תהיות ופעיות

הדמעות התחלפו
בבלוני יום הולדת של מישהי אחרת
תחושת הדחייה הושתקה
תחת עיני חבר רעבות

זה נגוז מהר מאוד
חשבתי לתומי



ברגע אחד של אושר
שכיסה על החשש
מעוד דחייה צורבת
פתחתי שיחה

משהתברר שחומות הכעס אינן
האינטימיות הנכיחה עצמה בקלות
יוצרת תערובת של עונג פחד וכאב

החום חזר להציף
גם את העיניים
הוואקום בגרון והקושי לנשום
רימזו שדבר לא נגוז
לא טופל
לא שכח

מילים מתוקות של חיבה ועצבות
הכרה ב?טו?ב
בייחוד
בנדירות
עדיין מלטפות את תוכי

ובאותו לילה סוף סוף
מצאתי מנוחה