ברובם אני לא מוצא אותה אחת

המים בקומקום רתחו. המתג קפץ ועצר את זרם החשמל ואת זרם מחשבותי.

התקופה הזו של חג המולד לוקחת אותי תמיד למקום אחר. רחובות הפרברים של מזרח ארה"ב, עם השלג שנערם בצידי הדרכים, בוהק ומסנוור, לבן, נקי ומהפנט. המכוניות נוסעות לאט. ברובן יש נהגים זהירים. מתבקש עם הכבישים החלקלקים, שיכולים בכל רגע ובכל מהירות, ומבלי התרעה, להשליך אותך הצידה. ובחלקן יש נהגים מוטרדים. מתבקש עם החיים החלקלקים, שיכולים בכל רגע ובכל מהירות, ומבלי התרעה וגו'.

בתקופה הזו הייתי שייך לקבוצה השניה.

אני חושב על הזמן שלי ברכב, בו חשבתי על הזמן שלי מחוץ לרכב. עם שירים מלנכוליים שגורמים לי להצמיד תער לזרוע, אבל לא מספיק כדי שאפסיק ללחוץ על חזור בכל פעם שקטע הגיע לסיומו.




התעוררתי בפעם הראשונה, החיות כבר לא היו
עזבתי את הבית ריק עכשיו, לא בטוח שאני שייך
אתמול ביקשת ממני שאכתוב לך שיר נחמד
אנסה את המיטב עכשיו, אבל היית רחוקה כל כך הרבה זמן

החלון פתוח, והחורף נכנס פנימה
נקרא לזה חג המולד כשיתחילו הפרסומות
אני אוהב את הדכאון שלך, ואת הסנטר הכפול שלך
אני אוהב כמעט כל דבר שהבאת לנו

הלילה אני נודד בלעדיך, ומקווה שלא אתעורר
כי להתעורר בלעדיך זה כמו לשתות מכוס ריקה



טעיתי בהרבה דברים. טעיתי כשחשבתי שאני שם, טעיתי כשחשבתי שאני לא. טעיתי עם השיר, וטעיתי עם הכוס. מעניין אם אני טועה עכשיו, אני שואל את עצמי, בזמן שאני מוריד את הקומקום באיטיות ושופך את תוכנו לסיר פשוט. פסעתי איתו בזהירות למקלחת, משאיר את השלג מאחור.

היא ממתינה שם, עדיין על הרצפה. גופה מריח חריף ומטפטף צהוב. הרגשה צורבת, אני חושב. היא ממתינה בסבלנות למים שיתחממו. תחלוף חצי שעה עד שאפשר יהיה להתקלח בקור הזה, והיא כבר השלימה עם ההמתנה המייאשת הזו. אולי השלימה גם עם דלקת ריאות.

כשהיא הרימה את הראש, הייתי עסוק בלשפוך סבון וקצת מים קרים לסיר הרותח. התיישבתי לידה, וטבלתי מגבת קטנה ונעימה. עיניה זרחו. לא תמיד ממלאת את פנינו הבעה של אושר אמיתי, ואני משתדל להקליט אותה בזכרוני בכל פעם ופעם. התחלתי לשפשף אותה באיטיות, בעדינות. מכסה כל פינה בעורה הלבן והמתוח. האם אני יכול לנקות ככה כל טינופת בחיים שלי?

אני מסובב אותה לכל כיוון. לא מדבר הרבה, רק מחייך יחד עם הצחוק שלה שלא נפסק. מתוך גרונה יוצא גרגור אמיתי, במיוחד כשהיא בזווית בה היא יכולה להתחכך עם ראשה ברגלי.

כשאני מסיים עם הרגליים, הירכיים ובינם, עם הבטן, והפנים, עם הישבן, והברכיים, ובין האצבעות, אני מתרומם ומביט בה. מרוצה מהניקיון. היא לבנה ובוהקת, נקיה ומהפנטת. כמו השלג שנערם בתקופה הזו של השנה ביבשות אחרות. אני תוהה אם היא גם מסוגלת להשליך אותי הצידה. כשאני מחזיר את הסיר למטבח, אני מגיע למסקנה שהיא כנראה כבר עשתה זאת.

וזה לא מרגיש נורא בכלל.