ברובם אני לא מוצא אותה אחת

השינה ברחה ממני. דקות בודדות אחרי שנכנסו למיטה, שמעתי את השינה אומרת לי להתראות, והולכת לשחק במחשב בחדר הסמוך. שכבתי על הגב, תוהה מה אני יכול לעשות בנידון. היא כבר החלה להירדם. שמעתי את הנשימות שלה מתייצבות, וכנראה חוסר הנוחות שלי זה הדבר היחיד שמעכב את השינה העמוקה שלה.

הגעתי למסקנה שהחזרת השינה שלי היא אינטרס משותף.

ספרי לי משהו, אמרתי לה. היא בדרך כלל מכינה מראש שניים-שלושה סיפורים לשלוף בעת דרישה. הפעם היא לא הייתה מוכנה, והבנתי זאת ככל שהשתיקה שלה נמשכה.

נו, תמצאי. אמרתי ומיד התחרטתי שאני גוער בה בקול רם מידי, מהר מידי. זה רק יסגור אותה יותר. אף אחד לא אוהב להמציא סיפור תחת לחץ, ועוד באזור שבין ערות להרדמות. אין לי, היא אמרה לבסוף. תחשבי שוב, אמרתי ומיד התחרטתי שעניתי מהר מידי. תוהה אם הצלחתי להוריד קצת את הקול לאור ההתחרטות הראשונה. עקומת למידה בעלת שיפוע אפס.

ספרי על החומר שלמדת היום, דרבנתי אותה, יודע שזה הדבר האחרון שהיא תרצה לדבר עליו. לא נו, זה הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו, היא ענתה בייאוש. אוקי, לא טעיתי כאן, חשבתי לעצמי. ובכל זאת, אמרתי, תתחילי לדבר ותעזרי לי להירגע.

והיא החלה.

מספרת בחוסר רצון בולט. היא רצתה לשים את הלימודים קצת בצד, לנקות את הראש. והנה אני כאן עם השטויות שלי והשינה שהלכה לחדר הסמוך.

כשהיא נכנסה לקצב, ירדתי למטה מתחת לשמיכה, והנחתי את הראש על הירך שלה. לא מקום שאני מבקר בו לעתים קרובות. היא דיברה על אנזימים, תהליכים כימיים וחלבונים. ואני הרגשתי יותר ויותר רגוע במקום הזה. כשהלשון שלי נגעה בה היא השתתקה. אולי בגלל ההפתעה. לשון זה לא משהו שהיא רגילה להרגיש שם. אבל ההפסקה בסיפור לא מצאה חן בעיני, והחלפתי את הלשון שלי במכה באזור הרגיש. תמשיכי, אמרתי.

והיא המשיכה.

הפעם מגומגם. נראה היה שאני מפריע לה. היא דיברה על תרמודינאמיקה, רמת חומציות, ומעכבים. בכל פעם שהיא השתתקה לפלוט אנחה, הכיתי אותה וגערתי בה שלא תעצור את השטף.

הקול שלה עושה את העבודה. היא מדברת בווליום קבוע, נעים, משפטים מנוסחים היטב, מתומצתים. מידי פעם אני שאלתי שאלת הבהרה. לא בגלל שלא הבנתי, אלא כדי להראות לה שאני מקשיב והיא לא מדברת לאוויר. למען הסר ספק, אני באמת לא הבנתי את רוב מה שהיא אמרה, אבל שום תשובת הבהרה לא היתה עוזרת כאן. עקומת למידה בעלת שיפוע אפס.

כשהרגשתי שהמקום הזה לא ירגיע אותי יותר, עברתי לשכב מעליה וחדרתי לאט.עדיין נאלץ מידי פעם לעצור ולנזוף בה כשהיא הרשתה לעצמה להפסיק לדבר.

השינה שלי חזרה ונעמדה בדלת. זהו, סיימת לשחק אז חזרת? שאלתי אותה. תרגע, היא ענתה לי, אתה מתכוון לגמור ולהניח לילדה האומללה, שנוכל לחזור לישון? כן, עניתי וגמרתי. מגלגל עצמי הצידה, ומשאיר מקום לשינה להיכנס למיטה.

עייני כבדו והכרית הייתה נוחה מאי פעם. היא זזה לידי, שותקת בקול הכי רם שהיא יכולה. מה? שאלתי. היא הגבירה את עוצמת השתיקה שלה. נו מה? שאלתי שוב. זה בכלל לא היה כיף, היא אמרה לבסוף. לא הצלחתי להתרכז, ולא הצלחתי להנות בכלל מהסקס, הבנת? היא שאלה. כן, אמרתי, וניסיתי להירדם שוב. נו, היא העירה לי, לא מרפה, וזה לא אכפת לך?

אוף, השאלה הזו. מה אני כבר יכול לענות עליה? אחזתי בשינה שלי בחוזקה. לילה טוב, אמרתי לה לבסוף.

היא שתקה וזזה והסתובבה והתהפכה ובסוף קמה מהמיטה. לאן את הולכת? שאלתי. לשתות משהו, היא רטנה, גם ככה לא בא לי לישון עכשיו. בסדר, אמרתי, עדיף. רגע, איפה השינה שלי. לאן גם את הולכת? הרגע נכנסת למיטה! היא חייכה אלי בנבזיות, נסה אתה לישון עם עקומת למידה בעלת שיפוע אפס, אני בינתיים חוזרת לשחק, עכשיו אנחנו שתיים.