לה פרטיות, והיא חשופה כל הזמן.

הכלבה צריכה להתרגל לרצפה ולעפר, לא משנה מה היא לובשת, אם בכלל, מה מצב הרצפה, או אם היא באמצע שלולית בוץ בחוץ.

כאשר משהו מתקרב לפה שלה, הלשון צריכה לצאת באופן אוטומטי. זה יכול להיות מגף, מקל, סוליה או יד פצועה. אם זה קרוב לפה, הלשון יוצאת לטעום. בשביל זה יש לה לשון.

כל מאכל או משקה ראויים להאכל או להלגם מהרצפה. לא משנה אם הרצפה נקייה או לא. בשביל זה יש לה לשון.

היא אינה מנקה או מנגבת את פניה. כל מה שמגיע לשם [ראה להלן] יכול וצריך להתייבש בעצמו.

כל דבר שיוצא מהגוף שלך, כל דבר, ראוי להגיע לגופה, לפניה או לתוך פיה של הכלבה המטונפת. אין משהו בגוף שהיא טובה מידי בשבילו. יותר מדויק: אין דבר בגוף שרע מידי בשבילה.

לכלבה המפונקת יש מעצורים, עזור לה. גרום לה להזיל, להשתין, להקיא, להתלכלך, לרדת, לבכות. בכל מקום בבית. אין חדרים מסויימים לפעולות מסויימות.



ולסיום, אם אתה חושב שאתה מטונף פחות ממנה, אם משהו מזה דוחה אותך, מסור את הכלבה המטונפת שלך לאימוץ. חבל שהיא תבזבז את הזמן שלה איתך.

זוכרת שהבטחתי לך יום כיף בספא ליום ההולדת ה-18 שלך? אז במקום זה, החלטתי בסוף לארגן לך גלורי הול. מזל טוב!

כשאני משתין, אני לא מנער עד הסוף. תמיד אני נותן לטיפה אחת או שתיים להספג בתחתון.
במקלחת בסוף היום, אני מוריד אותו, מצמיד לפנים ונושם עמוק. הריח החזק הזה מזכיר לי אותה, ואני מרגיש את הפנים שלה נוגעות בשלי.


כזה אני, רומנטיקן.