|
|
|
שמעתי שלסאביות יש פורום סגור בו אפשר ואף רצוי לעשות אאוטינג לשולטים.
כמה נפלא יהיה כשגם לשולטות יהיה פורום סגור כזה בו נחסוך אחת לשניה את הזמן בסינון טיפוסים למיניהם.
בנתיים לא נותר אלא להשתמש באופציית התעלם שמתחבבת עלי יותר ויותר.
ובמינה אופטימית זאת:
בוקר טוב עולם.
ריח כלור מכה בי מיד עם פתיחת הדלת, מעלה בי האסוציאציה לתרופות שיש בבתים של אנשים זקנים. אני פותחת חלונות ועוברת חדר חדר מוודה שהעוזרת מצדיקה את עצמה.
המחשבות שלי נודדות ולאט לאט מתמקדות בך יותר.
אני אוהבת את המסירות שלך לשעות שלנו ביחד.
דופקת בידית-פעמון שאפילו עליה אני מזהה עקבות שיער בלונדיני.
שומעת רעש מים..." תפסיק לאונן " מסמסת ופונה לעבר גינת הגג שלך.
אתה פותח לי ערום, כולך נוטף מים מהמקלחת.
מצמיד אותי אליך ומוחץ את כל הגוף,לש אותי כמו פלסטלינה עד ששומעים את העצמות.
אני צוחקת, חושבת לעצמי מה היה קורה לאדם אחר אילו ניסה את מה שאתה עושה..
טוב לא היה לו.
כמה כוח יש בך לכל הרוחות?
אתה חוזר להתקלח ואני מתיישבת על מכסה האסלה.
תוך כדי פטפוט מצליח להתגלח על עיוור-מה הפלא ניסיון של 20,000 פעם.
מספר לי שפעם בימי התער שלך נחתכת לא מעט.
על השולחן הציוד הרגיל :
משקפי צורפים
מלחם כחול
מקדחה קטנה של בוש
2 פמוטי נרות כסופים
הרבה כלים ואין ספור ניירת לא קשורה.
מזיז הכול הצידה. מוזג לנו תה עם קונפיטורת ביכורי תותים תוצרת בית.
אני יושבת על המיטה שלך ואתה מגיש לי חבילה עבה של דפים.
"נובמבר 2003 שירים מאת ב.ב "
החבילה מונחת בידי ואני לא ממהרת לפתוח. משתחררת מהסטריאוטיפים שלי עליך...
"חכה תן לי לעכל שאתה טיפוס רגשי" .
השירים לא רגישים בכלל. קטעים קטעים של אירועים בחייך שזורים ברמזים וחצי מילים.
אתה מביט בי ופותח את השני לפני הסוף "אהבה".
שיר קצר הפעם.. כנראה פחות מ10 שורות.
"זרמי סילון זהבהבים" פותחת שורה ראשונה...
אני תוהה האם הפעם צריך לחרוג ממנהגי איתך.
להגיד לך להתרכז יותר במטרות שאתה מציב לעצמך, להתמקד ולא להתפזר.
שואלת את עצמי האם להנחית אותך ארצה ולספר לך שחצי ממה שאתה מתכנן לא יקרה ולכן רצוי שתברור היטב את מה שכן רוצה שיתרחש בחייך.
בוחרת להפוך עצמי למראה שחורה.
להכיל את כל ההתלהבות הזאת שלך, את האנרגיה ואת ההתרגשות מהעתיד הצפוי.
לחייך ולא להראות אפילו בזוית העין את החישובים שאני עושה בראש. עוברת במוחי על נתונים סטטיסטים של תוחלת החיים בישראל ומבינה: את ה-35 שלי אנחנו לא נחגוג בשתיית תה ביחד.
את ה-30 שלי... אולי. יש סיכוי סביר השאלה היא איפה .. אצלך או בבית מטבחיים לאלו שתרמו ואין יותר מה לקחת.
"את איתי?" אתה שואל.. גם כשמבין שאני לא באמת איתך..
כמה זמן יעבור עד שתתוסף עוד חלקה, חלמת שעל שלך יגדלו תותים להנאת המבקרים.
שנינו מבינים שמבקרים רבים לא יהיו.
אתה מלווה אותי עם האופניים עד לעליה הגדולה..אין לך כוח להמשיך הלאה.
חיבוק ארוך.
"תבואי לבקר, טוב ?!"
אתה אחד הבודדים שלא מתרגשים מחישובים סטטיסטים.
חי את חייך כאילו שאין משמאלך ידיד נאמן שיום אחד יבחר להביט בך פנים מול פנים.
יכולתי לספר לך את זה פנים מול פנים.
המראה השחורה בחרה שלא.
לילה, נרדמים בתנוחת כפיות.
"אני אוהב אותך "
"למה? " בקול מתפנק
"זאת מחוייבות של העבד לאהוב את הדומית שלו."
שקט...
כמו שהבטחתי לכם ילדים היום נדבר על נזקי העישון.
אז ככה: עישון אקטיבי ופסיבי מסוכנים לבריאות ואף הורגים.
ילדים, מי שהזדמן לו פעם לבקר בפילהרמונית (לא לעבור לידה) אלא לבקר, לשבת על המושב הסדיסטי ולהתמכר לצלילים יודע שזאת חוויה מיוחדת, התיאום בין הנגנים וההרמוניה של היצירה הם רגעי קסם של ממש.
אבל מה שיפה בפילהרמונית זה לאו דווקא המופעים אלא החזרות.
במקום האנכרוניסטי הזה שנדמה שאין בינו לבין הבדס"ם כלום ולא מאומה.
דווקא כאן אני מקבלת את השיעורים הכי מדהימים על שליטה.
הדינאמיקה בין המנצח לבין הנגנים.
הם השקיעו מעצמם שנים, שעות של נגינה, למידה, ואימונים מפרכים, גם כשהרגישו שהם לא יכולים יותר. אבל הדיבוק הזה, הכמיהה שלהם, לא אפשרה להם להפסיק.
כמה מאיתנו כמהים להגיע לשלמות הזאת בבדס"ם? כמה אנרגיה, זמן ומשאבים חלקינו משקיעים יום ביומו למען המטרה שהצבנו בפנינו (בין אם מדובר על חיפוש פרטנר או שיפור מיומנות בתחום הבדס"ם) ?
גם המנצח וגם הנגנים התכנסו באולם החזרות במטרה אחת... לנגן את היצירה ולהביאה לידי שלמות.
אבל הדרך.... אין ספק שמהדרך הזאת אפשר ללמוד מה היא שליטה.
ברור לנגני התזמורת שהמנצח מכוון את הנגינה שלהם ולא הם.
ברור להם שגם אם הם היו מבצעים את האקורד הזה אחרת, הם יבצעו אותו כמו שהוא החליט. ההבנה הטבעית הזאת, ללכת אחרי השרביט שלו, מקסימה אותי.
מדי פעם הוא עוצר אותם, מעיר הערה או מבקש שינגנו אחרת, הכל בשקט, אין לו צורך להראות להם למי הם צריכים להישמע.
הם מנגנים, היצירה מתחילה לרקום עור וגידים ואז הוא עוצר אותם שוב, רוצה שיבצעו את הקטע בדיוק כפי שהוא רוצה, ושוב מתחילים הצלילים ושוב הוא עוצר וככה עשרות פעמים עד שהצליל מושלם בעיניו.
אין מאבקי כוחות, אין אגו, אין קרב מוחות, אלא פשוט מנגנים, פעם אחר פעם, את הצליל החשוב הזה שבעיני המנצח הוא צריך להגיע לידי שלמות.
המנצח - כשמביטים בתנועות שלו מבינים שאין באמת שליטה נכונה... יש פשוט שליטה.
הדרישות של מנצח האוסטרי יהיו שונות משל הקנדי.. כל אחד מהם ירצה שהיצירה תהיה כך ובשום פנים ואופן לא אחרת, אפילו התנועות שלהם שונות זו מזו.
הנגנים אינם שופטים את האוסטרי ואומרים שרק הקנדי אמיתי והוא מזויף.
עבורם כל אחד מהמנצחים הוא האמיתי ובעל השליטה המוחלטת על העולם שלו – היצירה.
כמה פעמים אנחנו מתיימרים להגדיר מי הוא שולט/נשלט אמיתי ... ? והשאלה העיקרית בשביל מה בעצם ?
כמה פעמים משחקי אגו וכוחות הורסים את הדבר לשמו התכנסנו כאן ?
כמה פעמים איננו מסוגלים להעביר שליטה רק כי בסתר ליבנו אנו מאמינים שאנחנו טובים יותר? כמה שולטים ושולטות נאלצים מידי יום לשחק את משחקי המוח/כוח מול הנשלט/ת רק כדי להעמיד אותו/ה במקום?
למה היצירה המוגמרת בפילהרמונית מרוממת את הנפש ואילו השהיה כאן הרבה פעמים מביאה רק לידי גועל ותסכול ?
מבקרי "אומנות" (או שמה אוננות?) בכלוב דואגים לעדכן אותי מידי פעם במידע "מעניין" שמזבל לי את תיבת ההודעות :
"את חיה בסרט.. אם את אמיתית אז צרי קשר (כאן המספרים מתחלפים).."
"אינני חושב שתמצאי את מה שאת רוצה אבל אני .... לא יכול להיות מתאים לך כי ... אבל אם את רוצה אשמח ... (מספרים)"
אחסוך את שיכתוב המלל הזה ואזכיר למבקרים מלומדים שכמותם שבממלכה שלי אני הקובעת.
והיצירה תהיה בדיוק כמו שאני רוצה ולא בערך או כמעט.
עוד לא הבנתם שאין בכוונתי להוכיח לכם שאני אמיתית? מבחינתי זאת ההקרנה הפרטית של הסרט שלי ואינכם רצויים שם אפילו בזמן ההפסקה.
אל תזבלו לי את תיבת ההודעות, לוקח הרבה יותר זמן לכתוב מאשר לסנן (ניסיון נגינה של הרבה שנים). לא חבל על הזמן? בעיקר שלכם אגב,כי אני במילא שורצת כאן כל היום ולא עושה כלום חוץ מלהתחזות לשולטת מקרה סעד (אחרת איך תסבירו אם ההודעות שכוללות הצעות, מספרים וסמלי מט"ח שונים?)
מחר אספר לכם כמה מזיק להיות עצלן.
עד כאן השיעור ילדים.
* לאחר שהנשלט שלי קרא את הפוסט, הוא שאל :
"אלוהים שלי, את ..את מכל הבריות תספרי על נזקי העצלנות ?"
אז במחשבה שנייה...אולי מחר אספר לכם על נזקי העישון.
החלום שלי הוא לסנשן סבא
לאחר שהתגעגעתם, תהיתם לפשר הדממה והפצרתם שארד מהעננים. לאלו שהתעניינו
החייזרים לא חטפו אותי, פשוט טיילתי בארץ ההתמסרות והסאביזם מרצון...
ממלכת סיאם האגדית.
רציתי להתייחס לעוד נושא שעלה מהפניות שלכם, הבנתי שאינכם מבינים מדוע תגובות (אפילו כשהן אוהדות עד מאוד) מסוננות על ידי באופן שיטתי ללא רחמים.
אז התשובה לכך מאוד פשוטה ולא לא כי אני כועסת..
לכתיבת הבלוג היו כמה וכמה מטרות אך מכיוון שיש לי מבצר בעננים לא רציתי שישמש כמקדש לעליה לרגל: הבעת הסכמה, חנפנות או דיון בפניני החוכמה שלי.
רציתי בלוג נקי מאגו וממלחמות אגו.
קבלת דברי כשם שהם וטו לא.
אלו שכתבו בעבר, צר לי על המחיקה, אם כי אני בטוחה שמעתה יצא לנו לשוחח בהודעות פרטיות הרבה יותר והנכם יותר ממוזמנים ( נא להתעזר בסבלנות המערכת עמוסה )
זה הזמן להגיע לעינין שלשמו התכנסנו כאן:
בטוח הרבה מאיתנו השתעשעו ברעיון לשעבד/ להשתעבד לאישיות מפורסמת זאת או אחרת.
אז הנה, כאן ממש עכשיו אני אחשוף בפני גולשי הכלוב את החלום שלי האחד והלא יחיד :
שמעון פרס.
אישית תמיד העדפתי גברים מבוגרים.
התנהגותם המופתית (שנובעת מאמונה שכך יש לנהוג בעלמה ולא כדי לעשות רושם טוב) ניסיון חייהם, תחומי העניין והשקפת עולמם (המיושנת בעיני רבים) קרובים לליבי הרבה יותר משל בני דורי.
ואיזו נסיכה לא חולמת על אביר על סוס לבן?!
נותר רק לחלום שמידי פעם הוא נכנס לכאן בניק סתמי זה או אחר.
אני מקווה שהיום זאת בדיוק הפעם הזאת כי רציתי להגיד לו מזל טוב !!! ולרגל האירוע המיוחד לכופף את תנאי הקבלה ולתת לו קדימות בתהליך המייגע.
בסופו של דבר לא הוא ולא אני לא נהיים צעירים יותר וחבל יהיה לשנינו לפספס הזדמנות כזאת מיוחדת רק בגלל הבירוקרטיה.
" והיום אני יודע מהו 24/7 או לפחות הגרסה העדכנית של שנות ה 2000 לכך – וזה לא רק בדמיון – זה הכי מעשי שקיים: לחוש את הכאב שלה ולהפכו לשלי - מחד ולגעת באושר שלה, להרגיש שהאושר שלה הוא גם שלי - מאידך, לנסות ולעשות הכל כדי להקל עליה, להיות שם כשהיא צריכה, לדעת להיות שם כשהיא צריכה, ולדעת להעלם במקרים בהם זה נחוץ לה, לנסות לחשוב כל הזמן מה לעשות כדי שלה יהיה יותר קל, לבטוח בה ללא עוררין, לא להמציא תירוצים, לא לתת הסברים, לנסות לא להגיע למצב בו יש צורך בהסברים, לא לאחר, לציית, ללמוד אותה, את הדרישות שלה, את הרצונות שלה, לשאוף לדעת הכל – גם את הדבר הכי "קטן" כמו 2 קוביות הקרח בכוס השתייה שלה – לדעת שאין "דבר קטן" – אלוהים הוא בפרטים בכל תחום – ובוודאי שבתחום הזה לדעת את מקומי הנחות לעומת מקומה - והכי חשוב בעולם – בו זמנית לשמור על העצמיות שלי – והכל 24 שעות 7 ימים בשבוע7 ימים בשבוע.
בחיים שלי 24/7 זו מציאות, מציאות נפלאה, כי בעיניים שלי 24/7 זו אהבה טהורה שאינה תלויה בדבר – והכי יפה בזה שככל שהזמן חולף הכל מתעצם – בניגוד לקשרים וניליים בהם ככל שהזמן חולף "מתרגלים" לצד השני והרגשות מתקהים... בקשר 24/7 מהסוג המתואר לעיל, לעולם לא ניתן ל"התרגל" או להגיע ל"רוויה" (לפחות מהכיוון שלי כסאב) – כי כל פעולה הכי קטנה שתבצעו עבורה – מקבלת משמעות שונה מיוחדת ואחרת מהמשמעות ה"רגילה" – כל דבר ולו הקטן ביותר שהיא תעניק לכם – יהיה תמיד "ענק" – כל שיחת טלפון איתה תהיה ארוע חגיגי, כל מפגש איתה תחושו ברעד הפנימי שירעיד כל איבר בגופכם ואת היראה כלפיה – ואין זה משנה כמה כאלו היו."
פרקליט יקר, הופתעתי עד מאוד לדעת שאתה עוקב אחרי השיעורים הוירטואליים שלי ושלדעתך לא יזיק לעבדים ללמוד ויש הרבה מה ללמוד..
הדברים שכתבת כאן בעבר, מחממים לי את הלב ונותנים תקווה בימים שבהם נדמה כי לא אמצא את מה שאני מחפשת. כמה חבל שלא הכרתי אותך כשהיית בן- 6.
בכמיהה לשעבד אחד, הראוי שאלמד אותו.
ונוס.
יש מוסכמות לא כתובות לגבי כמעט כל תחום בחיים, דברים שהם נורמות חברתיות שלפיהם אנו פועלים או "מופעלים" במופע הבובות.
אחד מאותם תחומים הוא תחום ההשתדכות (או אומנות הדייט):
דברים בנאליים כגון קפה בדייט הראשון, ארוחה וסרט בשני וסקס בפגישה השלישית, (המערכת מבקשת סליחה מראש אם הדוגמאות הנ"ל מיושנות או שמרניות מדי).
העולם הדיגיטאלי מתנהל במהירויות מטורפות של 2, 5 ואפילו 10 ג'יגה ולפעמים נדמה כאילו מצופה מאיתנו להתאים את המהירות הדיגיטאלית הזאת לעולם האנלוגי שלנו.
אנשים מפחדים "לבזבז" כל שנייה, והשיחה מתחילה בתבנית מקורית למדי של:
"היי, בת כמה , מאיפה , מה מחפשת ?"
אם חלילה, לא הספקת להגיב לשורת ה"שאלה –הצעה" האטרקטיבית, המדהימה והמקורית בהחלט, אין סיכוי שחלון השיחה ביניכם יישאר פתוח יותר מדקה.
היום גיליתי ממש במקרה, ברת מזל שכמותי, עוד אקסיומת ההשתדכות
והפעם... זמני המתנה.
כמה זמן לדעתכם על הנשלט להמתין בין קשר לקשר?
והאם בכלל צריך להמתין? או שניתן ואפילו רצוי, לפתח קשרים במקביל, על מנת חלילה לא לבזבז זמן "יקר" (במיוחד של אלו שתקועים במילא כל היום ברשת).
הזמן המרבי בין הכרות באתר לבין סשן או קפה ומאפה לא יעלה על 6 ימים.
כמו כל מחקר מדעי, ביססתי את התגלית המדהימה שלי על ממצאים רבים שנאספו וגובשו במשך שנים רבות, בהם אני "מאוננת" על המקלדת באתר זה ובאחרים.
אציג בפניכם קטע את ה"ביבליוגראפי" הבא:
אתמול קיבלתי פניה מבחור... פניה חביבה, אפילו אמר לי שלום ולא "היי" (ייתכן שקרא את הבלוג כמו שהצהיר?!).
היום, היזם הצעיר החליט שאין טעם להמתין לתשובה והתחבר למסנג'ר על מנת להציג את עצמו, וכמובן שהנימוס מחייב להכיר את זה שפונה אליך... פתחתי את הפרופיל ואחריו הגיע בלוג. בלוג אשר נפתח ב-8 לחודש. הפוסט הראשון הצהיר שהבלוג נפתח על "מנת לעשות בדיוק מה שביקשת..." (בקצרה הבחור שינה את הפרופיל ופתח את הבלוג לבקשתה של עלמת חן אלמונית - לא נמשיך לפרט כדי לא לעשות אאוטינג).
לשאלת הבירור שלי :
"
venus.black@gmail.com אומר/ת:
מהבלוג יש רושם שכבר יש לך למי לפנות. ואני בפירוש ביקשתי אנשים פנויים רגשית ופיסית.
venus.black@gmail.com אומר/ת:
או שככה אתה זורק חכות לכל מיני כיוונים ובודק מה יקרה הלאה ?
קיבלתי תשובה כנה ביותר :
XXX אומר/ת:
אני מאוד פנוי רגשית ופיזית.
XXX אומר/ת:
אני עוד לא מכיר את זו שהבלוג נכתב בשבילה.
XXX אומר/ת:
עוד לא דיברנו בטלפון.
XXX אומר/ת:
ואני לא יודע אם היא רוצה להיפגש איתי או לא.
XXX אומר/ת:
מה שאני כן יכול לומר זה שאני לא מחפש להיות נשלט וירטואלי.
XXX אומר/ת:
אני רוצה להיות נשלט במציאות.
אז מה למדנו היום ?
לאנשים, לפחות לאלו שגם חיים בעולם האמיתי, יש קצב התקדמות שלא נמדד בג'יגה אלא ביחידות זמן משונות כגון: דקות , שעות ,ימים ולפעמים אף שבועות וחודשים.
במידה והזמן שהינכם מקציבים למטרת הכרות הינו מוגבל רצוי להצהיר על כך מראש או
להתאים את עצמכם לקצב של הפרטנר.
במקרה "הרע" לא תיצרו רושם של נחפזים, לא רציניים ואף נואפים וירטואליים, ובמקרה "הטוב" הפרטנר יתחשב במגבלות הזמן שהצבתם ואולי תוכלו לעבור את מחסום הוירטואליות ולפתוח במערכת יחסים של ממש.
שולטות פרה היסטוריות, מסתבר שטעינו כשחשבנו שלנו הזכות הבלעדית לקבוע את קצב ההתקדמות, וזה לא מוגזם מידי לדרוש סבלנות וזמן של שבוע או חודש או שנה .. כנראה אנחנו צריכות ללמוד שיעור חשוב – הגיע הזמן ש"נשתדרג".
אישית אני פרימיטיבית ופרה-היסטורית מידי לשדרוגים כאלה.
הצרה עם השקרים היא שהם נוטים להתגלות.
אגב שקר ... יש הרבה סוגים של שקרים, גם כשמסתירים או מדלגים על עובדות זה סוג של שקר.
אבל היום ילדים לא נלמד מהו שקר וגם לא אלו שקרים קיימים.
היום נלמד מה ההשלכות שיש לשקרים.
לא כל ההשלכות, רק מה שנוגע לעניין לשמו נאספנו כאן.
בעידן הטכנולוגי כמעט ואין פרטיות.
וכלוב ... הוא אתר טכנולוגי.
אגלה לכם סוג כמוס.. יש כאן פיצ'ר, בסוף כל ניק מופיעה המילה "היסטוריה".
כשלוחצים על הכפתור החמוד הזה, מתגלות לעינינו הודעות ששלחנו ונשלחו אלינו בעבר.
למי שלא קלט.. עדיין...
יש תיעוד של כל שיחה ששלחתם.
אגב, לאלו שישר חושבים "משנה ניק משנה מזל" ,זה לא עובד והתיעוד הולך אתכם... כמו אות קלון וירטואלי.
ובאמת שאין צורך גם לפתוח פרופילים חדשים, כי בסופו של דבר תפילו את עצמכם גם הפעם.
פעם שקרן תמיד שקרן.
מסקנה:
לא טוב לשקר.
ואם החלטת לשקר.. לפחות תהיה עקבי ובעל זכרון ממש טוב.
למשל ,לא הגיוני שב-2006 אתה גיא בן 44 וב-2007 יוסי בן 41, או כל שם אחר 43, 42 בסדר הנ"ל אלא אם יש מימד זמן שלא מוכר לי.
לא הגיוני גם להתכתב, להיעלם, ושוב לפנות כאילו לא היתה הכרות קודמת. (במיוחד רלוונטי למי שסירבו לו).
ליצירתיות של שקרנים ולווריאציות של שקרים אין גבולות.
אבל רובנו בעלי הגיון בריא (או לפחות כמעט בריא), וזה באמת גורם לי לתהות...
מה המטרה לשקר אם במילא יעלו על כך תוך פחות מרבע שעה?
לכל אלו שסומכים על הזכרון החלש של הזולת, אולי הגיע הזמן שפשוט תתחילו להיות אמיתיים יותר, ישרים יותר ופחות שקרנים ?
זה יעשה לכם רק טוב.
תאמינו לי 😄
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99_%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA
