לפני 15 שנים. 17 ביולי 2009 בשעה 21:00
היא ישנה עכשיו,
אך אני ער, ישנתי יותר מדי.
אני נזכר בליל אמש,
כשבתחילה מתוך שינה אחזתי בה,
ידיי שולחות עצמן בחופשיות,
והיא נאנקת לה ברוך.
לקחתי את שרציתי,
ושנינו אהבנו את זה.
הרמוניה.
כשאתה ילד, אהבה באה בקלות,
אתה יצור קסום שקל להתאהב בו,
והמציאות לא אטמה אותך.
עכשיו, הרגש בא אחרת,
הוא בא בחשש, הוא בא בטיפות,
הוא בא תוך בחינה.
אך כשהוא בא, אתה מודע לערכו.
ואיתה הוא בא. לפעמים בסערה,
לפעמים בשקט שלפני או בשקט שאחרי.
רגעים מתוקים. כאלה שאי אפשר לקחת ממך.
