ברובם אני לא מוצא אותה אחת

תמונה ראשונה של הזקן החדש שלי, שהיא בעצם מחווה לזו שתתחבר בקרוב, תראה שלוש רשומות חדשות בשבוע האחרון, ותתמלא שמחה. אין, אני עשוי חמאה.

מה שלומך דאדי? היא לחשה לטלפון.
אני בסדר, ואיך את?
לא כיף לי כאן. הכל מלוכלך, ואני שונאת את איך שאני נראית במדים. אני לא מצליחה לישון, ואני מתגעגעת לדאדי.


הרבה זמן ניסיתי לשכנע אותה לא להתגייס. עם כל הסיבות שבעולם. אמרתי לה שהצבא יהרוס אותה, יכניס אותה לתלם, שהיא תשנא את האנשים שם, שהיא תשנא את האוכל. הכל ניסיתי, חוץ מהסיבה הכי אמיתית: שאני לא רוצה לוותר על הילדה שלי. אחכה שיהיה שלום ויפרקו את צה"ל לפני שאודה בזה בפניה.


את תראי שיהיה לך בסדר. השבוע הראשון הכי קשה, אבל אחר כך זה יהיה קטן עליך. איך המפקדים שלך?
יש לי מפקדת, והיא בכלל לא קשוחה. אחרי כל כך הרבה שנים איתך, היא בכלל לא עושה עלי רושם. חבל שהיא לא יותר נאצית, וחבל שאין לי מפקד. הייתי מלקקת לו את המגף וחושבת עליך.


צחקתי בקול, היא תמיד הייתה רומנטית. אמרתי לה לילה טוב וניתקתי. למרות כל האנטי שלי, נראה שהכנתי לצבא חיילת ממושמעת. אם הם רק היו יודעים, הם היו מדלגים על הטירונות.


מה שלומה דאדי? היא לחשה לי וקטעה את רצף מחשבותי. הבטתי מטה.
היא בסדר. קצת קשה לה, אבל היא תתגבר, היא ילדה קשוחה.
כן, אני יודעת. היא אמרה בקול קצת מקנא.
ליטפתי לה את הראש, ולאט הליטוף הפך לאחיזה בשיער, כואבת אבל רגועה, בזמן שרכנתי לאוזנה.
אני יודע שאת מתעניינת באחותך הגדולה, ואני יודע שקשה לעכל שהיא כבר התגייסה. אבל זה באמת לא סיבה להוציא את הזין מהפה. אמרתי 30 דקות רצוף, ועברו רק 20. אז מהתחלה.

יש מישהי שאני הכי שונאת בכלוב... מישלי או מישלו או איך שלא קוראים לה.

כל ההתמסרות שלה, משחקת אותה מושלמת. כאילו יש כאן גם בחורות אחרות שמנסות להיות נשלטות, אז מה אני צריכה כאילו להרגיש רע? לא רוצההה

יום אחד הוא עושה לי שימי את הקולר כשאת יוצאת עם חברות והכל... מה זה התחרפנתי... קצת כבוד מה יש. כתבתי בפרופיל שאני נגד פומביות אז מה הוא בא אלי ביציאות כאלה. ישר פתחתי עליו ג'ורה עד שירד לו חחח


אז בכללי אין לי בעיה... אף אחד לא ידבר אלי או יגיד לי לעשות משהו אני יעשה מה שבא לי. אבל כשאני קוראת את הבלוג שלה אני מתעצבנת. כאילו מה היא חושבת לעצמה שהיא מרימה את הרמה לכל הנשלטות שלא מוכנות לעשות הכל, על מי היא תופסת תחת!
מזל שהוא לא קורא את הבלוג שלה איזה רעיונות היו נכנסים לו לראש. אמר לי שהוא לא יכול בגלל כל הצבעים שהיא כאילו משקיעה בכתיבה כל פוסט מגילה חחח

אני קוראת קבוע ולא אכפת לי להודות בזה זין על כולם. אבל זה משגע אותי ואני שונאת אותה!

יאללה אז אני לא מוכנה לעשות כל דבר שאומרים לי מה קרה יש לי גבולות ותכלס כל הבנות ככה. חוץ מכמה יוצאות דופן שמשחקות אותה שוות כמוה ומוציאות שם רע וסתם מעלות ציפיות לכל הבנים... וחצי מזה היא בטוח ממציאה לא הגיוני שהיא עושה הכלללל


אההה... איזה קטע...... עכשיו בדיוק קראתי בבלוג שלה שהיא נפרדה... יו מסכנה... אני כאילו לא רוצה לשמוח שהיא נפרדה והכל אבל היא מעצבנת ולא אכפת לי ושכל הבחורות שחושבות להיות ככה לגבר ולעשות כל מה שהוא אומר מצידי שכולם ייפרדו ורק המאמי שלי יישאר איתי לנצחחחח



שיגיע כבר יום שישי בא לי לצאת כבר חחח

אספתי אותה מכפר סבא ללא תוכניות מיוחדות.

ריקנית, ככה היא כינתה את עצמה בצ'אט. אמרה לי שהיא בחרה את השם כי הראש שלה ריק, אין לה שום מחשבה ראויה, והדבר היחיד שמתאים לה זה שפעם ראשונה בחיים, מישהו ייקח אותה וישתמש בגוף שלה כראות עיניו. לא קניתי את זה, בחורות אוהבות להמציא על עצמן הרבה סיפורים בשביל לקבל חיבוק. אבל ההסבר שלה היה המשפט האחרון השלם ששמעתי ממנה. מאז היא רק אמרה כן, לא, לא יודעת, ומה שתחליט.

אז נסענו מחוץ לעיר. לאחר תרגול קצר ומספר נזיפות ותיקונים, היא למדה לשבת יפה – מפושקת, עם ידיים על ברכיה הדקיקות, זקופה - וכבר לא ניסתה לעשות דבר למנוע ממני להשתמש בגופה הרזה כמו היה גאג'ט לא שלי. פנים-מול-פנים היא גם לא טרחה יותר לתקשר, שני-שליש מאוצר המלים שלה הוחלף במשיכת כתף. ומה שתחליט הפך להיות התשובה הנפוצה.

גם את התשובה הזו לא קניתי. בחורה שזו הפעם הראשונה שלה בהתנסות מהסוג הזה לא באמת מסוגלת שמישהו יקבע את הכל. למרות שעשיתי כל מה שרציתי, עדיין הרגשתי שיש משהו לא אמיתי, אז החלטתי לחשוף את הבלוף.

מה את אומרת, נעצור לאיזה טרמפיסט? השעה הייתה מאוחרת, אבל תמיד יש אנשים בטרמפיאדות לאורך הכביש הישן. מה שתחליט. אז החלטתי שתלבש חזרה את הגופיה, והאטתי לכדי עצירה על הכביש שמוביל לאריאל.

חייל, טרמפ לאריאל מתאים לך? הוא לא שם לב שהבחורה ביני לבינו לבושה רק בחלק עליון, אמר שכן, ונכנס לאוטו. עוד לא הספיק לסגור את הדלת, ונכנס במהירות, כמעט בהתגנבות, גם מתנחל דתי שעמד בצללים. וכך נסענו, אני, ריקנית אחת, חייל ומתנחל. כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת.

לא לקח להם הרבה זמן לראות מה קורה במושב הקדמי. הייתי רק עם יד אחת על ההגה, השנייה הורידה לה שוב את הגופייה, ונשארה שם. אין לי מושג מה הייתה הבעת פניהם, או פניה לצורך העניין. בתור הנהג התורן, שמרתי את עיני על הכביש.

אחרי קצת זמן, הגיע הרגע לנצל את הסיטואציה. שאלתי את החייל אם הוא רוצה לגעת, ואחרי שיצא מההלם, ואחרי שהתעקשתי שיבקש יפה וגם יגיד תודה, הרשתי לו לשלוח יד מהמושב האחורי. היא עדיין ישבה זקוף, עם הידיים על הברכיים ולא הוציאה מילה. המתנחל עשה בדיוק אותו דבר כמוה, כקוף שמחקה את האדם הלא נכון בחדר.

כשהגענו לראש העין, הודעתי לטרמפיסטים שהגיע הזמן לזיין אותה, ואני נכנס לאזור התעשייה. אם יש למישהו התנגדות, אני יכול לעצור עכשיו, ושימשיכו לבד. אף אחד לא הוציא מילה. לא חושב שמתישהו הייתי עם עוד 3 אנשים, ואני היחיד שדיברתי. מצאתי פינה באיזה מגרש חנייה גדול ושומם, וירדתי מהאוטו. מי שרוצה לזיין שייצא החוצה, הרגשתי כבר כמו מדריך טיולים מול כיתה כפויית טובה. רק החייל יצא. המתנחל נשאר לשבת בשקט.

פתחתי לה את הדלת, לקחתי אותה ביד, והורדתי אותה על הברכיים. קראתי לחייל, ואמרתי לו שיפשיל את המכנס. נו, תתקרב, קדימה. כן, תמצצי לו. בלי ידיים. יותר עמוק, תכניסי את כל הזין לפה, גם ככה הוא לא כזה גדול, למה את חושבת שהוא מסתובב עם נשק? שקט, אל תדבר איתי, ואל תנסה לעשות עלי רושם, תתרכז במציצה. אמרתי לך יותר עמוק. אחרי שהם נכנסו לקצב הנכון, הלכתי לתא המטען והוצאתי לי בירה אחת מתוך שתיים שהבאתי.

אחרי חצי בירה, העמדתי אותה וכופפתי את גופה, ראשה נצמד בכוח לחלון האחורי של הרכב, מול פניו של המתנחל המשתומם. זרקתי לחייל קונדום, וסיימתי את הבירה בזמן שהוא זיין אותה. לא לקח לו הרבה זמן לגמור. כשהתקרבתי לפנים שלה, כדי למשוך אותה ולהחזיר אותה לרכב, ראיתי שהמתנחל סוגר את מכנסיו במהירות.

נו באמת, גמרת לי באוטו? הוא שתק. לא הבנתי, גמרת או לא גמרת? הוא הניע את ראשו בשלילה. אתה רוצה לגמור? שתמצוץ לך? הוא שתק. בן אדם, אין לי כאן את כל הלילה, כן או לא? בסוף הוא הנהן. פתחתי את הדלת שלו, וסימנתי לה להגיע. כשהיא רכנה אליו, נתתי לחייל קונדום נוסף. חלפו רק דקות ספורות והמתנחל שפך את זרעו בתפילה חרישית לתוך פיה.




אחרית דבר
עדין איני יודע איך קוראים לה. לפני שהורדתי אותה היא הספיקה למלמל תודה. לא יודע עד כמה היא התכוונה לזה, אבל זו הייתה המילה החמישית ששמעתי אותה אומרת. ריקנית, ככה היא כינתה את עצמה.

יש כאן נשלטות ממש דפוקות, ועד כמה שחשבתי לא הצלחתי למצוא מילה מתאימה יותר. אני מקווה שכל מי שקוראת את זה, יודעת על מה אני מדבר.


כאלו שמגיעות מבית בעייתי, בלשון המעטה. עם דאדי אישוז רציניים. אם בכלל היה לה דמות אב, ולא אחד שברח מזמן, והשאיר את הדו?ד – גנן בכיר בתעשייה אווירית, שכבר הספיק להטריד את כל המנקות – להיות המבוגר האחראי בבית.
בחורות מובטלות, או "בין עבודות", שכבר שנתיים לומדות לפסיכומטרי. גרות במקרה הטוב ביחידת דיור אצל ההורים, בדיוק בחדר שבו סבתא נפטרה לפני שנה ["אני יודעת, כי מחר האזכרה"] או עם 4 שותפים בדירת שני חדרים בדרום תל אביב.
נשלטות עם מעט ביטחון עצמי אבל הרבה זמן פנוי. לא מודעות בכלל לזה שהן פגיעות. הדבר היחיד שהן מצטיינות זו, זה היכולות האינסופית שלהן להדחיק את כל היחס החרא שהן מקבלות.


מה שאני באמת לא מבין, זה איפה הן? ולמה הן כבר לא פונות אלי?


בחיי, בזמן האחרון כל מי שיוצרת קשר היא מינימום עורכת דין, רואת חשבון או מנהלת משאבי אנוש. וכל העורכות, רואות ומנהלות האלו ממש נחמדות, אני לא אומר שלא. אבל אי אפשר להכניס להן שום דבר לתחת לפני שמוציאים משם את המקל.

כמה כבר אפשר לשמוע על העבודה ["אם מישהו במשרד ידבר אלי ככה, הוא יחטוף סטירה" – ואם מישהי תפהק מולי כמו שאני עכשיו פיהקתי, היא גם תחטוף סטירה], או על ההיסטוריה המינית שלהן ["כבר נפגעתי בעבר, אז אני צריכה מישהו שאפשר לסמוך עליו במאה אחוז" – באמא שלך, אפילו אמא שלי לא סומכת עלי], או הכי גרוע, על הטיפולים ["הפסיכולוג שלי אומר שאני צריכה להתחבר למקום שעושה לי טוב" – כן, אם הזין שלי לא היה נכבה בדיוק ברגע זה, אולי היה לך מקום להתחבר אליו].


פעם היה לי טאץ', באמת. אני לא יודע מה השתנה. אבל זהו, אני מגדל זקן.

דוגמאות המעידות שליוצר אין סיכוי מול גולם שכזו [או: חלק מכתב ההגנה שלי במשפט העתידי]


1. חריטות
- אל תחתוך אותי בירך, אני מעדיפה בזרוע
- בטוחה? זה ישאיר עליך סימן לכל החיים, העור שלך רגיש
- אני יודעת, ותחרוט את השם שלך


2. כתובת
- תזכירי לי מה הכתובת המדוייקת שלך
- אתה רוצה להזמין לי אונס בהזמנה, ידעתי! שיט, אני צריכה לסדר את הבית
- האמת חשבתי להזמין לך פיצה בהפתעה, למה המחשבה הראשונית שלך תמיד כזו קיצונית?


3. רכיבים
- כשאני מבשלת לך זה תמיד יוצא לי יותר טוב מאיך שאני מבשלת לעצמי
- זה בגלל שאצלי את מוסיפה את המרכיב הסודי
- מה, פחד?
- [אנחה] רציתי להגיד אהבה
- הצחקת אותי, אני מפחדת מידי מלחשוב על מלים כאלו

הידיים שלה לא הגיעו לקצות המיטה, למקום בו חיכו טבעות הקשירה. משכתי – אין מילה אחרת לתאר זאת – בכוח. אתה פורק לי את הכתף, היא אמרה. אבל השתקתי אותה. לא עיניין אותי מה שיש לה להגיד. בדיעבד התברר שהיא לא הייתה רחוקה מהאמת, אבל זה עדיין לא משנה את העבודה שבאותו רגע לא עיניין אותי מה שכנראה היה אמור להיות בראש מעייני.

כל אחד היה רוצה להתגאות בזה שהוא יודע לעצור בזמן. כל אחד רוצה להכיר את זו שאיתו. לקרוא אותה בלי מלים ושאר השיט הזה. אבל אני לא יודע לקרוא גם כשהיא צועקת.

משכתי את הרצועה חזק כשחדרתי אליה. הידיים שלה כמעט נקרעו, הצוואר שלה נמשך לאחור. האוויר נאבק לעבור בקנה הנשימה שלה, מתחרה על מקומו מול הקולר המהודק בעזרת משיכת הרצועה. אבל לא ידעתי את זה באותו זמן. רק בדיעבד, כשראיתי אותה. כשהיא סיפרה לי. היא צעקה משהו שלא הבנתי. זה כנראה השיג את התוצאה ההפוכה ממה שהיא התכוונה. זה בטוח השיג את ההיפך ממה שהיה נכון באותו רגע. הטחתי את ראשה בקיר. ושוב. ואז חזרתי לענייני.

יותר מאוחר למדתי שהיא צעקה לעברי שאני חונק אותה. כנראה יותר מידי. בטוח מאוחר מידי. הפנים שלה היו אדומות כשהיא אמרה את זה. נימי הדם שלה בלטו. קווים קטנים ואדומים על עורה הלבן. שטפי דם שנותרו עדות, הרבה זמן אחרי שהאור נדלק בחדר ומחק אותי. הם המשיכו לצעוק את צעקתה. אמרו שאני לא יכול לברוח. חב?ורה צצה מעל הגבה. במקום שאותו אני אוהב ללטף כשאני מרגיע אותה. עכשיו איני יכול.



היא ישבה תחתי מפורקת. קרובה מאוד למשמעות המילולית של המילה הזו. עיניה דומעות, גופה כואב, אדום, מדמם מתחת העור ומעליו.
הרבה פעמים הקשבתי למשפט: swallow your pride, you will not die, it’s not poison והרבה פעמים אמרתי לעצמי שבשעת הצורך אדע לעמוד ברעל הזה. אז אמרתי לה את המשפט הכי קרוב שאני יכול להוציא מהפה.

פט, אל תבכי. זה בסדר, אני לא כועס עליך.

לא שאלתי, אבל היא אמרה לי שהיא לא שפחה. לא ביקשתי פירוט, אבל היא אמרה לי שהיא כלבה. אין לי מושג מה זה אומר, לא שאלתי.
לא דרשתי בעיסוקה, והיא אמרה לי שהיא לא בעסק. גם אמרה לי שהיא לא שולטת ולא מלכה, למרות שלא התעניינתי.
לא שאלתי מה היא רוצה לשתות, אבל היא אמרה לי שפאסיביים ומתחלפים הם לא כוס התה שלה.
היא מכורה לו, ככה היא אמרה, אבל לא שאלתי מי זה לו, ולמה.
שוב ושוב היא אמרה לי שהיא לא מחפשת פניות, ונמאס לה לסנן. אבל בכלל לא פניתי אליה, אז לא ידעתי איך להגיב על זה.
היא עושה רק מה שטוב לה, או לפחות כך היא טענה. מה טוב לה? אין לי מושג. נשמע לי נושא משעמם, אז לא התעמקתי.
משגעים אותה אנשים שלא קמים לאשה בהריון. אולי היא בהריון, לא יודע. אותי משגעים אנשים מסיבות אחרות לגמרי.
אמרה לי שהיא לא מבטיחה זוגיות, אבל מחכה לאדם הנכון. אני כבר מזמן לא האדם הנכון. הלאה.
היא נורא רוצה לנסות אבל מפחדת. לא שאלתי מה ולא שאלתי ממה.

כשהיא אמרה לי שהיא לא אוהבת שקרנים, עניתי לה שגם אני לא. זה היה שקר, אבל אולי מצאנו נושא משותף.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי נורא. אמרתי לה כן, זה באמת נורא. והלכתי.

גררתי אותה למחשב להראות לה משהו. היא לא הבינה מה. בדרך כלל אני מראה לה תמונות פורנו, שתלמד מה הרמה הבלתי אפשרית המצופה ממנה. הפעם היה רק טקסט על המסך. הכוונה, לעומת זאת, לא הייתה שונה בהרבה.

את מזהה את השם שלה? הפנתי את תשומת ליבה לרשימת הרופאים.
כן, זו... אני יודע מי זו, קטעתי אותה. שימי לב לתואר שלה.
דוקטור, לחשה.
בדיוק, היא כבר דוקטור. ומתי את תהיי דוקטור?
אני אהיה.
חסר לך שלא, אבל אני לא רואה אותך עושה משהו בנידון.
אני אלמד יותר חזק דאדי, אהיה מוצלחת.
יותר חזק? עם איך שאת לומדת עכשיו מספיק שתחזיקי ספר שעה רצוף וזה כבר יהיה יותר חזק.
אבל דאדי, הממוצע שלי מעל 90. דמעות החלו לזלוג על פניה מול חוסר ההערכה שהיא מקבלת.
זה לא מספיק, גערתי בה. זה המינימום. תלמדי כמו שצריך במקום להסתובב כל היום עם בנים כמו כלבת רחוב.
אבל. היא התאמצה לא לבכות.
בלי אבל, ואל תבכי לי, את לא ילדה קטנה. שכחת את המכות שקיבלת אחרי המבחן האחרון? היד שלה נשלחה באופן אוטומטי לישבנה, זוכרת את הכאב ומלטפת את המקום. מילא את היד, אבל את המקל הזה היא לא יכולה לסבול, וכל מכה שהיא מקבלת על כל נקודה מתחת ל-100 מהדהדת להרבה זמן.

מבטה לא זז מהרצפה, והייתי צריך להרים את ראשה בכוח כדי להשאיר אותו מופנה אלי. ספרי לי מה הספקת לעשות בשעתיים האחרונות.
היא חייכה, הנה הזדמנות להשוויץ. סידרתי לך המיטה, ואת הבגדים בארון. ניקיתי את המטבח ואירגנתי את המקרר.
הסתכלתי מסביב, ולא מצאתי על מה להעיר. יפה, פט פרפקט. עכשיו תתחילי ללמוד סוף סוף, אני חוזר לעבוד.
היא החלה לסדר את חומר הלימוד שלה, והתמקמה ליד הרגליים שלי. לא חלפו מספר דקות, ופניתי אליה שוב מבלי להרים להזיז את הראש מהמסך. פט, מה עם ארוחת ערב. היא קמה מיד, שמחה לכל תירוץ שיזיז אותה מהספרים, ובמיוחד על האפשרות להכין לי משהו לאכול. כל כך שמחה עד שכמעט מעדה בדרך למטבח, שוכחת את האזיקים שעל רגליה.


שקעתי שוב בעבודתי, עד שהיא חזרה, מניחה את ראשה על ברכי, מסמנת לי שהארוחה מוכנה ללא מלים מיותרות. קמתי לשולחן, והיא עקבה אחרי על ארבע. רק צלחת אחת הייתה עליו. את שלה היא שומרת בצד עד שאתיישב, יודעת שרוב הסיכויים שהיא תאכל אותה מהרצפה, אז לסדר אותה על השולחן מראש זו חוצפה לא קטנה.
היא תיארה לי בהתרגשות את כל המנות שהכינה. סימנתי לה להתיישב על הכסא, ומזגתי לנו יין. הלימודים שלך יאלצו לחכות ללילה, אחרי שאלך לישון. עכשיו את הוואלנטיין שלי. אהבה אמיתית מגיעה לפני הכל. ללא עיכובים וללא תנאים.

השבוע שלך יתחיל ביום ראשון, ימשיך עד יום חמישי בלילה, ואם הכל יילך כשורה, שנינו נצא ממנו בריאים ושלמים.

כשתגיעי אלי, תשאירי בחוץ לחמישה ימים את החיים האחרים שלך, ובמהלכם תהיי סלייב מן המניין. תפקידי אצלי את הארנק שלך, מסמכים מזהים, מפתחות, פלפון ושאר הדברים הלא חשובים בחיים שלך.

במהלך השבוע הזה אעבוד רוב הזמן מהבית, אז לא תהיי הרבה זמן עם עצמך. מצד שני, אל תצפי שמישהו יכרכר סביבך כל הזמן. אשתמש בך כשאראה לנכון. אם נצא, אולי לטיול, אולי לשתות משהו או לעשות סידורים, המעמד שלך לא משתנה בחוץ. הוא גם לא משתנה אם יגיעו חברות לביקור, את צריכה לדעת לארח [אני לא מכניס גברים הבייתה].

אם מעניין אותך לדעת פרטים כמו אילו מטלות מצופות ממך בבית, איפה תישני, מה אעשה איתך, ודברים כאלה – תרגישי חופשי לדמיין את הגרוע מכל. רוב הסיכויים שזה לא מה שיקרה, אבל אין לי כוונה לרדת לפרטים בשלב הראשוני. נשמור את זה לאחר כך.


כל החוויה הזו תעלה לך 500 ש"ח. כן, שמעת נכון. היא תעלה לך. הסכום הזה יישמר אצלי, ותוכלי לקבל אותו חזרה בצורת דמי כיס, בהתאם לביצועים שלך ולרמת שביעות הרצון שלי.


~~~
אוקי, אם הגעת עד כאן, וזה נשמע לך מעניין, צרי איתי קשר בהודעה פרטית או במייל ל- de.kingofpain בג'ימייל.קום. אם אחרי פגישת הכרות, נחליט שנינו שזה מתאים, נקבע יחד תאריך, וזו תהיה ההחלטה האחרונה שתקבלי.



[המלצות יימסרו לפי בקשה. ברצינות]

~~~
שאלות נפוצות


איזו מלתחה אני צריכה להביא איתי?
אגיד לך לפני שתגיעי, לא תצטרכי הרבה בגדים.

אני לא יכולה לעזוב את העבודה/לימודים לשבוע שלם. אין אפשרות להגיע רק בערבים?
לא. סלייב מן המניין היא לא סלייב במשרה חלקית. נמצא תאריך או פרק זמן שמתאים.

ומה לגבי טלפונים ואינטרנט?
הפלפון שלך יהיה מכובה, ולא תהיה לך גישה חופשית למחשב. שיחות בטלפון וגישה לאינטרנט יהיו מותרים רק בזמנים מסויימים.

יש לי גבולות! אני לא מוכנה לעשות משהו מסויים. אתה מתכוון לכבד את הגבולות שלי?
לא ממש. תצטרכי לסמוך על שיקול הדעת שלי.

מה לגבי מילת ביטחון?
אל תצחיקי אותי. אם באיזשהו שלב יימאס לך, את מוזמנת לעזוב, בהנחה ולא תהיי קשורה באותו רגע. נו הארד פילינגס.