לפני 11 שנים. 20 בפברואר 2013 בשעה 21:34
Because sometimes
the path to victory
involves sacrificing
the naive solution
Discarding the Ace
"In theory there is no difference between theory and practice. In practice - there is."לפני 11 שנים. 8 בפברואר 2013 בשעה 18:38
לה לה לה
זמן לאתנחתא קומית
http://www.youtube.com/watch?v=UlKZ7RWh4NM
לפני 11 שנים. 4 בפברואר 2013 בשעה 22:01
בדרכינו המצטלבות
ומתרחקות
אנו בוחרים
בין חופש בחירה
לבין חופש מאחריות
אלו שניסו את שניהם יחדיו
ולא לסירוגין
איבדו את דרכם
לפני 11 שנים. 20 בינואר 2013 בשעה 20:56
כשהכל נוח ונורמלי,
מתעורר בי החשק
לטרוף את הקלפים.
החיה שבי קורעת את הטפטים שעל הקירות
בבית האנגלי המסודר הפנימי שלה
שבו הכל בנוי לפי שבלונות ידועות מראש.
אני נזכר איך אמרת לי,
לפני 3 וחצי שנים,
כשהפכת ממגינה לתוקפת,
שגם אני אשם.
צדקת.
אבל זה בגלל שהאהבה שלמדתי
היא אהבה סמביוטית
שבה כל חלק מתקן את השלם.
וקשה,
קשה להיפרד מהתפיסה הזאת,
אפילו לאחר שמבינים שהיא שגויה.
אני עדיין עובד על זה.
והיא-
היא טובה מכולנו.
בדרך שבה היא מכילה אותי,
מתחדשת כל יום,
כמו באר שלא נגמרת.
מזקקת אנרגיות חדשות -
שאותן אני לוגם
כמו זאב מוטרף...
זאב
שאולי לא אוכל לביית לעולם.
לפני 11 שנים. 17 בנובמבר 2012 בשעה 21:00
לעיתים,
כשאת לא טרודה בלסדר את יומנך,
בחובות היומיומית שלשמן לפעמים נדמה שאת חיה.
בפעמים האלו,
כשחושייך חדים
ותגובותייך מהירות.
כשאני מרגיש שאת מתחברת אליי
בכל נים ונים של היישות שלי ושלך.
הפעמים האלו,
הייתי רוצה שיימשכו
לנצח.
לפני 11 שנים. 10 ביולי 2012 בשעה 22:02
האישון התרחב,
ואני כבר לא שם.
מילותייך נשמעות עמומות
עת אני שועט
במישורי האינסוף.
הפנטזיות רבות.
הן קוראות לי -
מסיחות את תשומת ליבי
ואת, במפתן
קוראת לי אל הבית.
אותו הבית החם,
שסידרת לשנינו
לפעמים אני כועס עלייך,
שאינך מסוגלת להחזיר אותי לשם.
לרוב, אני כועס על עצמי,
שאיני נענה לקריאתך.
לפני 11 שנים. 22 ביוני 2012 בשעה 19:40
יאללה מסיבה!!!!!!
לפני 11 שנים. 1 ביוני 2012 בשעה 23:17
אני לוקח נשימה ארוכה,
וצולל עמוק
ואז יותר עמוק.
במים העמוקים והאפלים הללו,
אני משגשג.
הרגשות, הזכרונות - הם בני אלמוות שם.
שם, המחשבות שלי יכולות לזוז בקצב שהן רוצות,
בלי צורך במלל שיאט אותן.
הן רוקדות ויוצרות דמויות ארוטיות,
תחושות חזקות,
תשוקות מודחקות.
הייתי כל כך רוצה לקחת אותך איתי,
אבל את לא מסוגלת להכניס
את הראש
אל מתחת למים.
לפני 12 שנים. 16 בפברואר 2012 בשעה 23:09
אני כל כך רוצה לכתוב כאן,
אבל המילים מסרבות להסתדר.
הן עקשניות, נאלמות,
מסתתרות בתוככי התודעה.
רציתי לספר על שנה שעברה כמו יום,
על שינויים פנימיים ותובנות
ועל רעב נסתר, שמסרב להשתתק.
רק על דבר אחד אוכל לספר.
על אותו המעגל האחרון,
על אותן זרועות כרותות ולפידים וחרבות.
על כך שאולי,
אולי מצאתי דרך,
דרך אל מחוץ למבוך.
לפני 12 שנים. 21 באוקטובר 2011 בשעה 16:14
העונות שלי הפוכות
אני שורד בקיץ
פורח בחורף
אני חש זאת
האוויר החל ל ז ו ז
במרחקהנשימההזה
אני צריך הרבה חמצן
את הרי יודעת
למדת לתזמן
נשימותייך
נשיפותייך
עם
שלי
אתה נותן לי להיות אני
את אומרת
והמבוך מתקצר קמעה
חורף עוד מעט
האוויר החל לזוז