לפני 8 שנים. 2 ביוני 2016 בשעה 23:39
אחרי כל השנים הללו...
העור השחום הבוהק שלך, הדשן במעלה הזרוע, חלק וצונן.
ורציתי ישר להתפשט מולך.
להראות לך את כל מה ששייך לך.
לאחוז בו מול עינייך...
איך התגעגעתי לאדנותך המובנת מאליה, הגסה-עדינה.
ניגשתי ושאלתי: את - זו את?
ואת, כלומר לא-את, ענית שלא, קוראים לך בשם אחר בכלל...