השעה שאני הכי אוהבת בשבוע, היא השעה שמתחילה כשאני מתיישבת לאכול ארוחת צהריים קלה מול פרק בסידרת הטלויזיה התורנית שלי, ומסתיימת כשאני מניחה את איבר?י על המיטה באנחות קולניות, ופוצחת בשנ"צ שישי המסורתי.
נכנסתי הביתה אתמול ב-3 וחצי, עמוסת שקיות מהסופר, מתה להשתין, מורעבת ועייפה. תוך 12 דקות סיימתי להכין את האוכל, במקביל לפריקת הקניות, במקביל להשת?נה, ואז השעה שלי התחילה.
בעלי שמיעה מחודדת היו ודאי יכולים להבחין בקול היר?פו?ת השרירים כשהתיישבתי ושמתי את הביס הראשון של החביתה בפה.
ופתאום נתתי את דעתי על כך שממש לא היתה סיבה לכל הלחץ הזה. שאת הקניות היה אפשר לעשות קודם, אם רק הייתי מקצרת במעט את זמן הקוצי-פוצי של אחרי ההתעוררות, או קמה קצת קודם.
אבל אולי בלי הלחץ של לפני - זה פשוט לא זה. אולי כמו בהרפייה, כשמכווצים חזק שריר מסוים כדי להרפות אותו לאחר מכן, אני צריכה את האינטנסיביות של סידורי השישי כדי להרגיש טוב יותר את הרוגע מתפשט בי אחר כך.
~
"נווה צדק - מקום של בשר" http://food.walla.co.il/?w=//1179436
כראוי לזוג קרניבורים, אצנו רצנו לבדוק את המקום.
זה בדיוק כמו שכתוב שם. אין הפלצות, והבשר, הו הבשר.
הקרפצ'יו (42 ש"ח) היה מהטובים שאכלתי. בדרך כלל כשאין בלסמי אני מבקשת, אבל הפעם לא רציתי דבר שיעיב על הטעם של הבשר.
האנטריקוט (100 ש"ח ל-300 גר') היה עילוי. "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם" נכתב בכלל כשיר הלל נבואי למה שנח לי בצלחת.
התוספות הן בדיוק כמו שמצוין בכתבה, אך הובטח לי שהם מתכוונים להכניס גם סלט כתוספת אלטרנטיבית למי שלא מוצא סתירה בין אכילת סטייק והימנעות ממטוגנים/שמנת.
הקפה היה מצוין. את הקינוחים לא ניסינו.
מאחר והם בתקופת הרצה, קיבלנו 15% הנחה על כל החשבון (המחירים לעיל הם לפני הנחה), והשף יצא אלינו לשאול איך אנחנו נהנים, ולדסקס את הבעיות האקוסטיות.
אה, והמקום נקי לחלוטין מעישון, כמדיניות. לא בר ולא נעליים (ויסלחו לי חובבי הנעליים, זה לא אישי נגדכם). עונג צרוף לחזור הביתה מבילוי ולא להצטרך לחפוף את השיער.
~
והרי עדכון. סגור שם הערב, מסתבר (ותודה למודיע). כך שמי שתיכננו אנטריקוט לפני ההאמפרי, סורי, אבל זה לא יהיה האנטריקוט הספציפי הזה.
להתראות בשמחות.
לפני 17 שנים. 20 באוקטובר 2007 בשעה 12:04
