ברובם אני לא מוצא אותה אחת

יש לי רעיון לסשן מנטלי! זעקתי לעברה בקול רם.


היא לא הבינה.

לא הבינה למה אני צועק, כשהיא שוכבת במיטה לידי. לא הבינה מה פתאום אני משתמש במילה הזו סשן. לא הבינה מה אני רוצה ממנה עם הקטע המנטלי הזה פתאום. אבל היא מכירה אותי מספיק בשביל להגיב בסבלנות ולתת לי להוציא את הרעיון עד הסוף. רוב הסיכויים שארד ממנו עוד לפני שאסיים להסביר, ורוב הסיכויים שלא תמצא את עצמה על הרצפה בעקבות חוצפתה.

אני אעזוב אותך. התחלתי להסביר בשיא הרצינות. ואז אכתוב בבלוג סדרת רשומות על הפרידה. את תאלצי להתמודד גם עם זה שעזבתי, וגם עם פומביות לא מחמיאה.

זה בכלל לא סשן מנטלי, היא אמרה בדאגה מסויימת. זה סתם: "בואו נעצבן אותי".

נו, זו ההגדרה של מנטלי, לא? מעצבנים מישהו, וזה מנטלי. באמת לא הצלחתי לחשוב על הגדרה קולעת יותר.


שטויות, ענתה, וכנראה בשלב הזה כבר העדיפה את הרצפה מאשר לשמוע אותי ממשיך להטיח בה את הרעיונות שלי. מה שאתה עושה זה סתם לשחק על חרדת נטישה ואנונימיות.

אוקי, המשכתי את הקו שלי, חושב במקביל מה לעשות מול החוצפה שלה. אם זה מעצבן ובנוסף משחק על איזושהי חולשה, זה בכלל הכי מנטלי שיש. מה הקטע של מנטלי אם לא לעצבן מישהו בנקודה מאוד רגישה?

אתה צריך בסוף התהליך לעזור לצד השני להתגבר על המכשול. הסבירה בניסיון להכניס קצת בגרות לשיחה.

קשקוש, אמרתי וביטלתי מיד כל ניסיון להיגיון שאינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון שלי. איזה תהליך בראש שלך? איזה להתגבר? ואם תתגברי על זה, אז מאיפה יהיו רעיונות למנטלי הבא? לפעמים יש לה כאלו שטויות בראש, בחיי.



לפתע שמעתי אותה זועקת בכאב. הסתובבתי בבהלה. שום זעקת כאב לא נשמעת בבית שלי שאני לא המקור שלה. מה קרה, שאלתי בדאגה. קיבלתי מכה מהקיר, היא ענתה ושפשפה את הראש. אוי, מסכנה קטנה, גייסתי את כל האמפתיה שיש ברשותי. תני לי ללטף אותך. החזקתי את ראשה, ובשניה שהיא התרפקה על כף ידי, דפקתי את ראשה שוב בקיר.

איה! למה עשית את זה? על פניה הבעת תדהמה ואכזבה.

כי לא ראיתי את המכה הראשונה, מה למה, חוסר התחשבות מצידך. זה שבטחת בי, ובגדתי באמון שנתת לי לרגע, זה הכי מנטלי שיש. פסקתי בהחלטיות, מרוצה מעצמי שגליתי משמעויות חדשות למושג כה מעורפל לכאורה, אבל ברור לי כשמש.



אתה בכלל לא מנטלי! היא התחילה להראות קוצר רוח. לא מבינה איך לא ירדתי מהעניין עד עכשיו. יודעת שהסיכויים שאממש אותו רק הולכים וגוברים, ולו בגלל חוסר היכולת שלי לרדת מהעצים שאני שותל בעצמי.

רגע, אז את באה להגיד שבעצם כל השליטה שלי זה רק קינקיות במיטה? שאלתי בהתרסה.
כן, ענתה חזרה, מוציאה מולי לשון דימיונית.
ככה?
ככה!



פילו פייט! הכרזתי בשניה שהכרית פגעה בפניה.

עכשיו כשאין כאב בניק שלי, אפשר לדבר עליו קצת. שלא בנוכחותו.

כאב לא זר לי, הוא לצידי מימים ימימה. לפעמים אחד מאיתנו יוצא לטיול ומשאיר את השני בבית. אבל רוב הזמן הוא מתקרצץ כמו נקבה ולא נותן לנשום.
את עיקר הרעש הוא עושה בבוקר, מוקדם. שם הוא נצמד הכי חזק. ולא משנה כמה אני מנסה לתפוס צד במיטה, ולהגיד שחם לי, ואני מזיע ושלא יידבק. עוטף אותי מכף רגל עד ראש. כמו נקבה, אני חושב שכבר אמרתי את זה.
בגללו אני מעדיף שבחורות לא יישארו לישון אצלי, גם ככה צפוף בבוקר. להתעורר גם עם כאב וגם עם בחורה זה מתכון בטוח לאלכוהול לפני 12 בצהריים. בטוח.


בעיה יותר גדולה היא כשהוא צץ כבר בערב הקודם.

גם ככה יכולות ההנאה שלי מוגבלות. לא ספייס, לא דיפ-ספייס ולא אופן-ספייס. הכאב זורה מלח על הפצעים. לא כאב פיזי. לא כאב כי כואב לה [פק הר]. לא כאב כי אופס חנקתי אותה יותר מידי.

אני מדבר על מטא-כאב. כאב בגלל שכואב, כאב בגלל שלא כואב. מה-בכלל-אני-עושה סוג של כאב, איזה-דושבאג-אני כאב, כמה-טוב-היה-לי-עם-החברה-הראשונה-שלי-מעניין-מה-היא-עושה-עכשיו כאב.


שיחה טיפוסית בין כאבי לבין עצמי, תוך כדי. כשאני מנסה לתפוס כמה שניות מחשבה מזוקקות בשקט.

- נו מה?
- מה?
- מה אתה עושה? אתה הרי לא נהנה מזה, נכון? אל תגידי לי שאתה נהנה כאן.
- מה אתה רוצה ממני? לך מפה.
- תגיד לי קודם מה עובר לך בראש, נפלת על השכל?
- אתה יודע מה עובר לי בראש, אתה שם. תעזוב אותי בשקט.
- לא עוזב אותך, אתה דפוק לגמרי.
- אני לא. אפשר לחשוב מה כבר קרה.
- מה כבר קרה? מה כבר קרה? יש בחורה בחדר השני שקשורה לאסלה. עם הראש בפנים! מה אתה דפוק מה?
- הגיע לה.
- הגיע לה? הגיע לה?? אלוהים ישמור. היא כולה השתינה בדלת סגורה. לך תשחרר אותה מפגר.
- תפסיק לחזור על מה שאני אומר, ועוד פעמיים. לא משחרר, היא תשרוד ותלמד.
- תגיד, אתה מקשיב לעצמך? היא תשרוד? ככה אתה מודד תוצאות אפשריות של ערב? שורדת או לא שורדת? אין שום דבר באמצע? כלום?
- בחיאת נו, תן לי אוויר.
- איזה אוויר. צריך לעצור את זה, עוד לא מאוחר. לך, שחרר אותה, נשק אותה קיבינמט, תגיד לה שהיא יפה, ותן לה משהו לשתות.
- יש לה קערה, שתשתה כמה שהיא רוצה
- ג'יזס! הבחורה. פאקינג. קשורה. לאסלה! היא רועדת. היא בוכה. היא מפחדת. היא מאחלת שתמות. מה אמרנו על בחורות שמאחלות שתמות?
- לא יודע. מה אמרנו?
- שצריך לצמצם את המספר, לא ליצור עוד מהן! תגיד אתה בכלל קולט משהו מהשיחות שאנחנו עושים או שאני מדבר עם עצמי.
- טכנית, אתה מדבר עם עצמך, כן.
- נמאס לי, אני הולך.
- טוב מאוד, לך.
- הלכתי.
- יופי.
- ביי.
- בדרך קח איתך את וולברין ודוקטור סטריינג', אני כבר לא בן ארבע, הם יכולים לצאת לי מהראש.
- אתה דפוק זה מה שאתה. אתה בגיל מנטלי מינוס ארבע. מספיק, אני הולך מכאן. בהצלחה, אין לי קשר לזה. ותעשה טובה, תתקשר לאמא, היא מחפשת אותך כבר יומיים.


גל, זוכרת איך נפגשנו בהפסקות בגינה, ליד האולם ספורט, והתנשקנו כל הזמן? זוכרת איך התמזמזנו בחדר שלך, ואבא שלך אחר כך אמר לך שאת צריכה להיות יותר בשקט ולא ידענו איפה לקבור את עצמנו? תרימי טלפון, זה יהיה נחמד, נקשקש קצת. טוב, אם את לא נשואה, ז'תורמת. אה, וגם אולי כבר יש לך ילדים. כן, יכול להיות... הריון לא עושה טוב לגוף... טוב, אני צריך להכנס לשירותים.. אממ.. לסגור כמה פינות. נשתמע.

הייתי רוצה עיניים בעורף, לראות את השפתיים שלה כשהיא מנשקת אותי שם.
וגם עיניים בכף הרגל, לראות את הפנים שלה מקרוב.
הייתי רוצה עיניים בתקרה, לראות כשהיא מלקקת אותי מאחור.
עיניים בחדר השני, לראותה ממתינה מפושקת.

עין בקצה הזין, לראות מה הולך שם בפנים. רצוי עין עם פנס.
עין שלישית, לראות אותה בארבעה מימדים.

עין בכף היד, לראות את ישבנה המוכה בזמן שאני מנשק אותה.
עין בכף היד, לראות את פניה כשאני מכסה אותה בכף ידי.
עין בכף היד, לראותה אוכלת.



הייתי הורג בשביל לעקור לה עין ולשים את שלי במקומה. למרות שמפחיד אותי רצח לראות את עצמי דרכה.
אבל הכי הייתי רוצה עיניים בגב, לראות אם היא עצובה כשאני מסתובב והולך.

ויש אנשים שמתנהגים כמו מפלצות שמתנהגות כמו אנשים. king of kindness לזמן הקרוב.

והנה אצבעותי שוב משחקות במקומות שהיא אינה אוהבת, עת אנו שוכבים ערומים במיטה. והנה שוב מתחילה ההתנגדות, ושוב היא מתפתלת תחתי, כמו ריקוד אנטי חיזור לנערות במצוקה.

אני יכול לעשות משהו נעים להסיח את דעתה, לנשקה או לדבר אליה רכות. אבל למי יש סבלנות לזה. היד השנייה שלי מכאיבה לה במקומות אחרים בגוף. לפעמים היא אוהבת את זה, לפעמים זה מכאיב לה מידי, ולפעמים היא נזכרת שזו הסחת דעת, ואגנה חוזר לתנועת ההתנגדות, משל היה ארגון מקומי כנגד כח בריטי בעל שאיפות קוליונאליות.

אבל אני יודע מה להגיד לה. כן, כן. מכיר את כל המשפטים הנכונים.

מרגיע אותה, ואומר לה שזה בסדר. שאני כאן בשבילה. שלא נתקדם אם היא מרגישה לא בנוח. אנחנו כאן בשביל להנות, לא להלחם. הנה אני מפסיק. ואמשיך רק אם היא תחליט שזה בסדר. ואם לא, אז לא נורא. כבוד הדדי זה שם המשחק.

אני לא מבין, היא ממשיכה להאבק. לעזאזל, שוב דיברתי אל עצמי. כן, זה קורה לי לפעמים. לא מאוחר מידי. רק כמה דקות של אי נעימות. הכל בר תיקון. אני מביט בה בעיניים, ותוך כדי הסטירה הכי חזקה שאני יכול לתת באותו רגע, אני אומר לה בקול רם, לוודא שאני שוב לא מדבר בליבי: די להתנגד!

רגע, זה לא עובד. אני רואה את הזעם שוטף את פניה. אולי הוא היה שם כל הזמן, לא טרחתי להביט בעיניה עד עכשיו. אולי זה משהו חדש. אבל זה מפחיד. עיניה מתמלאות בכעס, פניה מאדימות, שרירי גופה מתכווצים תחתי. פאק, הארגון המקומי מתחיל אינתיפאדה מלאה. ידעתי שאין פרטנר.

ההתנגדות הקלה בפלג גופה התחתון החלה לבעוט. ידיה משתוללות וציפורניה מקלפות את עורי. הסרתי את אצבעותי שבריר שניה לפני ששיניה ננעלו עליהן. לא היה כאן ניסיון לנשיכה קלילה ורומנטית מהסוג שגורם צמרמורת בגב. לא, לא. זה היה ניסיון נטול בושה לקחת חלק מבשרי, לטעום דם. וכך מצאתי את עצמי, ברכיי מחזיקות את רגליה פתוחות, אגני מפעיל את כובד משקלי לרתקה למיטה, מרפקי לוחצות על מרפקיה, כף ידי אוחזת בצווארה ובלסתה, מחוץ לטווח שיניה. במצב הזה, שלאף אחד מאיתנו לא נשאר איבר להזיז, עשיתי את הדבר האחרון שנותר לי לעשות, חדרתי אליה והיא סוף-סוף נרגעה.


בתום שעה ארוכה* של זיון, נזרקתי לצידה. אחרי שהיא אמרה לי תודה, התכסתה חלקית בשמיכה ועצמה עיניים, המשכתי אני להתבונן בה שעה קלה** עד שנרדמתי. בליבי חשבתי ששוב הנבלה הצליחה להסיט את דעתי מפתחים מסויימים בגופה, שוב היא נאבקה עד שנותר לי רק לזיין אותה. חזק ממנה אני, אולי, אבל חכמה ממני היא, לבטח.






* שעה ארוכה של זיון: 10 דקות, גג.
** שעה קלה אחרי זיון: 5 דקות, גג.

- יש משיכה מינית כזו, אני אומר לך, לצמחים.
- אתה מתבלבל. זה שיש בחורות שאוהבות לאונן עם מלפפון לא אומר שהן נמשכות לירקות.
- מצחיק מאוד. אבל יש כאלו שרוצים לחבק עצים ואף יותר.
- טוב יש בזה משהו יפה, אני מודה. להזדיין עם פרח.
- כן, אבל תחשבי שזה עונתי. כמה מבאס. את מתאהבת לך באיזה סחלב, והוא פורח פעם בחודשיים.
- נכון, אבל זה חוסך את כל הקטע של הפרידה. לא צריך לזרוק את המאהב הוא פשוט קמל. אתה בטח תאהב את זה.
- לגמרי. זה בעצם מה שעובר על כל אשה, לפרוח ולקמול. רק מרוכז בטווח של שבוע ובלי רגשות אשמה אחר כך.


מסקנה: אני צריך להפסיק לדבר על פאראפיליות איזוטריות, איכשהו בסוף אני מוצא משהו חיובי בכל אחת מהן.

קיבלתי כמה הערות בנוגע לתכנים הפדופילים לכאורה של חלק מהרשומות.
אז למען הסר ספק, וכדי שלא יחשבו שאני סוטה או מופרע, אני מבהיר חד משמעית שזה בידיעת ההורים והסכמתם. תמיד. כמעט.

נו, אם הם מקובעים ולא מאפשרים לה לצאת מהבית ולא מבינים את כל הקטע הזה של שליטה, אז זה לא שיש לי איזו ברירה, נכון? מה אני אמור לעשות? להרים ידיים? לעבור הלאה? הגזמתם.

שירלי היא הבחורה הכי א-מינית שאני מכיר.


למעשה הבחורה היחידה. כי בינינו, מה יש לעשות עם מישהי לא מינית? כבר עדיף חבר טוב ולחסוך את הדרמות. זו גם הסיבה שהיא עולה לי על העצבים חדשים לבקרים. היי, לא בגלל שאני פחות סבלני למישהי שאני לא מזיין כל הזמן. כל ידידי עדי שאין בי סבלנות במידה שווה לכולם.

אין לה חשק לדבר הזה שנקרא סקס, לא אוהבת סקס, לא מחכה לסקס. היא אף פעם לא תודה בזה כמובן, אבל העדויות מדברות בעד עצמן. היא נראית מעולה, ומחוזרת בהתאם. עכשיו היא יוצאת עם שני בנים, אבל הודתה בפני שהזדיינה עם אחד מהם בפעם האחרונה לפני חודש.


ההתחלה שלנו קרטעה, ואחרי שעתיים בערך העפתי לה סטירה שהזיזה לה, מילולית, את הלסת וזרקתי אותה מהבית. ההמשך היה מקרטע לא פחות. מאז זרקתי אותה עוד הרבה פעמים. בכל פעם אמרתי לעצמי שזהו, אין לי מה לעשות עם הייצור האדיש הזה.

זה לא שלא הזדיינו. להיפך, אנחנו מזדיינים בכל פעם ופעם, בלי קשר לבחור התורן שיוצא איתה באותו זמן. אבל האדישות שלה הורגת אותי. חוסר הציפיה שלה. משיכת הכתף והמבט המבואס.

היא יודעת שאם היא באה אלי, יהיה סקס. היא עושה פרצוף של חוסר רצון, ומביעה את סלידתה. אבל אני לא בדיוק שואל לדעתה, והיא כבר לא טורחת להגיד אותה. אני פותח לה את אחד החורים, ולזכותה ייאמר ששלושתם שימושיים, מזיין וגומר. היא בשקט כל הזמן, ממתינה בסבלנות. ואם במקרה הפה שלה פנוי, והיא מנצלת את העובדה הזו להתלונן, היא מקבלת סטירת הרגעה ואני ממשיך בשלי.


באמת שקשה להנות ככה כמו שצריך.


בפעם אחרונה שדיברנו היא שאלה אותי: נו, מתי אתה מזמין אותי אליך? אבוא להציק לך קצת.
זו בדיוק הבעיה, אמרתי, שאת אף פעם לא תגידי משהו כמו: מתי אתה מזמין אותי אליך? אבוא לעשות לך קצת טוב.
מה? היא שאלה, ככה בחורות אחרות אומרות לך?
ברור, עניתי, כל אחת ואחת מהן.
טוב, היא התריסה, אז איתי יש לך גיוון.
כן, עניתי חזרה, ולמה את חושבת שאת מוזמנת אלי רק לעתים רחוקות? כי את גיוון כמו שסתימה בכיור זה גיוון.
טוב, טוב, היא ניסתה לתמרן, אשתדל לשנות את הגישה שלי.


אבל בזמן האחרון, וכאן מגיע הקטע הקצר הזה למסקנתו, אני מוצא עצמי נהנה יותר ויותר מהגיוון הזה. היא אמרה לי פעם: מה אכפת לך אם אני לא רוצה סקס, גם ככה אתה לוקח בלי לשאול אותי. וכשהיא ניסחה את הסיטואציה בצורה כזו, הבנתי שאין כאן שום בעיה בעצם. העצבים שאני מקבל, והאלימות שאני נאלץ להפעיל מול חוסר הרצון שלה, הם לא הסיבה שבגללה אני לא מזמין אותה לעתים קרובות. להיפך, הם הסיבה שבגללה אני כן טורח להפגש איתה.


יודעת מה, אמרתי לה, בטח שאת מוזמנת לבוא. ואל תשני כלום. אני כבר אסתדר.

- מה נשמע?
- לא משהו, אני רוצה לכתוב פוסט, אבל אני לא מצליח לנסח אותו כמו שצריך. יוצא מסורבל
- על מה אתה רוצה לכתוב? אתה יכול להגיד לי?
- מה על מה? על מה שהיה היום בבוקר
- די, אתה לא רציני! אתה הולך לכתוב על זה?
- למה לא?
- למה לא?? כי אני מרגישה מושפלת ומלוכלכת. זו הייתה חוויה נוראית. ואני מתה לשכוח ממנה!
- עשית מה שהיית צריכה לעשות, אין מה להתבייש בזה
- אה כן, למצוץ לשכן שלך זה באמת משהו שאין מה להתבייש בו... זה היה דוחה
- מה עדיף, שהוא היה קורא למשטרה?
- הוא לא היה מתקשר למשטרה
- הוא כבר התחיל לדבר איתם וניתק. זה מה שחסר לנו, שייצא החוצה שאת אצלי
- הוא לא היה מתקשר, ואם כן, הם לא היו עושים כלום. אתה יודע את זה
- אני לא יודע, אחרת לא הייתי משכנע אותך לרדת לו
- אני לא מאמינה שנתתי לך לשכנע אותי הוא בן אדם מגעיל והיה לו ריח נורא
- את יודעת שלא הייתה ברירה אחרת
- נניח
- את יודעת שזה נכון
- נניח אבל אני לא מבינה למה לכתוב על זה, אתה לא מתבייש במה שהיה?
- לא. וגם יש פאנץ'
- ?
- זה היה מבויים
- מה? לא הבנתי
- זה היה מבויים, כל הקטע עם השכן, דיברתי איתו מראש, הוא שיחק את מה שאמרתי לו
- רציני?
- כן

צלצול טלפון

- מה?
- תגיד לי שזה לא נכון!
- אבל זה נכון, באמת תיאמתי איתו את הכל
- די!
- מה די? אני מדבר ברצינות, ברור שסגרתי איתו, מה את חושבת
- כבר לא יודעת מה לחשוב, יכול להיות שאתה אומר את זה סתם כדי להרגיע אותי
- נו, וזה מרגיע אותך?
- כן, קצת
- יופי, אז הצלחתי
- מה הצלחת? זה היה מבוים או לא?
- נשאיר את זה ככה. אה, ועכשיו אני גם יודע איך לפרסם את מה שהיה

בעקבות התוצאה החיובית של ההצעה הקודמת, הנה אחת נוספת.

הפעם, טיול בחו"ל, שיהיה רגיל לחלוטין, כולל כל האטרקציות, המוזיאונים, המסעדות, ושאר הדברים המוזרים שעושים רק בחו"ל כמו לנסוע בתחבורה ציבורית ולהאכיל יונים.

ההבדל היחיד הוא שבמהלך הטיול תהיי סלייב מן המניין. זה אומר בלי רצון חופשי, בלי לחשוב על הנוחות שלך, ולהיות מוכנה לעמוד לשירותי ולשימושי כשאראה לנכון. אוכל, שתייה, לבוש, אבזור, שינה, הליכה, דיבור, טלפונים והתנהגות באופן כללי, יהיו כולם תחת שליטתי.

אין לי יעד או תאריכים סגורים בראש, נחשוב על זה יחד. הכיוון הוא 3-4 ימים באיזו עיר באירופה [אם לא אירופה, אז ספרד], אחריהם את משוחררת, ואני אמשיך לטייל לבד.


אם זה נשמע לך מעניין, צרי איתי קשר בהודעה פרטית או במייל ל- de.kingofpain בג'ימייל. אם אחרי פגישת הכרות נחליט שזה מתאים, נקבע יחד תאריך ויעד, וזו תהיה ההחלטה האחרונה שתקבלי.
למעט כרטיס טיסה, שאותו כל אחד יקנה בנפרד, כל שאר הוצאות הטיול עלי.