הנכתבים

פרק ט

למחרת, אותה סימטה, אותה תנוחה
גופה על ארבע, מחכה
דיוק מושלם של הגעה
גוף נמשך משערה
לכי קדימה, הוא ציווה
פוסעת אל הלא נודע

היא לפניו
הוא כמו צילה
לומד, בודק הליכתה
רק לעיתים עוקף אותה
לתת כיוון בתוך שתיקה

רחוב אחר, דירה אחרת
בניין ישן, נפתחת דלת
אור מסנוור נשפך החוצה
מרמז אופי שונה מהמוכר

חדר לבן ריק מתוכן
ללא רהיטים, ללא דבר
תקרתו וקירותיו לבנים
רצפתו חול ים לבן
תאורת קולנוע שוטפת אור מסנוור
הוא מרכיב משקפי שמש, והיא יכולה לעצום או לפתוח, בכל מקרה עיניים לא יכולות לראות באור כה חזק
גם עיניו רואות רק את דמותה, המוצפת לבן חיוור ואת גופה מבליטה. כמו כתם ורדרד על רקע ללא צבע

שכבי על החול, הורידי בגדים, כסי עם החול המקומות הצנועים
נר נדלק, לא נראה, אור החדר כולו חזק ממאור הלהבה
טפטוף לבן מנר פוגע
הישר בפתח בין שדיה
היא צועקת
הוא ממשיך
תמשיכי כך נאטום את פיך

טפטופים ממשיכים לצפות את עורה
מצידה היא הבינה שאין לה ברירה
נעטפת בשקט ללא צליל, בדממה
שעווה לבנה מכסה את כולה

כך גופה נעלם ונבלע בסביבה
רק איברה המרטיב העטוף יבשה
אט אט לו נחשף ומזכיר את צבעה
הורדרד התמים של אותה נערה

לפתע פתאום ללא כל הכנה
מרגישה שנשרפת, נשרפת כולה
הרגשה זו נובעת מתוך איברה
שנפגש עם השוט להכרות ראשונה

הצלפה בודדה סיפקה אדום מיידית
הוא מניח השוט אין צורך בשנית
קבוצת מים מוצקים בצורת קוביה
עוטפים ערוותה. הבדלת טמפרטורה משאר הסביבה

שעוה מתקלפת פיסה ופיסה
גופה האדום הולך ונרגע
הוא רוכן לשניה ומלטף שיערה
מחר כרגיל אותו מקום ושעה

בקרוב פרק י