הזכר ואונסו

ידיו קשורות מאחורי גבו.
אני מתיישבת על השולחן מולו. ידיי מלטפות את פניו, רגליי על מושב הכסא, המגף שמאלי מונח בין רגליו והשני לצד ירכו. אני מלטפת, הוא נענה. אני מדברת, הוא עונה. טיפת זרע מטפטפת על המגף שלי, הוא מנקה.

עיניו מכוסות.
אני מתירה את ידיו ומכוונת אותו אל השטיח. על ארבע. פניו אל הספה. מאחוריו שולחן העבודה שלי. רכונה מעליו, אני מעבירה את ידיי על גופו ומתחילה לפסק, לעסות, למשוך, לכרוך, להשחיל, להדק. אני מתירה את כיסוי העיניים שלו. הוא מרכין ראש ומביט לאחור בהשתקפות שלו במראה השעונה על שולחן העבודה שלי.

ביציו קשורות.
שני חבלים ארוכים מחוברים אל השרוך אשר קושר את איבר מינו. החבלים נמתחים אחורה, אחד נכרך מסביב הרגל הימנית של שולחן העבודה ומשם חזרה לרגל הימנית של הספה, ונקשר. והשני, דרך הרגל השמאלית של השולחן, וחזרה אל הרגל השמאלית של הספה. הוא עומד על ארבע במרחק כחצי מטר מהספה. הוא מנסה להתקרב, זה כואב.

אני חוזרת לעבוד.
אני מרימה את עיני מהמסך ורואה אותו כורע על ארבע למרגלות הספה. אני ממשיכה לקרוא, לסמן קטעים בספרים, להקליד הערות וסיכומים. אני מרימה את מבטי שוב בסיומה של פיסקה, ובוהה בחבלים אשר נמשכים ממנו אל רגלי השולחן שלי, וחזרה אל הספה. האות W מצוירת בחבלים על ריצפת המשרד שלי, והוא עקוד בקודקוד האמצעי, מחכה לי. הוא לא יכול לראות אותי מחייכת. עוד שני פרקים, ואניח למחשב. הזמן חולף לו, כבר מאוחר, מוחי קודח ועיני כואבות.

החצאים שלי מופשלת.
אני יושבת במרכז הספה ברגליים מפוסקות. שני קצוות החבלים הארוכים בידיי. אני משחררת חבל, הוא מתקרב. פניו צוללים אל תוכי. אני נשענת אחורה ומתמסרת לחום שבין רגליי. התרשלות גוררת משיכה פתאומית של אחד החבלים ואנקת כאב.