ישבנו היום בבית קפה מיותר בתל אביב. וכשהיא סוף סוף קמה לשירותים [לקח לה זמן כי היא צריכה לחכות בסבלנות עד אחרי שמזמינים, ולבקש רשות בלי מלים], פתחתי לה את הארנק לראות מה חדש.
עברתי על השיחות ועל ההודעות בסלולרי שלה, לא ראיתי משהו חשוד. הזונה הקטנה בטח מסננת את ההיסטוריה שלה. ראיתי שם כמה תמונות פורנו, אבל למיטב זכרוני, אני זה ששלחתי לה את כולן. אתם יודעים, במסגרת things to teach your girl.
- אפשר לדעת למה יש לך 400 ש"ח בארנק? שאלתי אותה כשהיא חזרה. - אממ, כי אני מעדיפה להסתובב עם כסף, ענתה.
- את תאבדי את זה. - אני לא.
- את תבזבזי את זה. - אני לא.
- יש לך משהו לקנות בזה? - לא עכשיו.
- אז אין לך מה להחזיק כל כך הרבה כסף, אמרתי, ולקחתי 350 ש"ח. - די, תחזיר לי. - לא.
- נו, בבקשה, אני אוהבת שיש לי כסף. - 50 יספיקו לך. אם תצטרכי יותר, תבקשי ממני יפה ונראה.
- אבל זה הכסף שלי, אני רוצה אותו. - שלך, אה. ממתי יש דברים שהם שלך. המילה הזו 'שלך' אפילו לא מצלצלת נכון.
ואז היא שלחה יד מתחת לשולחן, בין הרגליים שלי.
- יואו, אני לא יכולה ככה איתך ועם הזין שלך. כל משהו שקשור לשיעבוד שלי מעמיד לך אותו.
- כן, כל פעם מחדש.תזמיני חשבון ונלך, לדעתי ה-50 שיש לך יספיקו לשלם.
לפני 14 שנים. 5 בנובמבר 2010 בשעה 14:07
